בן שושנה ויוסף-סעדיה, נולד בחודש אלול תרפ"ט (1930) בירושלים. למד בבית-ספר יסודי ועבד בחקלאות.

שבועיים לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת-העצמאות שבאה בעקבותיה, התנדב להגנת עירו והוא בן 16.5 בלבד. יחיאל ליווה שיירות לתלפיות, למקור חיים ולאוניברסיטה. השתתף בהתקפה על כפר השילוח וסביבת רמת רחל ואחר-כך נשלח לגוש עציון. משם כתב לחברו בירושלים: "האויב עתה מפריד בינינו, אנו במצור בגוש עציון ואתה בירושלים, ובכל זאת רוחנו איתנה לקראת הניצחון". יחיאל נפגע מפגז בהיותו בעמדה בכפר עציון, ביום כ"ה בניסן תש"ח (4.5.1948).

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים, עם שאר נופלי הגוש, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.