בן רוזה (שושנה) ויהודה, נולד ביום י"ט בחשוון תרפ"ז (27.10.1926) בבגדד, עיראק. למד בבית-ספר תיכון והתחיל ללמוד באוניברסיטה. שם נפגע משנאת-ישראל ולא יכול להשלים עם חיים ללא כבוד האזרח והאדם. יצחק נפגש עם חיילים ארצישראלים שבאו לעיראק לרגל שירותם בצבא הבריטי, למד עברית במחתרת וב-1945 העפיל לארץ בדרך היבשה. הוא הצטרף לציבור החלוצים שהלכו להקים נקודות יישוב בנגב והשתדל להתערות בחברה ובעבודה בקיבוץ בארי. נדיב-לב היה ומוכן לבוא לעזרת הזולת ומצא בכך סיפוק נפשי. בייחוד חיבב בעלי-חיים ועל כולם את הכלב של הקיבוץ.

במלחמת-העצמאות גויס ולחם על משמר המקום ונשא בהבנה את כל התלאות של חיים בחפירות בתוך משק הרוס מהפגזות. יצחק נפל ביום א' בתשרי תש"ט (4.10.1948) בהפגזת הנקודה, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבארי.