בן אביגיל ואברהם. דניאל (דני) נולד ביום כ"ו בתשרי תשכ"ט (18.10.1968) בגאורגיה (אז – חלק מברית המועצות). אח צעיר של אתי ורותי.
בשנת 1971 עלה דניאל עם משפחתו לישראל בגל העלייה של יהודי גאורגיה. המשפחה התיישבה באשקלון. דניאל למד בבית הספר היסודי "עוזיאל" ובחטיבת הביניים "רוגוזין". הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון ע"ש יגאל אלון בעיר. בשעות שמעבר ללימודים אהב לעסוק בספורט בכלל ובכדורגל בפרט.
דניאל היה ילד ביישן ושקט. הוא אהב לעזור להוריו והיה ילד שקל לגדלו אף על פי שנטה להתפנק בשל היותו בן הזקונים. הוריו נתנו לו כל שיכלו במעט שהיה להם כעולים חדשים.
לדניאל היה קשר חם ואוהב עם אחיותיו, אתי ורותי, אף ששתיהן היו מבוגרות ממנו בלא מעט שנים, והשלושה היו חבורה מלוכדת. הוא נסע מדי קיץ לאחותו אתי שגרה בנהריה ושם בילה את כל חופשתו, וכשהיה מזדמן לאזור בני ברק היה נכנס לביקור אצל אחותו רותי גם אם היה עסוק מאוד. דניאל אהב לפגוש את אחייניו הצעירים ולשחק עימם. גם בבגרותו נהג להתקשר לאחיותיו מדי יום ביומו.
בשנת 1986 התגייס דניאל לצה"ל ושירת כנהג הובלות. הוא השתחרר בשנת 1989, בהיותו בן עשרים ואחת והחל לעבוד למחייתו בתור נהג תובלה.
עד מהרה הכיר דניאל את לאה בשידוך שנעשה מטעם המשפחות. כעבור שלושה חודשים הם נישאו ועברו לגור יחד בבית הוריו. מאחר שהכירו בשידוך, תהליך ההתקרבות ההדדית נמשך זמן-מה, אך לאה סיפרה שמרגע שהכירה את טוב ליבו של דניאל ואת יכולת הנתינה שלו, היא התאהבה בו בלי גבול. כעבור כמה חודשים, כאשר השניים קנו דירה באשקלון, הרגיש דניאל שחלומו התגשם משום שזכה לפינה משלו והחל להקים משפחה.
בחודש מאי 1990, כמה חודשים לאחר נישואיהם, הצטרף דניאל לשירות בתי הסוהר. הוא עבר קורס סוהרים וקורס מש"קים קצר ומאז שירת בתפקידי ביטחון שונים בבית הסוהר "איילון" וכן בבית המעצר "ניצן". דניאל סיפר שהחוויות בעבודתו אינן קלות, ופעמים רבות היה חוזר תשוש מבחינה נפשית. הוא לא רצה להראות ללאה רעייתו את מקום עבודתו כדי לגונן עליה ממקום קשה שכזה. למרות האינטנסיביות תמיד היה הולך לעבודה בשמחה, משום שהיו לו שם חברים קרובים.
בשנת 1991 נולד אברהם, בנם הבכור של דניאל ולאה. בשנת 1992 נולד הבן הצעיר גבריאל. לאה סיפרה שדניאל היה אב מדהים שדאג לבניו, וכן נהג לעזור בבית ולפרגן לה. מצד אחד הוא היה אב חם, אוהב, אכפתי ומפנק, ומצד שני, אולי בשל מקצועו, ידע היטב להציב גבולות ברורים לבניו, והקפיד לשלב בין שתי התכונות הללו. אף על פי שעבודתו לא אפשרה לו לבלות זמן רב בבית, היה דניאל מעורב מאוד בגידול הבנים ובטיפול בהם והקדיש להם את מרב זמנו: אסף אותם מבית הספר כשזה התאפשר, בישל להם ארוחות, לקח אותם לחוף הים ועזר להם בהכנת שיעורי הבית. בחופשות הפגיש את הבנים עם אחיותיו ואחייניו כדי לשמור על קשר בין בני המשפחה. בשבתות, מאחר שהקפידו על שמירת השבת, נהג דניאל לטייל עם בניו בסביבה ולבלות עימם בגני שעשועים.
דניאל כיבד את הוריו עד מאוד, דאג להם ועזר להם. הוא התגורר קרוב אליהם, והיה לו חשוב לשמור על קשר קרוב בינם ובין בניו, ולכן הוא לקח את הבנים לעיתים קרובות לביקור אצל הסבים. דניאל גם העריך את חמיו וחמותו וכיבד אותם מאוד.
שמונה שנים לאחר שדניאל ולאה רכשו את דירתם הראשונה, הם קנו בית חדש. דניאל חש אושר עילאי שהצליח בכך. המשפחה כולה, ההורים והילדים, התגייסו לתכנן את הבית ובשיתוף פעולה משפחתי עברו יחד את תהליך עיצוב הבית וסידורו.
לדניאל וללאה היה חשוב להיות מאוחדים ותמימי דעים בהחלטותיהם. הם הסתדרו זה עם זה היטב והבינו שמטרותיהם דומות. לשניהם היה חשוב לחיות אורח חיים דתי ושהילדים "יהיו מסודרים" ויקבלו חינוך דתי.
דניאל היה אדם צנוע. הוא היה מרעיף מחמאות על ילדיו ועל יתר בני המשפחה אך לא נהג כך כלפי עצמו אף על פי שהיה ראוי לכך, וכראיה – במהלך השירות הגיע לדרגת רב-סמל מתקדם ובתיקו האישי נכתב: "מגלה ראש גדול למרות בעיותיו הרפואיות. סוהר מקצועי, סבלני ואדיב".
דניאל שירת בשב"ס בנאמנות שלוש-עשרה שנה. בעקבות שאיפותיו להתקדם בשירות בתי הסוהר ולהתברג בתפקידים בכירים יותר, ובשל אהבתו למקום עבודתו, הוא נרשם ללימודים גבוהים. ואולם הוא לא הספיק להתחיל את לימודיו.
בחודש מאי 2003, לאחר שחומו עלה והוא קדח במשך לילה שלם, אושפז דניאל בבית החולים ברזילי באשקלון ואובחן כחולה לוקמיה בשלב מתקדם. הוא הועבר למחלקה אונקולוגית בבית החולים תל השומר לטיפול בבידוד. הצוות הרפואי הכין את המשפחה שמצפה לדניאל דרך ארוכה להחלמה. שתי אחיותיו נמצאו מתאימות לתרומת מח עצם והתכוונו לתרום.
רב-סמל מתקדם דניאל שללשוילי נפל בעת שירותו במוצאי שבת, י"ג בתמוז תשס"ג (12.7.2003), אחרי שתשו כוחותיו מהמחלה, ובטרם הספיקו לבצע את השתלת מח העצם. דניאל היה בן שלושים וחמש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין החדש באשקלון. הותיר אחריו אישה, שני בנים, הורים ושתי אחיות.
דניאל מונצח בגלעד הנופלים משירות בתי הסוהר אשר במרכז שב"ס ברמלה, ובאנדרטה לנופלים במערכות ישראל בני העיר אשקלון.