בן פסיל ואברהם-יצחק, נולד בשנת 1923 בעיר בנדין, פולין, למשפחת עמלים חרדים. הוא סיים את בית-הספר העממי והתחיל לעבוד, בעודו נער. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה וכיבוש פולין בידי הגרמנים, טולטל ממחנה למחנה, לרבות מחנה-ההשמדה אושוויץ, ולא אחת עמד על סף המוות וניצל. מזה הסיק כי חייו שמורים לו לשם מטרה קדושה ושעליו לעלות לארץ-ישראל. ביום השחרור היה בברגן-בלזן, משם עבר למינכן, עבד באונר"א והצטרף לקיבוץ "דרור". תור עלייתו הגיע בפסח 1948. הוא נעצר בקפריסין והיה בין מבקיעי הדרך ממחנה-הגירוש. יחד עם מספר חברים התגייס ביום בואו לארץ, שירת בחטיבת "עודד" ונשלח למנרה.

רק ימים ספורים הספיקו הוא וחבריו לחיות במשק כחלוצים ומגינים שאך זה עתה החלו לנשום את אוויר הארץ ולהתנסות בעבודה. ביום כ"ב באב תש"ח (27.8.1948) נפלו יחד, שמונה עולים חדשים, והוא בתוכם. נקבר בקבר-אחים במנרה.

ביום י"ט באב תש"י (2.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.