בן דינה ומשה. נולד בכ"א בטבת תשכ"ו (13.1.1966) בתל אביב. ילד שני במשפחה, אח של נינה ויובל.

דודו גדל בתל אביב עד גיל שש, אז עברה המשפחה לגבעתיים. הוא למד בעיר, בבית ספר יסודי "בורוכוב" והמשיך לתיכון "קלעי", אותו סיים בהצלחה במגמות סוציולוגיה וכלכלה.

ב-1984 התגייס לצה"ל. שירת כלוחם בגדוד "שקד" בחטיבת "גבעתי", סיים קורס קצינים בהצטיינות ושב לגדוד כמפקד מחלקה. המשיך לשירות קבע ביחידה, ובשנת 1990 השתחרר מהצבא, בתפקידו האחרון היה מפקד פלוגה.

ב-1991, זמן קצר אחרי שחרורו מצה"ל, דודו התגייס לשירות הביטחון הכללי (שב"כ). הוא שירת ביחידת המבצעים, גדל והתפתח במשך כל שנות עבודתו בשירות. במהלך עבודתו עבר הכשרות רבות ומיוחדות, התקדם לתפקידי מפתח ביחידה ומשנת 2008 שימש כאחראי וראש צוות בתחומים ייחודיים.

לאורך השנים היה אחראי על מבצעים רבים, היה בקשר הדוק עם קולגות הן בשירות והן מחוצה לו ויצר איתם קשרים חמים וקרובים. הוא השכיל לייצר שיתוף פעולה ומחויבות שהייתה ייחודית לו ולאופיו החם והחיובי.

בכל עת ניכרו בו רוח ההתנדבות, המשימתיות, האכפתיות מביצוע המשימה והמסירות לזולת. "למרות שנחשב לזקן השבט ביחידה", כתבו עמיתיו, "היה תמיד מוכן למלא כל תפקיד ומשימה, גם כאלו ששמורות לצעירים".

דודו נשא לאישה את דיתי ובני הזוג גידלו יחד חמישה ילדים - תום, נעה, עופרי, עילי ועומר. הוא היה אב ואיש משפחה אוהב ומסור.

רכיבה על אופני כביש הייתה תחביבו העיקרי של דודו, הוא אהב לעסוק בספורט זה והקדיש לכך שעות רבות.

דודו יצחק גנור נפל ביום כ"ו באב תשע"ט (27.8.2019). בן חמישים ושלוש בנפלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין נווה הדר בהוד השרון. הניח אישה, שתי בנות ושלושה בנים, אח ואחות.