בן אסטריה ואליעזר. נולד בט"ז באלול תשי"ח (1.9.1958) בראשון לציון. בן בכור להוריו, אח של אורלי ושמואל.

אברהם גדל והתחנך בראשון לציון. למד בבית ספר יסודי בעיר והמשיך בתיכון "הגימנסיה הריאלית ע"ש אליעזר קררי". נער חברותי ואהוב. אכפתי ורגיש לסביבתו, ליבו רחב, היה נכון לסייע ולהושיט עזרה בכל עת.

אהב ענפי ספורט שונים, רכב על אופניים ועסק בגלישת גלים. נהנה מאוד לשהות באוויר הפתוח ומהתחושה המשחררת של חופש ומרחבים.

בהגיעו לגיל גיוס, התנדב לשירות בחיל שריון. חדור מוטיבציה, התרגש מאוד להתחיל בשירותו הצבאי וביקש לתרום ככל יכולתו לעם ולמדינה. לאחר שעבר הכשרה מתאימה, הוצב לשירות כטנקיסט בגדוד 46 בחטיבה 401.

במהלך שירותו הוצב בדרום הארץ ובחצי האי סיני, שטח שהיה אז בשליטת ישראל. התנדב לביצוע משימות שונות בשמחה וברצון ולא פעם ויתר על יציאה הביתה לטובת חבריו לצוות, לעיתים גם במחיר של חודש ימים ויותר מבלי לראות את ביתו שלו. ביצע תפקידו במקצועיות ובמסירות וקיבל תעודת הצטיינות על פועלו. "השריון היה כל חייו... הוא מאוד אהב את הצבא והטנק היה הדבר הכי חשוב לו בעולם" סיפרו אוהביו. לאחר שחרורו המשיך בשירות מילואים פעיל.

בגיל עשרים ושתיים נשא לאישה את ורדה. השניים הכירו כילדים, גדלו יחד ואף שירתו זמן מה באותו הבסיס. לאחר שנישאו הקימו את ביתם בראשון לציון. הפרגון והאהבה שרו בזוגיות שלהם.

ביוני 1982 החלה מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל) והוא גויס ב"צו 8" לשירות מילואים. היחידה בה שובץ פעלה בגזרה המזרחית בלבנון, כנגד הכוחות הסורים. חדור מטרה ונכון לסייע, ללא כל היסוס או חשש, התנדב להיות בשורת הטנקים הנכנסים פנימה לשטח הלחימה.

ביום ה-9.6.1982, ביום הרביעי ללחימה, ספג הטנק בו היה פגיעה קשה. חבריו לצוות נהרגו והוא נפצע באורח קשה. נגמ"ש צה"ל שהגיע לפנותו לקבלת טיפול רפואי ספג גם הוא פגיעה קשה, ותחת אש כבדה חולץ לבסוף במסוק לבית החולים במצב אנוש.

אברהם שכב מחוסר הכרה בבית החולים כשנה. כשהתעורר, נזקק לטיפול רפואי תומך ולאחריו להליך שיקום ארוך וממושך.

גישתו האופטימית, חוסנו הנפשי ועקשנותו סייעו לו בהליך השיקום הארוך. צמא לחיים ונחוש להתאושש, ידע לסגל לעצמו שגרת חיים חדשה. "אברהם היה גיבור" סיפרה ורדה, "מעולם לא התלונן על כאבים ועל קושי. אהבת החיים אפיינה אותו מאוד והוא שידר חוזק לסובביו".

במרוצת השנים נולדו לבני הזוג שני ילדים – ענת ועידן. משפחתו הייתה הכול עבורו והיוותה מקור אושר בחייו. כאב מעורב ודואג הוקיר כל רגע במחיצת ילדיו. "הוא היה איש משפחה מדהים וזה מה שהחזיק אותו בחיים" סיפרה ורדה.

איש של אנשים היה, חבר נאמן ובעל לב זהב. אהב מאוד לנהוג, רכש לעצמו ג'יפ ונהנה מהנסיעות למרחקים, מהשהייה במרחב הפתוח. עבד כנהג הסעות, ככל שאפשר זאת מצבו הבריאותי.

נוכח פציעתו הקשה נאלץ לעבור לאורך השנים ניתוחים וטיפולים רפואיים שונים. משפחתו שימשה עבורו כעוגן, מגובשים ועוטפים ליוו אותו ותמכו בו.

כאדם אכפתי ורגיש מאוד העדיף שלא לדבר על המלחמה ועל פציעתו, והקפיד להסתכל קדימה אל עבר העתיד.

אברהם זקין נפטר ביום כ"ד בניסן תשע"ד (24.4.2014). בן חמישים וחמש שנים וחצי בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ראשון לציון-גורדון. הותיר אישה, בן ובת, אח ואחות.

סיפרה ורדה: "הוא היה אדם של אנשים... הערכים שהובילו אותו היו אהבת האדם ואהבת המדינה, פטריוט אמיתי".