בן מרקוס ומרים. נולד ביום כ"ג בסיון תשי"ג (6.6.1953) בברית- המועצות. שם גם השלים את חוק-לימודיו. בשנת תשל"ה (1975) עלה לארץ עם הוריו, אחיו ואחותו, והמשפחה השתקעה בבאר- שבע. הוא נשא לאישה את ריסה ונולד להם בן. לפרנסתו עבד כחשמלאי בחברה לייצור מוצרי-חשמל.

בשל מצבו המשפחתי נקרא ולדימיר לשירות-חובה של שישה חודשים בלבד. במסגרת שירותו הצבאי הוצב בחיל-הרגלים. בו שימש בתפקיד של רובאי. יחד-עם-זה למד עברית באולפן. כאשר השתחרר, ביום 7.8.1977, כתב עליו מפקדו: "חייל בעל משמעת טובה, ומאוד חרוץ".

על-אף גילו הצעיר גילה ולדימיר בגרות רבה כאיש-משפחה וכאב לילד. הוא היה מסור מאוד למשפחה, טרח ליפות ולשפץ את ביתם, ואהב לשחק עם בנו מרק. היה איש-חברה ונוח לבריות, לפיכך היה ביתם של ולדימיר ושל ריסה תמיד פתוח לידידיהם הרבים.

במשך שירותו במילואים הוצב בחיל השריון וההנדסה ושימש בהם כפלס, לאחר שעבר קורס מקצועי.

ביום ו' באב תשל"ח (9.8.1978) צורף ולדימיר לצות משאית שהובילה מים לעבודות ביצורים בגבול הצפון. תפקידו היה לאבטח את הנהג עמו נסע. בכביש המערכת סטתה המשאית ממסלולה והתהפכה. ולדימיר נהרג בתאונה. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבבאר-שבע. השאיר אחריו אישה, בן, הורים, אח ואחות.

במכתב-תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "ולדימיר התבלט כאדם טוב וכחייל למופת, מעולם לא היסס להתנדב ולהושיט יד לעזרה במילוי המשימות שהוטלו עליו. מסירותו ומרצו תרמו לגיבוש היחידה, ורק מי שראה את תגובת חבריו לנשק בקבלם את הידיעה על מותו יודע מי היה ולדימיר בעבורם. בשמי ובשם היחידה ברצוני להביע את הצער העמוק והכאב הכבד שחשים כולנו על נפילתו".