בנם של שרה ואליהו. נולד ביום י"ד באב ת"ש (18.8.1940) במצרים.

דוד גדל במצרים והחל שם את לימודיו.

בשנת 1949 עלתה המשפחה לישראל. התחנך תחילה בקיבוץ עין כרמל, בהמשך עברו למרכז ודוד סיים את לימודיו בבית הספר התיכון "אורט יד סינגאלובסקי". בתיכון בלט כתלמיד מצטיין, אף נשלח כנציג ישראל לתקופת לימודים בז'נבה, שוויץ, ושם נבחר כמצטיין דיקן.

אחרי סיום לימודיו, דוד התגייס לצה"ל ושירת כמכונאי באוניות חיל הים, התקדם לתפקיד מכונאי ראשי.

לאחר שירותו עבד בחברת "אל ים" כמכונאי ראשי באוניה "נגה", ובהמשך הביא ארצה את האוניה "הר סיני".

דוד נישא לחברתו שרה והשניים הקימו משפחה. במהלך השנים נולדו להם ילדיהם: אלירן, איל ואורלי. דוד היה בן זוג ואב אוהב ומסור. "אבא מושלם", כך תיארה אותו בתו. המשפחה התגוררה במושב אלוני אבא שבעמק יזרעאל.

במלחמת ששת הימים ביוני 1967 דוד גויס ולחם בגזרת סיני. במהלך הקרבות נפצע קשה וטופל בטיפולים רפואיים רבים וממושכים.

לאחר שיקומו, עבר עם משפחתו להתגורר בנצרת עילית (כיום נוף הגליל) והיה מחלוצי התעשיינים שם. הוא הקים וייסד מפעל לעיבוד מתכות - "שי דוד עיבוד מתכת בע"מ". לצד השקעתו בעסק שלו ובפיתוחו קידם לאורך השנים את התעשייה בנצרת עילית.

כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 דוד גויס לחיל הקשר ונלחם בגזרת רמת הגולן. הוא נפצע קשה במלחמה ובמשך שנים רבות אחריה התמודד כעיוור, קטוע רגל ופוסט טראומתי, כשהוא עובר טיפולים רפואיים בתמיכת משפחתו וחבריו.

דוד נודע באישיותו הקורנת והנדיבה, בתבונתו וביושרו והיה אהוב על רבים. למרות נכותו הקשה, המשיך לעסוק בחסד, לתרום לזולת ולהעניק סיוע לנזקקים בצניעות ובענווה.

דוד שי נפטר ביום ז' בסיוון תשס"ו (3.6.2006). בן שישים ושש בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנוף הגליל. הותיר אחריו אישה, שני בנים ובת.