בנם של מרים ואלי. נולד ביום כ"ה באייר תש"ה (8.5.1945) בעיר איזמיר שבטורקיה. אח לחנה ויהודית.

יוסף עלה עם משפחתו לישראל בשנת 1948, בהיותו בן שלוש. המשפחה הקימה את ביתה ביישוב יהוד בבקעת אונו, שנוסד עם הקמת המדינה.

היה ילד חמוד, שובב ופעלתן. סבתו, שטיפלה בו כשהוריו יצאו לעבודה, סיפרה שביקש ממנה פעם מטבע, שתל אותו באדמה וקיווה שיצמיח עץ כסף.

למד בבית הספר היסודי על-שם דוד רמז ביהוד, והמשיך את לימודיו בפנימייה הצבאית "מבואות ים" ליד היישוב מכמורת. במהלך הלימודים החליט שהמסגרת הקפדנית אינה מתאימה לו, וחזר לבית הוריו. יצא לעבוד עם כמה מחבריו בהנחת קו המים של המוביל הארצי, בחברת "מקורות" שהייתה אחראית לבנייה. כשהסתיימה עבודה זו, התקבל לעבודה בתעשייה האווירית (תע"א), במחלקת מטוסים.

באותן שנים שילב עבודה עם בילויים בים ורכיבה על אופנוע. אהב ספורט ושיחק כדורגל וכדורשת בקבוצות הנוער של יהוד. נהנה ממוזיקה ומריקודים, ואף שימש תקליטן במסיבות ביתיות.

בשנת 1963 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת הצנחנים. התמחה בחבלה ושירת בפלחה"ן – פלוגת החבלה וההנדסה של החטיבה, העוסקת בהנדסה קרבית, חבלה ומיקוש במסגרת גדוד סיור.

בתום שירותו הסדיר, ב-1966, חזר לעבוד בתעשייה האווירית.

במלחמת ששת הימים, שפרצה ב-5 ביוני 1967, גויס למילואים והוצב ביחידתו. על החטיבה הוטל לפרוץ את הדרך לעיר העתיקה בירושלים תוך כדי השתלטות על מתחם בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת. יוסף פיקד על חוליית תת-מקלע.

ב-6 ביוני, בלחימה שהתנהלה ברחוב שמואל הנביא בירושלים, נפגע בראשו מרסיסים של פגז. למרות הפציעה המשיך להילחם עד שאיבד את הכרתו. פונה לטיפול רפואי ואושפז בבית החולים הדסה עין כרם. לאחר ימים אחדים מצבו הידרדר לכדי שיתוק בעצב הפנים הימני ובצקת מוחית. בניתוח הצליחו להוציא חלק מהרסיסים שפגעו בו.

ב-28 בחודש, אחרי אשפוז של שלושה שבועות, שוחרר לביתו.

עם הזמן מצבו הרפואי השתפר. הוא הכיר את אסתר ונישא לה. בחלוף השנים נולדו להם שלושה ילדים: טלי, מירי ואליהו.

יוסף המשיך לעבוד בתעשייה האווירית, במחלקת הנדסה וניסויים. אחרי שעות העבודה עזר להוריו בחנות, בילה עם רעייתו וילדיו, והתנדב במשטרה פעמיים בשבוע. בזמן שנותר לו אהב לרקוד ריקודי עם.

בתהליך השיקום שעבר החל ליצור עבודות אומנות ובהן תמונות מעץ, ומאז התמיד בכך.

הפרופיל הצבאי שלו ירד בעקבות הפציעה, והוא נאבק להעלותו כדי לשרת במילואים. המאבק נשא פירות, והוא חזר לשרת במילואים בגאווה רבה.

התמיד בעבודתו בתעשייה האווירית במשך למעלה משלושים שנה. היה עובד מקצועי ומסור. בין הפרויקטים שעבד בהם: בדק מטוסים, פרויקט טילי "גבריאל" נגד ספינות וטילי "חץ" ליירוט טילים, מטוסי מנהלים, מטוס התובלה "ערבה", מטוסי הקרב "נשר", "כפיר" ו"לביא", מל"טים (מטוס ללא טייס) והלוויינים "אופק" ו"עמוס".

באמצע שנות החמישים לחייו החל מצבו הקוגניטיבי להידרדר עקב פציעת הראש. אובחנו אצלו אפילפסיה ופרקינסון והוא הפך לסיעודי. כעשרים שנה טופל בביתו במסירות ובאהבה בידי רעייתו והמשפחה.

יוסף ארדיטי נפטר ביום ט"ז באייר תשע"ט (21.5.2019). בן שבעים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ביהוד. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן ושתי אחיות.