בת אנט ויעיש גבאי. תמי (תמר) נולדה ביום י"ב באב תש"מ (25.7.1980) בקריית גת. ילדה שלישית להוריה. אחות של שלום, מיכה ואתי.

תמי גדלה והתחנכה בקריית גת. היא למדה בבית הספר היסודי "בן צבי" בעיר והמשיכה ללימודי תיכון בבית הספר על שם רבי שלום שבזי, במגמה עיונית.

נערה חייכנית ובעלת חוש הומור, נעימת הליכות וחברותית. עצמאית וחרוצה, כבר בגיל שש-עשרה יצאה לעבוד בחופשות מהלימודים, ונעזרה בכסף שהרוויחה להוצאותיה ואף לפנק את אחיה ברכישת דברים שונים עבורם.

תמי הייתה קרובה מאוד למשפחתה ואהובה על ידי הוריה ואחיה. היא סייעה להוריה ככל יכולתה ושימשה יד ימינם בכל דבר ועניין. היוותה עבור כל אחד מבני משפחתה אוזן קשבת ומקור לנחמה ולעצה טובה כבר מגיל צעיר, ודאגתה לרווחתם ולטובתם הייתה בראש מעייניה. "היא נתנה לכל אחד מאיתנו להרגיש כאילו הוא היה חבר? הטוב ביותר. היא הייתה ה'כותל המערבי' של המשפחה, אשת הסוד של כולם. הדבק שאיחד את המשפחה" סיפרה אחותה אתי.

בהגיעה לגיל גיוס, היא התנדבה לשירות במשמר הגבול (מג"ב). בזכות מזגה הנוח ואישיותה הלבבית יצרה חברויות וקשרים משמעותיים שליוו אותה גם לאחר שחרורה מהשירות. הצטיינה בשירותה ואף הוצע לה להמשיך לקצונה, אך היא סירבה כי העדיפה להישאר עם חברותיה.

בחלוף כשנה ממועד השחרור, ביולי 2001 היא התגייסה למשטרת ישראל ומאז שירתה בתחנת נמל התעופה בן-גוריון. תמי נהנתה מאוד מעבודתה, מהעשייה ומהאתגר שבתפקידה, ובמקביל השלימה לימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית. מפקדיה ועמיתיה לעבודה העריכו אותה מאוד, והיא החלה במסלול מיונים לתפקיד קצינת רווחה.

לצד בניית קריירה, מיסדה תמי זוגיות עם יובל בלסטקר, אותו הכירה דרך חברה משותפת. השניים נישאו בשנת 2004, הקימו את ביתם בקריית גת ונולדו להם שני ילדים – דביר ורועי. היא הייתה בת זוג אוהבת ואם מסורה וטוטאלית לילדיה, שהיו כל עולמה. מגיל צעיר הקנתה לילדיה ערכים וחינוך מקיף ומשמעותי, שלחה אותם לחוגים שונים ובילתה עימם תדיר בטיולים ובצפייה בהצגות ובמופעים. היא הייתה רגישה, אוהבת ומחוברת לילדיה, מבשלת ונוכחת, למרות שעות עבודתה הארוכות והמשמרות שביצעה בכל שעות היממה.

מסירותה של תמי לבני משפחתה המורחבת הייתה ללא גבולות וללא תנאים. אתי אחותה סיפרה "כשעברתי ניתוח, ועל אף שתמי עבדה מסביב לשעון, היא הייתה שם לצידי".

גישתה לחיים הייתה אופטימית והיא האמינה בטוב שבבני האדם. המוטו שלה בחיים היה דאגה ונתינה לזולת. אוהביה סיפרו כי היא תמיד התגייסה לעזור לאחר ואף תרמה בסתר לילדים נזקקים.

תמי הייתה מלאת שמחת חיים, אהבה מאוד לבלות במחיצת חבריה, ללכת להופעות, לצחוק וליהנות. נהנתה מטיולים, אהבה לעסוק באפייה, "היא הייתה אדם ש'אוכל' את העולם" סיפרה אתי אחותה, "עשתה הכול מהכול, היא ממש רצה ורצתה לטרוף את העולם".

בשנת 2010 חלתה במחלה קשה. היא החלה בקבלת טיפולים רפואיים למיגור מחלתה ושמרה על אופטימיות לאורך הדרך. לאחר שהחלימה, נהנתה מאוד מן האפשרות לחזור לשגרה ולעבודתה במשטרה.

בשנת 2012 היא חלתה בשנית. על אף הטיפולים הכואבים שעברה, היא הייתה חיובית מאוד, הקפידה לעבוד ולשמור על השגרה ככל יכולתה, שמרה על קשרים עם חברותיה וחיזקה את כל מי שהגיע לבקר?.

רב-סמל ראשון תמי (תמר) בלסטקר נפלה בעת מילוי תפקידה ביום ד' בניסן תשע"ב (27.3.2012). בת שלושים ושתיים בנפלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית גת. הותירה בעל ושני בנים, הורים, אחות ושני אחים.

תמי מונצחת עם כל חללי משטרת ישראל באתר ההנצחה שבמכללת השוטרים בבית שמש. דף לזכרה הוקם במדור "גלעד לזכרם" באתר האינטרנט של המשטרה.