בנם של דליה ופנחס. נולד ביום כ"ג בניסן תשנ"ח (19.4.1998) בתל אביב. ילד שלישי במשפחה, אח של רות, איתמר ושירה.

אביתר רחמים גדל והתחנך בתל אביב. ילד אוהב ואהוב, תמיד מסודר ומאיר פנים לכול, כבר בצעירותו ניחן באופטימיות וראה את הטוב בכל אדם.

למד בבית הספר היסודי "מוריה" בעיר, ובכיתה ז' החל את לימודיו בישיבה התיכונית "בני עקיבא קריית הרצוג" בבני ברק, שבה בחר להרחיב במגמת קולנוע. בכיתה י' התנדב במסגרת פרויקט "מחויבות אישית" לחנוך ילד עם צרכים מיוחדים ומילא את תפקידו בהתמדה ובשמחה. לכל משימה נרתם ברצון, עזר לחבריו, ואלה, כמו גם הסגל החינוכי, ידעו שאפשר לסמוך עליו בכל מצב. הפגין שקדנות וחריצות בלימודים וסיים כיתה י"ב בהצטיינות. ראש הישיבה סיפר עליו: "תלמיד ירא שמיים שהקפיד על קלה כחמורה. התפילה שלו תמיד הייתה מלאת השראה".

בהיותו תלמיד ביסודי הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא" בסניף "קריית שלום" בתל אביב, ומכיתה ז' הדריך בתנועה במשך שנתיים. הוא הנחיל ערכים בחניכיו, יצר עימם קשר אישי בשיחות מלב אל לב, הקרין כלפיהם אכפתיות ודאגה ופרגן, ואלה ראו בו מודל לחיקוי ואהבו אותו.

בגיל חמש-עשרה עבר עם משפחתו לגבעת שמואל, ואז הצטרף כחניך לתנועת הנוער "אחריי", שסייעה לו בהכנה לשירות הצבאי.

מגיל צעיר גילה כישרון בכדורגל. החל לשחק עם חבריו, ועד מהרה בלט ביכולותיו והיה ל"להיט השכונה", כדברי אביו. הכישורים שהפגין בתחום הרשימו את הנערים בשכונת מגוריו החדשה בגבעת שמואל ותרמו להשתלבותו במקום. לאורך השנים גם הביע עניין רב בענף זה, רכש ידע על השחקנים ועל הסגל של קבוצות כדורגל רבות.

בכל מסגרת הקיפו אותו חברים, והוא היה לב החבורה. הם נהנו עימו, הרגישו נוח ונעים בחברתו משום שפרגן להם וכיבד אותם, בחרו בו כשנזקקו לאוזן קשבת, למילה טובה או לייעוץ בעניין חשוב והעריכו את כנותו. הכול העידו שהודות לגדלות המחשבה שלו, הייתה לו יכולת לשפר את מצב הרוח ולפייס. בקלות התחבר בכל מצב לכל אחד ולא נתן להבדלים ולמגוון הדעות והאמונות להשפיע על כך.

קשר חזק חיבר אותו עם משפחתו. בן מסור ואוהב, כיבד את הוריו והיה שותף נאמן לכל פעילות משפחתית. באחד מערבי חג החנוכה, למשל, ביקש ממנו אביו לקנות נרות, אך אביתר הרגיעו שכבר הכין את כל הנדרש להדלקת החנוכייה. לאחיותיו היה אח אוהב ונאמן, ועם אחיו הייתה לו הבנה עמוקה וחברוּת אמת. כשנולדו לו אחיינים לקח על עצמו במסירות את תפקיד הדוד – שיחק עימם, התרוצץ, אימן אותם בכדורגל, נהנה לבלות במחיצתם והתאמץ לפגוש אותם גם בתקופות עמוסות בחייו.

אביתר, עלם חן נעים הליכות, ניחן ברוחב לב, בנתינה ובהכרת טובה. בלי היסוס הגיש עזרה לכל אדם באופן שווה, בלי קשר לרקע ולמוצא. תמיד פעל בצניעות, בענווה, בפשטות, בתום לב ובשקט. בלט כאדם חכם, פיקח ומקפיד על הפרטים הקטנים, לא נתן לדבר לעכב אותו מהתקדמות ומהשגת יעדיו. ידע לשמוח בכל מצב ולראות את חצי הכוס המלאה.

בגיל שמונה-עשרה הצטרף למסלול ההסדר ולמד בישיבת ההסדר "נהר דעה" בנהריה. בתקופה זו התנדב בקהילה ביוזמתו, מתוך טוב ליבו ורצונו לסייע לקהילה שסביבו. גם בישיבה וגם מחוצה לה הכניס עצמו לתהליך של למידה תורנית כדי להתקדם בעבודת המידות ובעבודת ה'.

ביום 22.11.2017 התגייס לצה"ל, ולאחר שעבר גיבוש מאתגר, שובץ כלוחם בפלוגת הסיור (פלס"ר) של חטיבת הצנחנים. למרות הקשיים שבשירות קרבי מאומץ חש סיפוק בעשייתו, אהב את היחידה ואת חבריו, יצר קשר טוב עם מפקדיו ובסך הכול נהנה מהחוויה ומההתנסות. גם בצבא מבחינה מקצועית יישם את אחד המשפטים שאפיינו והנחו אותו: "אם עושים, אז עושים כמו שצריך את הכי טוב שאפשר", וחשוב היה לו לשרת מתוך רצון ולא מתוך כפייה. הוא שאף לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) בתום מסלול ההכשרה כדי לתרום עוד יותר.

ביחידתו בלט בחברוּת טובה ובאכפתיות. למשל, נהג לעבור אוהל-אוהל כדי לוודא שכל החיילים אכלו ושלא חסר להם דבר, ולא אחת הזמין לביתו את חברו, חייל בודד עולה חדש.

כחודש לפני סוף מסלול ההכשרה, במהלך ניווט בדד במסגרת "שבוע מסכם פרט", נדרש לחצות את נחל חילזון הגועש שבגליל בתנאי מזג אוויר קשים. במהלך החצייה המסוכנת נאחז בסלע, החליק ונסחף בזרם. לאחר שאותר וחולץ החל טיפול בו, אך מאמצי ההחייאה עלו בתוהו.

רב-טוראי אביתר רחמים יוספי נפל בפעילות מבצעית ביום א' בשבט תשע"ט (7.1.2019). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול בתל אביב. הותיר הורים, שתי אחיות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

על מצבתו חקקו אוהביו: "איש ספרא וסייפא, שמר מצוות והכיר טובה", והוסיפו את הפסוק "כי איש חיִל אתה, וטוב תבַשר" (מלכים א', א' מ"ב).

ספד אחיו איתמר: "ידעת ללכת עם הלב, לעמוד על המשמר ולהגן על המולדת. כל יציאה ביקשת שאגיע ללמוד איתך. לפני שבוע סיפרת לי כמה אתה נהנה בצבא. היית אדם ששאף לשרת במקומות הכי גבוהים. מלח הארץ. מותך מותיר חלל עצום בקרבנו. אני יודע שאתה איתי לכל החיים, תשמור עלינו מלמעלה. אני מבטיח שלא אשכח אותך בחיים".

גיסו ספד לו: "איזה קסם של ילד היית, תמיד שאפת להיות ראשון ולהצטיין. היית צנוע ועניו, כל כולך לימוד התורה. אין שושנה יותר צחורה ממך. חשבת רק איך להטיב עם אחרים".

כתב חברו לצוות: "בזכותך אני בן אדם יותר טוב. אני בוגר יותר, אני אופטימי יותר, אני רגיש יותר, אני מכיל יותר ... אני מבין כמה טוב עשית לנו. אני מבין כמה אתה חי בתוכנו. הנשמה שלך פועמת בי ובנו כל יום. בתקופה האחרונה כל יום שעובר אני מרגיש שאני חי אותך, את המשפט שלך, יותר".

במלאת שלושים לנפילתו נולד לו אחיין, בן אחותו, שנקרא על שמו – אביתר עוז. בני המשפחה הוסיפו: "כל אחיין של אביתר לקח ממנו משהו. אחד נושא את שמו, אחד לקח את האהבה לכדורגל, אחד את תכונת הסדר והניקיון שאפיינה אותו".

מדי שנה נערכת צעדה קהילתית לזכרו – "מסע אביתר" – בשיתוף תנועות הנוער "אחריי" ו"בני עקיבא" ועיריית תל אביב, ובסיומה טקס.

במלאת שנתיים לנפילתו התקיים ערב לזכרו בישיבת ההסדר "נהר דעה" שבה למד.

בסניף "קריית שלום" בתל אביב של תנועת "בני עקיבא" הוקם לזכרו בית מדרש שנקרא "קול אביתר" והוכנס ספר תורה.

ביישוב אשחר הצופה על נחל חילזון, מעל הנקודה שבה נפל אביתר, הוקם מצפור על שמו.

להנצחתו פתחו חבריו מישיבת ההסדר את הקרן "גיבור כאר"י" (ראשי התיבות של שמו), שבעזרתה הקימו ספרייה תורנית גדולה בבית המשרד של הישיבה.

דפי הנצחה לזכרו הועלו באתר עיריית גבעת שמואל ובאתר עמותת סיירת הצנחנים. באתר "יוטיוב" אפשר למצוא סרטונים עם דברים לזכרו ותמונות מחייו, שהוכנו בין היתר על ידי חבריו לצוות, ישיבת ההסדר "נהר דעה" וסניף "קריית שלום" של תנועת בני עקיבא.

משפחתו הקימה בגבעת שמואל קהילה להנצחתו – "קול אביתר", והוכנס ספר תורה לעילוי נשמתו. כן מתוכננת בניית קבע של בית הכנסת. הוריו כתבו בעלון הקהילה: "בסופו של דבר אנו רוצים שכל אחד ינסה לקחת תכונה שהייתה לאביתר וינסה להעצים אותה בתוכו וכך גם ללמד אחרים את התכונות הכל כך חשובות האלו שהיו טבועות באביתר".

על פי חזונו של אביתר, משפחתו שוקדת על הקמת בית חם לחיילים בודדים במרכז הארץ שמטרתו לדאוג למילוי צורכיהם החומריים והרגשיים.

אביתר מונצח באנדרטת חטיבת הצנחנים ליד גדרה.