בנם של יפה ונפתלי. נולד ביום ט' בחשוון תשמ"ו (24.10.1985) ביישוב נחושה דרומית לבית שמש. ילד חמישי להוריו, אח לאליצור, איילת, אורלי, אביתר, שמעיה, שושנה-חיה ויעל.
השם חננאל ניתן לו על ידי אימו בסיומו של הריון קשה על רקע תחושתה כי האל חנן אותה בלידתו, שמו הנוסף ניתן לו על שם אברהם אבינו והיוולדו בזמן פרשת "לך לך". בני משפחתו וחבריו כינו אותו בחיבה "חנני", "אבי" ו"יבא".
אבי גדל והתחנך ביישוב נחושה, למד במוסדות לימוד באזור מגוריו. בהגיעו לגיל בר מצווה השתלב בלימודים בישיבת "מגדל אור" שבמגדל העמק. אימו עמדה על עצמאותו שכה אפיינה אותו מגיל צעיר, וסיפרה כי הוא דאג לרישום ולהסדרת הלימודים בישיבה בכוחות עצמו.
נער חייכן וצנוע, אכפתי ונדיב. שם את רווחת בני משפחתו וסובביו בראש מעייניו, לעיתים גם על חשבון רצונותיו שלו. חברותי ואהוד על חבריו.
בהגיעו לגיל גיוס שירת שירות צבאי מלא ב"גבעתי", במסגרתו יצא לקורס קצינים. קצין מסור ומקצועי, קצר הצלחות בביצוע משימותיו. לאחר שחרורו המשיך בשירות מילואים פעיל בפיקוד העורף במחוז דרום.
בלט בחיוכו התמידי ובטוב ליבו, נכון בכל עת להושיט עזרה לסובביו ולסייע בכל דבר ועניין. בעל מודעות חברתית גבוהה, לאחר שחרורו מצה"ל התנדב במשך כחמש שנים ב"בית הגלגלים" – עמותה לילדים ונוער בעלי מוגבלות פיזית.
אבי רכש השכלה אקדמית כמהנדס תעשייה וניהול והשתלב בעבודה במפעל בכפר עזה למשך ארבע שנים. לאחר מכן שימש כמנהל התשתיות ופרויקטים של הקיבוץ, והיה מוערך מאוד בעבודתו.
במרץ 2015 נישא לשחר, אותה הכיר במהלך שירות מילואים משותף בתקופת מבצע "צוק איתן" (יולי-אוגוסט 2014). השניים הקימו ביתם בכפר עזה ובמרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים: איתמר, עומר ורותם. אבי היה איש משפחה מסור ואוהב, אבא משמעותי ובעל יוצא דופן. סיפרה שחר: "מילים לא יצליחו לתאר כל מה שאגיד על אבי כבן זוג וכאבא. כל מה שאומר לא יכסה את האדם שהיה. הוא היה הכול, אבא מושלם, בן זוג הכי מדהים שיכולתי לבקש, כל הזמן חשב עלינו, הקפיד לחזור הביתה מוקדם על מנת להיות עם הילדים, אם היו בעבודה ישיבות מאוחרות היה מתאכזב, כי רצה להיות איתנו".
אבי אהב מאוד טבע וטיולים ובני המשפחה נהגו לצאת לטייל ברחבי הארץ, "אבי הנחיל לילדינו את אהבת ארץ ישראל" סיפרה שחר.
בזמנו הפנוי שיחק טניס, ואף אירגן טורניר טניס בקיבוץ אשר נחל הצלחה רבה.
בשבתות ובחגים נהג להתפלל בבית הכנסת בקיבוץ, מפליא בקולו הערב. "פייטן עם קול פעמונים שבית הכנסת של כפר עזה זכה שקולו יהדהד בו פעמים רבות" סיפרה חברת המשפחה, "ליבי נמס בכל פעם שסלסל בתפילה בנוסחים שונים, בידענות גדולה".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אבי, אשר היה חלק מכיתת הכוננות בכפר עזה, סגן רכז הביטחון, פתח את הבוקר לצלילי אזעקות בלתי פוסקות. הוא מיהר לנשקיית הקיבוץ במטרה לחבור לחבריו לכיתת הכוננות ולהילחם במחבלים שחדרו לקיבוץ. "הוא ביקש מאתנו להיכנס לממ"ד ולנעול את דלת הבית" סיפרה שחר אשתו, "לבש את השכפ"ץ וכשיצא ראה את אחד הוותיקים יוצא לצעידת בוקר והספיק לחלצו ולהשיב אותו בביטחה לביתו, בזכות אבי הוא ניצל. הוא לחם במחבלים שפלשו לקיבוץ בחירוף נפש. בשעה שבע ועשרים חברו שלחם לצידו התקשר ואמר שאבי מסר שהוא אוהב אותי. מאז לא שמעתי ממנו".
סרן אברהם חננאל הנדי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביישוב שריגים. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ושבעה אחים ואחיות.
כתב אביו: "חנני היה אצלנו בראש השנה שהיה עבורנו, כמשפחה, חג מדהים ומרומם רוח. הפעם האחרונה בה ראיתי אותו הייתה לפני חג הסוכות, הוא סייע לנו בהקמת הסוכה כדת וכדין, וביצע עבורנו כמה עבודות תחזוקה בבית. לאחר מכן שאל 'מה עוד צריך?'. ישבנו ואכלנו, ופתאום חנני ביקש שנשמור על הילדים שלו, מעין תת מודע לקראת מה שהלך וקרב. הוא אמר: 'אבא ואימא, אני מבקש שתשמרו על הילדים שלי' כאילו הדבר כבר לא נתון בידיו. כאילו חש במשהו.
עוד דבר שאני לא אשכח - הוא התקשר לבתי, אחותו שושי, לפני הזמן בו חל יום הולדתה, לפי התאריך העברי, כדי לברך אותה, היא ענתה בשאלה: 'חנני, מה אתה מתקשר עכשיו?' ולכך השיב – 'אולי אני אשכח לברך ואתבלבל'.
חברו אמנון כתב: "זכיתי להכיר אותך, זכיתי לשרת איתך. אדם מדהים, תמיד ראשון, תמיד מתנדב וככה גם הלכת כגיבור. לא יכול לשכוח את החיוך הכובש שלך, את ההומור שלך, אלוהים לוקח את הטובים. שמור עלינו מלמעלה, לעולם לא אשכח אותך".
חבר נוסף כתב: "הנדי היקר. היה לך לב טוב, חלומות גדולים ומשפחה קטנה ויפה שבנית לך עם שחר ושלושת ילדיכם. דאגת לכולם כאילו היו ילדיך וזה לא נתפס שאתה אינך. יצאת להגן על הבית במסגרת כיתת הכוננות, מול מחבלים שפרצו אלינו לחצר הקיבוץ.
בכפרית היית מנהל צעיר שאהב את עובדיו ודאג להם כאילו היו בניו, ואחר כך לקחת פיקוד על ניהול התשתיות של הקיבוץ וחתרת להצלחה.
היית איש מיוחד, עם לב ענק שתרם לזולת והתנדב עם בעלי צרכים מיוחדים. לא נשכח אותך, כואבים על לכתך".
חבריו לעמותת "בית הגלגלים" בה התנדב כתבו: "אתמול נפגשנו חברי קבוצת הנהגים מ'בית הגלגלים', לזום משפחתי של זיכרונות, שיתופים ופרידה מיבא, הלוא הוא אבי הנדי.
יבא, אבא מופלא, מושלם ומסור לאיתמר עומר ורותם. בן זוג מדהים של שחר, ומדריך הקבוצה האגדי, נהרג בכפר עזה בעודו נלחם בגבורה על הבית.
מי אם לא הוא יקפוץ ראשון להגן על כולם? האיש עם הלב הענק שהמציא מחדש את המושג נתינה, תמיד היה שם בשביל האחר. בן אדם שנתן באופן פתוח, ללא מחסומים וללא הפסקה. אחד שתמיד, אבל תמיד אפשר לסמוך עליו. אין מספיק מילים בעולם כדי לתאר את פועלו המוגזם בקבוצה (איזה בן אדם שלא נח לשנייה) כמדריך וכרכז של הנהגים. קבוצת הנהגים לוקחת על עצמה להיות קצת יותר יבא. להיות יותר בנתינה, להרחיב את הלב, לעזור ולתמוך. הרוח של יבא תמשיך לנשב כאן.
מזמינים גם אתכם להיות קצת יותר יבא, מחזקים את שחר והמשפחה, הלב שורף מאהבה, מכאב ומצער".
אבי מונצח באתר remember.bio. שם, בעמוד שהקימו אוהביו, ניתן למצוא תמונות מתחנות חייו השונות ודברים שכתבו לזכרו.