בן שושנה וקלמן-קלונימוס, נולד ביום כ"ה בתמוז תר"ף (11.7.1920) בעיר ברטיסלבה, צ'כוסלובקיה. אביו היה חבר "המזרחי" ואברהם חונך חינוך דתי-לאומי. בהיותו בן 6 נתייתם מאמו. למד בבית-ספר יסודי וכשסיימו המשיך בבית-ספר תיכון. בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בתל-אביב. אברהם המשיך את לימודיו בבית-הספר "תחכמוני", אחר-כך בבית-ספר מקצועי למסגרות של "מזרחי" ולבסוף עבד בבית-החרושת "המגן". היה חבר בתנועת הנוער "בני-עקיבא" ובשנת 1934 הצטרף ל"הגנה". כשהחליטה המשפחה לחזור לחוץ-לארץ בגלל מצבה הקשה, ניסה להישאר בארץ, אך גם ניסיונו לברוח מהנמל עלה בתוהו. בשובו לגולה היה ראש סניף "בני-עקיבא" בברטיסלבה. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה, הצטרף לחבורת מעפילים ואחרי עמל רב, תלאות ורעב, העפיל בספינה "הילדה" והגיע ב-23.1.1940 לחיפה. למעלה מחצי שנה היה כלוא בעתלית. בכל ימי המסע והמעצר היה פעיל בליכוד חבריו בחיים הציבוריים ובדאגה לצרכים הדתיים. הוא דאג לצרכים קטנים של חבריו והיה מוכן לוותר על שלו לטובתם. מששוחרר, עבר לקבוצת "אברהם" בכפר פינס, בה התערה עד מהרה בחיי העבודה וה"הגנה". אברהם עבד בפרדסים ובמשקי האיכרים בגבעת עדה והיה הרוח החיה בפלוגת-העבודה שם. בשנת 1941 התגייס לפלמ"ח, ועבר קורס מ"כים וסיירים. השתתף בקורסים לראשוני הפלמ"ח, שנערכו על-ידי קצינים בריטיים. כשהוקמה הפלוגה הדתית בפלמ"ח מונה לסגן המפקד ובמסעותיה עבר בארץ לאורכה ולרוחבה. הוא הצטיין בדאגתו לפקודיו, בהקפדה על הסדר ובהופעה הנאה. היה בעל כשרון ארגוני וכשרון מעשי, גבה- קומה, חסון, שופע חום וחיוך-תמיד על פניו, טיפוס מושלם של חלוץ ואיש-הגנה, מפקד בעל יחס לבבי וחם לכל הבא איתו במגע. בראשית שנת תש"ה שוחרר, לפי בקשת הקבוצה, כדי לשמש בתפקידו כמרכז ענייני הביטחון בכפר עציון. אברהם התערה בסביבה והכירה יפה. עבד שם כמסגר, כחורש, ועסק בענייני בית-המרגוע. התעניין בייחוד בצמחייה ובגיאוגרפיה ההיסטורית של המקום. בקיץ תש"ה נודע לו על השמדת משפחתו בגולה. אז החליט על הקמת בית בישראל ובכסלו תש"ו נשא אישה.

כשפרצה מלחמת-העצמאות היה מפקד כפר עציון ועוזרו של דני מס ז"ל, מפקד הגוש. את כל זמנו הקדיש לעריכת תוכניות ביצורים, מיקוש ושיפור הקשר ופיקוח על מהלך ביצועו. היה אחראי גם לענייני השמירה. אברהם הרגיש אמנם שאין סיכויים לגוש לעמוד מול אויב המקיף אותו מכל צד, אך ידע את חשיבות עצירת האויב בשערי ירושלים והאמין בכל לבו בניצחון הסופי של המערכה בארץ. באותם הימים נתבשר שנולדה לו בת בירושלים, לשם הועברו הנשים והילדים של הגוש הנצור. ביום ג' באייר תש"ח, עם התחלת ההתקפה על גוש עציון, חש בראש כיתת הפל"ם למשלט האוכף המכותר. שריוני האויב באו לקראתם ואז פיזר אברהם את אנשיו בין הסלעים וציווה עליהם לשכב במארב ולהתקיף את האויב מאחוריו. משום-מה לא התקדמו המשוריינים והאנשים שכבו כך כל היום בשדה בצמא וברעב. עם ערב, בשובו למחנה, מיהר לעמדות ועודד את האנשים. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), ביום האחרון להגנת הכפר, נפצע קל, אך המשיך בתפקידו ובעידוד אנשיו לקרב. משחדר האויב לכפר קיבל על עצמו לנהל איתו משא-ומתן. בהתקרבו אל המשוריינים נפתחה עליו אש חזקה והוא נפל חלל בו במקום. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן.

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הגוש, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.