בן רחל ודויד, נולד ביום כ"ג באב תר"ע (28.8.1910) בעיר נסודה, חבל טרנסילבניה (אז - אוסטריה-הונגריה), רומניה. נצר למשפחת רבנים ואדמו"רים. אברהם-זאב גדל בבית אביו הרב, מחבר הספר "גלילי-זהב" והלוחם הנלהב לחיבת-ציון, שעלה עם משפחתו לארץ-ישראל ושימש ברבנות בשכונת פלורנטין בתל-אביב. אברהם-זאב למד ב"ישיבות" ובגימנסיה ועד עלותו לארץ בשנת 1933, והוא אז כבן 23, עסק במסחר. משעלה לארץ נעשה פועל ועבד בבניין כעשר שנים, עד שקרהו אסון ונפל מפיגום. מאותו יום ועד להתגייסותו ניהל בית-חרושת לסריגה. היה מכובד על הבריות ואהוב על חבר העובדים.

עם קום המדינה התגייס, שירת בחטיבת "קריתי" ומילא תפקידי שמירה בגבולות העיר הנתונים לסכנות יומם ולילה. ביום י"ד בסיוון תש"ח (21.6.1948) בעומדו על משמרתו בשכונת אבו-כביר ביפו, נהרג בנסותו להוציא כדור שנתקע בתת-מקלע של חברו לנשק. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אחריו אישה ושני ילדים.