בנם של תמר וחמי. נולד ביום י"ז בסיוון תשנ"ה (15.6.1995) ביישוב בית חורון, הסמוך לירושלים. בן שלישי להוריו ואח למיכאל, אורי, יהונתן ונעם.

אבשלום למד בבית הספר היסודי שבבית חורון, בית ספר המשותף לחילונים ולדתיים. הצביון הייחודי של בית הספר שימש לו בסיס איתן, ובבגרותו השכיל לצעוד בשני העולמות בבטחה ובסובלנות.

מקטנות היה ישר לב וטוב לב, ילד מיוחד במינו אשר כבש את חולשותיו וגבר על מגרעותיו. אביו סיפר שבילדותו פחד אבשלום ממיִם ומרופא השיניים, אך גבר על פחדיו בנחישות. אימו סיפרה: "הרבה פעמים הוא היה מתעצבן ... כשהיה בן חמש בערך הייתה לו רשימה של דברים שצריך לקחת כדי לברוח מהבית, והוא פשוט היה אורז אותם והולך. הוא היה קצר רוח, בהמשך זה חלף."

מגיל שלוש-עשרה טיפח רעמת תלתלים מפוארת, שהפכה לסימן ההיכר שלו וזיכתה אותו בכינוי "כבש". בגיל הזה גם הבין כי חוש ההומור השנון והחריף שלו הוא מקור כוחו, ובזכותו נעשה מנהיג חברתי ומדריך מוערך ואהוד בתנועת הנוער "בני עקיבא". הוא בילה בסניף שעות רבות, השקיע זמן ומרץ בהכנת פעולות איכותיות ולא פעם נהג ללוות את חניכיו לביתם, ונשאר לשוחח עימם שעות ארוכות אל תוך הלילה.

אבשלום למד בחטיבת הביניים ובבית הספר התיכון התורני על שם הימלפרב שבירושלים ונהנה מכל רגע. הוא היה נער חכם שאהב ללמוד דברים חדשים. אימו, מורה באותו בית ספר, סיפרה שלמד בעיון ובעניין רב, אך פטפט בעניין רב יותר: "העמיתים שלי ב'הימלפרב' תמיד סיפרו כמה הוא מצחיק וכמה הוא קשקשן בשיעורים. שאלתי אותם: 'למה אתם לא מעיפים אותו החוצה?' הם מצידם השיבו שהוא חמוד ואינו עובר את הגבול."

אבשלום היה איש רעים, ידען ותרבותי. חבר מסור בלב ובנפש, אהב לשוחח עם חבריו ולבלות עימם ומאוד אהב לשמח ולרקוד בחתונות. הוא נהג לקרוא הכול מכול כל: ספרי עיון וספרי מוסר וחסידות, לצד ספרות קלאסית וספרות עכשווית. לצד אלה עקב בדבקות אחר קורות מועדון הכדורגל האנגלי "מנצ'סטר יונייטד" והיה אוהד מושבע של הקבוצה. הוא נשם מוזיקה מכל הסוגים: חיבב שירים של פעם ואהב להאזין לבוב דילן, לשירי ומערכוני הגשש החיוור, ללהקת הדלתות וללהקת הביטלס. מאוד אהב מוזיקה ישראלית ויוצרים ישראלים כאריק איינשטיין, להקת כוורת, אהוד בנאי ואביתר בנאי והלהקות הצבאיות. אך יותר מכול אהב את שירי מאיר אריאל, אותם נהג לשיר במלוא גרון ובקול בס עמוק.

בתום לימודיו בבית הספר התיכון בחר ללמוד בישיבת ההסדר "עתניאל – בית ועד לתורה הר חברון". בישיבה סיפרו שהיה מן התלמידים המובחרים שבה, שקדן וחריף, מנהיג ומשקיען. הוא למד תורה בחשק גדול ומתוך הרחבת האישיות, תוך המשך התעניינות בכל תחומי הדעת והתרבות שבהם התעניין טרם כניסתו לישיבה: ספרות יפה, מוזיקה, בידור וכדורגל. לימוד התורה מתוך שמחה הצמיח והפריח אותו, ואבשלום השתדל בדרכים מגוונות לשמח ולהמתיק את הלימוד לחבריו בישיבה.

הוא הקפיד ביותר לשמור על סדרי הישיבה ולמד באופן מעמיק את המסכתות הנלמדות 'על הסדר'. בנוסף, נהג להמשיך בלימוד גם אחרי שעות הלימוד הרשמיות. באופן תדיר היה מיושבי בית המדרש גם באישון ליל, מתוך רצון ללמוד תורה 'לשמה'. אבשלום הציב לעצמו יעדי לימוד אישיים ואכן סיים לפני תחילת השירות את לימוד כל סדר מועד (בבלי).

בשנה הראשונה ללימודיו בישיבה לקח על עצמו לרכז את סניף "בני עקיבא" בבית חורון ושימש כקומונר בשלט רחוק, כיוון שלא היה מישהו אחר שימלא את התפקיד והוא תמיד ביקש להשפיע, לחנך ולהוסיף טוב. הוא המשיך ללוות את החניכים שהדריך גם בהמשך דרכם, וכך כתב לאחד מהם ערב גיוסו לצה"ל: "נכון, אתה תאכל הרבה קש, תרצה הביתה, תקבל שבתות, תזחל ועוד 'דברים יפים', אבל אתה לובש מדים של צבא ההגנה לישראל וזה דבר שלא קרה מאז בר כוכבא. רבים וטובים עברו את הדברים האלה לפניך ויעברו אותם אחריך, ולמרות שפנינו לשלום אנחנו לא נהסס לפגוע במי שקם עלינו לכלותנו ולעמוד על זכותנו לחיות בארץ חמדה שעליה חלמו וחולמים כבר דורות ... עם ישראל סומך עליך, ובתור אחד שמכיר אותך קצת אני בטוח שזו בחירה מצוינת."

אבשלום היה מסור ללימודי התורה והגה בה בהתמדה, עם זאת מסירותו הייתה נתונה גם למולדתו והוא שמח לשרתה וציפה ליום הגיוס. ב-10.3.2015 התגייס לצה"ל, הוצב בחיל התותחנים ושירת בגדוד "קרן" 411.

במהלך השירות, לאחר שעבר קורס מפקדי צוותים, התלבט רבות האם לצאת לקורס קצינים, שכן לשם כך היה עליו לוותר על חזרה לישיבה ועל שנתיים של לימוד תורה. לבסוף החליט לצאת לקורס מכיוון שחש מחויבות לתרום וידע שחיל התותחנים זקוק למפקדים ראויים, בו בזמן קיבל על עצמו שיישאר בישיבה גם לאחר סיום שנות ההסדר.

מתוך הבנת כובד האחריות שהוא לוקח על עצמו כמפקד בצה"ל ביקש אבשלום לדחות את יציאתו לקורס הקצינים כדי להכין עצמו לקצונה, וכך היה: הסמל הצעיר הצליח לשכנע את המג"ד לאשר לו, כחריג, מסלול הכנה בן שמונה חודשים, מהם חודשיים של התנסות כמפקד בסוללה "אבי" בתעסוקה מבצעית ועוד שישה חודשים של הכנה רוחנית ולימוד תורה בישיבה.

לאורך כל שירותו חתר אבשלום לשפר את היכולת המקצועית שלו ושל חבריו ופקודיו. עוד בהיותו חייל צעיר בטירונות ובאימון המתקדם השתדל לשים לב לנושאים שונים שבהם, לדעתו, ניתן היה להשתפר. אחרי שסיים קורס קצינים בלט כקצין שאפתן ואחראי, רציני, קשוח ומסור לחייליו, וכמפקד השתדל ליישם את התובנות שצבר. הוא ראה כערך קריטי, לצורך שיפור המוכנות לקרב, את העצמת מפקדי הצוותים שתחת פיקודו ופיתוחם כמפקדים משמעותיים. בתקופת שירותו הקצרה בגדוד יזם ואף הוציא לפועל מהלכים יוצאי דופן להעצמת מפקדי הצוותים, והתעקש להאציל להם סמכות ואחריות תוך שהוא חונך אותם באופן צמוד.

בזכות רצינותו ובעזרת כישוריו החברתיים וחוש ההומור שלו רתם את חייליו, ויחד צלחו משימות מורכבות. הוא אהב את חייליו ואת עמיתיו ודיבר עליהם ללא הרף, התעניין מאוד בסיפורי המשפחות ובזכות אישיותו ותכונותיו הצליח למצוא לא פעם פתרונות למצוקות שאיתן הם התמודדו.

חבריו סיפרו שפעם, באחד הלילות הגשומים והקרים, התקבל אישור חריג לישון בתוך התומ"ת (תותח מתנייע ברכב משוריין). אבשלום התנדב להיכנס פנימה ולפרוש את שקי השינה לפני שכולם נכנסים ובבוקר קם כשהוא מצונן ומשתעל. לאחר נפילתו סיפרו חבריו שכשפרש את שקי השינה גילה אחד רטוב, הוא נתן לחבריו את שקי השינה היבשים ולעצמו לקח את השק הרטוב.

מצוות כיבוד הורים הייתה תמיד בראש מעייניו של אבשלום, כך גם במהלך שירותו התובעני. הוא הקפיד שלא להדאיג, השתדל להתקשר ולהיות זמין. בכל יציאה לחופשת שבת הקפיד להביא לאימא פרחים, גם אם דרכו התארכה כדי לעבור בחנות מתאימה. מדי פעם, כשקיבל חופשה וביקש לנסוע לישיבה כדי ללמוד, הקפיד לבקש מהוריו רשות ולהתנצל.

סגן-משנה אבשלום יצחק ערמוני נפל ביום ז' בתשרי תשע"ח (27.9.2017), בהתהפכות התומ"ת עליו פיקד כמפל"ג, במהלך תרגיל מסכם של קורס מפקדי גדודים ופלוגות שנערך ברמת הגולן. בהתהפכות נפל גם מפקד הצוות אבינועם דוד כהן ונפצעו ארבעה חיילים.

אבשלום היה בן עשרים ושתיים בנופלו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.

אבשלום הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים, מקום שאותו נהג לפקוד לעיתים קרובות לאורך השנים מתוך תחושה של קירבה והיכרות היסטורית עם סיפוריהם של רבים מן הנופלים.

אבשלום הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

ספדה האם תמר: "יום שישי, תשע וחצי בבוקר, דלת הבית נפתחת ומאחורי זר גדול מסתתר חייל עייף שעמד במשימה בגבורה – להביא פרחים לאימא בכל שבת שבה הוא יוצא, שנתיים ברציפות. פרחים בקנה ואימא בעננים.

היום אנחנו מחזירים לך זרים. בהר הרצל. חבל.

היית דוס אמיתי, אבל כזה שעושה מקום לאחרים ולא כופה כלום. אהבת אנשים ואת המשפחה, השקעת בדיבוק חברים ... היית בחור שלא התבייש לומר שכיבוד הורים חשוב לו ... נאבקת בקול ובלהט על האמת שלך. היית איש מצחיק. ושנון וחריף ומשמח. זה שנהרגת זה לא אסון, זה הפסד. העולם הפסיד איש שגרם לכל כך הרבה אנשים להתפקע מצחוק. ולזה – אין תחליף. אבוד לנו.

בלעדיך אנחנו חצי משפחה ... אבל אנחנו נצליח לחיות ולצחוק ובין בכי ל'בלי אוויר' נשמע מוזיקה משובחת מכל הדיסקים שהשארת לנו ... היית המגהץ הראשי של הבית ומי יגהץ ערמות של בגדי שבת? ומי יגהץ לנו את הלב המקומט? אנחנו נפרדים ממך בקול דממה דקה ..."

האב חמי ספד: "איך בני? איך נפלו גיבורים? איך נפלתם, אתה ואבינועם על משמרתכם בתוך התותח המתנייע הממהר והנמהר. האם שוב רציתם להיות מצטיינים? ... אני יודע שנפלתם על משמר ארצנו. אני יודע מה הייתה תחושת האחריות שלך ושל פקודיך. ולכן אני פותח בתחושת שותפות הגורל עם משפחתו של אבינועם ... אתם ממשיכים יחד תחת כנפי השכינה ... אני רק רוצה לצעוק - חאלס, תחזור הביתה.

איך מספידים אדם כל כך חי, מקורי ושנון? איך מתארים את הבן שאף פעם לא צריך שום דבר, שתמיד זמין? ... מעט מדי זמן קצבו לך מן השמים, ובזמן הזה הספקת המון ... אני גאה להיות אביך, אבשלום, אנחנו גאים להיות משפחתך. היית לנו משיב נפש, תמיד למען הכלל. קיבלנו אותך כפיקדון ... עכשיו הגיע הזמן לומר תודה על הזכות לחיים במחיצתך ולהשיב את הפיקדון."

בתחינה קרא חמי לקדוש ברוך הוא: "אם רצית לומר משהו, תדע שאיננו מבינים. אנחנו המומים ... אולי תחזיר לנו את אבשלום? קיבלנו ממך 'ילד שעשועים' ועכשיו מה? ילד געגועים? לפחות תבטיח לנו שאנחנו האחרונים ..."

נעם, אחיו הצעיר של אבשלום, חלק עימו חדר ומיטת קומותיים. הוא למד ממנו לשחק שחמט וגם אהב להשתטות ולהשתעשע עימו בתרגול אימונים ברוח מקורית ביותר – נעם שימש "פגז האימונים" של אחיו. נעם ספד: "לא ייאמן שאתה לא חוזר. כל כך קשה להבין ... אני מצטער שאין לך טלפון כדי שתמסור לנו את הכתובת של גן עדן ונמשיך לשלוח לך חבילות ... כתבתי מכתב אחרון, כדי שתדע שנשאר משהו, שהבאת לנו תורת חיים ואהבה וחסד וצדקה ואמת ... צר לי עליך, אחי אבשלום, נעמת לי מאוד. שלך, נעם, מהמיטה שלמעלה."

סגן-אלוף אפי, מפקד גדוד "קרן", ספד לפקודו: "היית קצין שאפתן. הבנת את אחריות הפיקוד ואמרת תמיד 'אחריי'. הצלחת לגעת בנו, בגדוד ובאנשיך. נלמד את הלקחים מהאסון. נחקקת במורשת הגדוד".

אמיתי, חבר ושכן, ספד: "לא יודע מניין להתחיל. חלמנו לגור אחד ליד השני. היה לך הומור נפלא. מוזר לי שאתה לא פה איתי. אני מתגעגע לשבתות איתך. בשיחה האחרונה בירכנו אחד את השני בשנה טובה וקבענו להיפגש בסוכות. אתגעגע אליך. שלום, חבר אהוב, לא יודע מה אעשה בלעדיך".

הרב ישי שכטר, מישיבת ההסדר שלמד בה אבשלום, ספד לו: "היית מגנט חברתי, איש שמח ומלא אמת ... איש חיי טבע וארץ. בכית על התורה שאתה מפסיד בשל שירותך. אצלך לא היה כל מקום לשקר. חיפשת להיות מדויק. הכול למען שירות העם והארץ ... הפצע פתוח ומדמם, אך החיוך שלך מכה בי".

אהבת הארץ ואהבת הבריות, שמחת החיים ושמחת לימודי התורה עברו כחוט השני בחייו של אבשלום. "בחייו ובמותו ציווה לנו שמחת חיים" – משפט זה שטבעו חניכיו הוא גולת הכותרת בעמוד "מפגשי אבשלום" שבאתר פייסבוק. המפגשים מנציחים את ערכיו ואת הנושאים שנגעו לליבו: יהדות ותרבות עברית, מילים של טעם ולימוד בצוותא.

סגן-משנה אבינועם דוד כהן, ששירת ונפל עם אבשלום, נשא עימו את הספר "מסילת ישרים". בני משפחתו של אבינועם ביקשו להנציחו והוציאו לאור את ספר "מסילת ישרים" המקוצר של הרב קוק. הם הקדישו את הספר לזכרם של אבינועם ושל אבשלום, חברו לנשק.

אבשלום מונצח באתר ההנצחה של חיל התותחנים שהוקם בזכרון יעקב, באתר האינטרנט של ישיבת ההסדר בעתניאל שבה למד ובאתר היישוב בית חורון.

לקבלת מידע נוסף על אבשלום ולצפייה בכתבות, תמונות ושיעורים לזכרו ניתן לחפש "אבשלום יצחק ערמוני" או "מפגשי אבשלום" במרשתת - בגוגל, ביוטיוב, בפייסבוק ובאתרים נוספים.