בתם הבכורה של לילך ואסף. נולדה ביום י"א בשבט תשס"ה (20.1.2005) במושב פטיש שבצפון הנגב. אחות להדר, עומר, אור וליר.

אופיר גדלה והתחנכה במושב פטיש, למדה בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון מקיף אזורי "מרחבים". ילדה חברותית, מלאת חום, אהבה ושמחת חיים, שנחשבה בתיכון שבו למדה ל"דבק" שמגבש את כל תלמידי השכבה.

בספר המחזור נכתב עליה: "להיכנס איתה לוויכוח לא תרצו, כי ממנו מנצחים לא תצאו. לימודים אצלה הם בגדר המלצה, אבל לעשות למען הכיתה – תמיד היא תעשה באהבה".

"אופיר זאת שארגנה כל מסיבה אפשרית שהייתה לנו, מכיתה ז' ועד י"ב", כתבה חברתה לכיתה. "אופיר זאת שאספה את הכספים ודאגה שהכול יהיה מושלם, שלא יחסר כלום. אופיר זאת שדאגה לפוטרים בטיולים שנתיים. אופיר זאת שדאגה כל שנה לארגן לאבי מתנת יום הולדת יותר טובה משל שנה שעברה... בלי אופיר לא היינו מאוחדים, לא היינו ביחד. אופיר הייתה הלב של הכיתה. כל יום הייתה מגיעה בקריזה חדשה, מספיקה לריב עם כל המורים, להתעצבן מכל דבר קטן, אבל הכי חשוב – תמיד היה לה החיוך היפה הזה שלא יורד מהפנים".

מילדות הייתה מוקפת חברים, אותם מעולם לא בחרה על פי שיקולים חברתיים. היא סירבה לשתף פעולה עם חרמות ונידויים ועשתה כל שביכולתה על מנת לחבר את הילדים ה"לא מקובלים" עם אלה שהיו חזקים יותר מבחינה חברתית. כשהייתה בת שתים-עשרה, החליטה לערוך בביתה בת-מצווה לחברה שמאוד אהבה, ושלא נחלה הצלחה חברתית. בעזרת הוריה הפיקה עבורה מסיבה למופת, בהשתתפות עשרות חברות מהשכבה.

היא הייתה הנכדה והנינה הראשונה במשפחה, ושמרה על קשר חם וקרוב עם הסבים. הרבתה לבקר אותם ולהתענג על הבישולים של סבתה, ואם לא הספיקה לבקר, תמיד התקשרה לדרוש בשלומם.

המשפחתיות הייתה חלק בלתי נפרד ממנה. היא נהנתה מאוד להיות עם משפחתה, בעיקר בשבתות ובחגים, ושימשה עבור אחיותיה כמעין אימא קטנה, דואגת ואחראית. לאימה תמיד אמרה שהיא מעריצה אותה, גאה בה ורוצה להיות בדיוק כמוה כשתגדל, וגם עם אביה היה לה קשר מיוחד, מלא בכבוד ובאהבה. למשפחה זכורה במיוחד מסיבת הסיום של אופיר בבית הספר, בה עלתה לומר דברי תודה על הבמה. כשסיימה את דבריה, קראה מול הקהל: "אבא, יום הולדת שמח, אני אוהבת אותך!"

קרוביה מספרים שהיה לה מזג כמו של הר געש – לרוב שקטה, לעיתים מתפרצת ומיד נרגעת, אך גם כשכעסה לא הפסיקה לחייך את חיוכה הכובש. אנרגטית, עקשנית וצבעונית, נאמנה לעקרונותיה ולוחמת צדק, בעלת חוש הומור מיוחד, נוכחות חזקה, ויכולת לעודד ולחזק, גם במשברים הקשים ביותר. תמיד שאפה להצלחה, עשתה כל שביכולתה כדי להשיג את מטרותיה ודגלה במשפט: "שום דבר לא קל אבל הכול אפשרי".

ב-11.7.2023 התגייסה לצה"ל ועשתה טירונות בבסיס "מחווה אלון" שבצפון. בסיום הטירונות, קיבלה שיבוץ לתפקיד שוטרת שח"מ (שירות חובה במשטרה), אך לאחר המתנה של כשבועיים בוטל השיבוץ בגין היעדר תקן לתפקיד. היא שובצה מחדש לתפקיד מש"קית (מפקדת שאינה קצינה) לוגיסטיקה והוצבה בבסיס אורים, הנמצא ממש מעבר לכביש ממקום מגוריה.

חלומה היה לשרת כלוחמת. "מאז ומתמיד חלמתי לשרת בתפקיד לחימה ולהגן בגופי על הבית", כתבה בפנייה מיוחדת שהגישה אחרי ששובצה לתפקיד. "מגיל קטן שמעתי סיפורים, דיברתי עם אנשים ששירתו והתמלאתי תקווה ורצון להיות שותפה מלאה בשמירה על ביטחונם של משפחתי ושל כל אזרחי המדינה. בת דודתי נפטרה ממום מוחי, והיא שירתה בגדוד 'אריות הירדן' בחי"ר (חיל רגלים) 'גבולות'. ממותה כולנו שבורי לב על האובדן. החלום שלי ושל משפחתי הוא שאמשיך את דרכה ואלך בעקבות המודל לחיקוי שהיא הייתה בשבילי. היא לימדה אותי שמדינת ישראל היא הבית היחיד שלנו ושאין מחיר שיעלה על הביטחון של אזרחי הבית הזה. אני רוצה לשרת כלוחמת חי"ר ומוכנה לתת את כל כולי".

את התפקיד שאליו שובצה מילאה במלוא המוטיבציה, המחויבות והמסירות, השקיעה רבות במשימות שביצעה ובאנשים ששירתו לצידה.

בשעות הפנאי שלה אהבה מאוד לטייל ולצאת לחופשות משפחתיות, לפיקניקים בחיק הטבע ולמרבדי הכלניות שכיסו את הדרום. עם חבריה נהגה לערוך "ערבי גיבוש" בבתים, לצאת למסעדות ולמסיבות במועדון "הפורום" בבאר שבע. היא הייתה חברת אמת, דואגת ורגישה, שימשה כאוזן קשבת לחבריה ולאחיותיה ושאפה לעשות טוב ולשמח את כל סובביה.

הייתה לה אהבה מיוחדת לבעלי חיים, במיוחד לסוסתו ולכלבתו של דודה, תומר. בנוסף, אהבה מאוד את עולמות העיצוב, הטיפוח והאיפור וחלומה הגדול היה לעסוק בתחום.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

סוף השבוע של שמחת תורה היה גם סוף השבוע הראשון שבו אופיר נשארה בבסיס. עם הישמע האזעקות, נחלצה לסייע לחיילים להגיע למיגונית שליד מגורי החיילות. כתושבת העוטף, למודת אזעקות מגיל צעיר, הפגינה נינוחות וקור רוח והרגיעה את כל סובביה. כששתיים מחברותיה ביקשו לחזור למגורים, עזרה להן להגיע לשם בשלום. השתיים ניצלו.

אופיר חזרה למיגונית, אך כשהבינה שמחבלים תוקפים את הבסיס, יצאה בריצה עם שני חיילים נוספים לכיוון החמ"ל. השלושה נתקלו במחבלים בדרכם לשם, נורו ונהרגו במקום.

טוראי אופיר דוידיאן נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי אופקים. הותירה אחריה הורים וארבע אחיות.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי.

על מצבתה חקקה המשפחה את המילים: "גיבורה בירוק, מלאכית בלבן".

אימה, לילך, כתבה: "האהבה הראשונה שלי, איך נתתי לך ללכת. חיים של אמא, אני כל כך מתגעגעת אלייך, לקול שלך, לשיחות איתך, לרגעים הקטנים של לשבת ולרכל על כל העולם... לא מאמינה שככה יהיו מעכשיו החיים שלי. תשמרי עלינו מלמעלה ותמשיכי לבוא אליי בחלומות... מקווה שאת רואה ושומעת את תפילותיי, אוהבת המון, אימא שלך ששבורה לרסיסים".

הדר, אחותה, כתבה: "העוגן שלי, אחותי שלי, מה זה, לאן הלכת ומתי תחזרי? הלב שלי לא עומד בזה, איך השארת אותנו ככה ופשוט הלכת?... אופיר שלי, איך שהיית מאירה כל מקום שרק היית נמצאת בו. האור של הבית, האור של המשפחה. אני זוכרת בכל אזכרה של בני דודים שלנו ידעת תמיד להרים את כולם... ולהצחיק את כולם גם במצבים כאלה. אופיר אחותי הגדולה אני אוהבת אותך ואהבתי אותך הכי שיש בעולם. את הגאווה וההשראה שלי, את האחות הכי טובה שיכולתי לבקש, כל מי שרק הכיר אותך זכה בך... אני מתגעגעת לצחוק הייחודי הזה שהיה לך, אני מתגעגעת לריב איתך, אני מתגעגעת אלייך..."

"בחנוכה שעבר יצאנו לחלק למבוגרים וניצולי שואה שגרים בדיור מוגן סופגניות לחג", כתבה רחלי, בת דודה. "אני זוכרת שישר אופיר קפצה על זה והביאה איתה כמובן את כולן, בכללי בכל התנדבות היא רצתה להשתתף. הרגע הכי מיוחד היה כשכולנו רקדנו ושרנו (כמובן שהיא הובילה את האווירה מהתחלה) אבל פתאום קלטתי אותה בוכה, עם דמעות נוצצות כאלה, כזו יפה. והיא אומרת לי שהיא לא מסוגלת ללכת ולהשאיר אותם לבד, שהיא רוצה לחזור כל יום... אני זוכרת שאמרתי לעצמי 'איזו רגישות, בתוך כל השמחה היא חושבת על הבדידות של הרגע אחרי'... זו אופיר, רגישה לזולת שנותר רק להעריץ".

"אופיר המלכה, הילדה האהובה עליי", כתב אביחי, "היית ילדה עם נשמה כל כך גבוהה וכל מי שהכיר אותך יסכים איתי, ילדה שכל מה שחשוב לה זה לשמח את כולם. חברה שלי מהגן ועד אתמול, מה לא עברנו יחד? כמה צחוקים, כמה יציאות, כמה ישיבות, כמה שמחה, ובכל אלה דאגת להיות הדמות המרכזית, זאת שעשתה שמח לכולם, זאת שדאגה להרים את מצב הרוח... תודה רבה לך על כל השנים האלה, על החברות הכל-כך טובה שהייתה בינינו, על כל החוויות איתך... איך רק לפני שבוע וחצי עשינו סיבוב באוטו וסיפרת לי על איזה מעשה טוב שעשית ואמרתי לך: 'עזבי אותך אופיר, את יותר מדי טובה לעולם הזה'. כנראה שצדקתי".

פעולות רבות נעשו להנצחתה של אופיר, בהן:

חברת הקוסמטיקה השוודית "Mist Stockholm" הוציאה ערכת איפור מיוחדת לזכרה.

אימה הקימה עסק בשם "המטעמים של אופיר", במסגרתו היא מכינה ומוכרת את המאכלים שאופיר תמיד אהבה. בנוסף משפחתה השיקה מותג של כובעים וחולצות להנצחתה.

טורניר כדורשת נערך לזכרה באולם הספורט של המועצה המקומית עומר.

בבסיס "מחווה אלון" נקראה על שמה אחת ממחלקות הטירונות.

ישראל חדד כתב והלחין שיר לזכרה בשם "שיר לאופיר". את השיר מבצעת רותם שלום והוא ניתן לצפייה ביוטיוב.

עמוד לזכרה הוקם באתר "גיבורות ישראל" ובו סיפור חייה ומותה ותיאור של דמותה.

עמוד נוסף לזכרה, שכולל תמונות, סרטונים וסיפורים מתחנות חייה השונות, הוקם באתר Remember.bio, וכן באינסטגרם, תחת השם remember_ofirdavidian.