בנם של רחל ומשה. נולד בי"ט באב תרצ"ח (16.8.1938) בבוקרשט, רומניה. אח ליעקב (ינקו), הבכור, ולבלה הצעירה ממנו.

איזו (יצחק) ומשפחתו גרו בבירת רומניה ושם גם גדל והתחנך. היה תלמיד טוב בבית הספר ואהב את הלימודים. סיים בהצלחה אחת-עשרה שנות לימוד, עם התמחות בחשמלאות.

בשנת 1961, בהיותו בן עשרים ושלוש, עלה לישראל עם הוריו ואחיו. הם התיישבו בקריית אתא. בשנתו הראשונה בארץ עבד בעבודות שונות כחשמלאי ובבניין וממשכורתו פרנס לבדו את המשפחה. את זמנו הפנוי הקדיש ללימודי עברית באולפן.

בשנת 1962 התגייס למשטרת ישראל ושירת כיומנאי בנצרת שבמחוז הצפוני.

ב-12.9.1966 נישא לבלה אחרי שנתיים של היכרות. בני הזוג עברו לגור בנשר ונולדו להם שלושה ילדים: שמעון, גיל ולימור.

איזו עבר לשרת במשטרת זבולון כיומנאי ושוטר סיור והמשיך את השירות במשטרה בבית המעצר קישון (ג'למה) מצפון לחיפה. בשנת 1979 החל לשרת במרחב חיפה בתפקיד מזכיר המרחב.

משפחתו וחבריו של איזו תיארו אותו כמאורגן ומסודר מאוד. כך למשל, סיפרו, ידע לזהות כשמישהו שהה במשרדו אם אחד מחפציו זז ממקומו הקבוע. מפקדיו הדגישו שהיה מקובל וחביב מאוד על חבריו השוטרים, נהג לשוחח איתם בידידות, יעץ להם וסייע כמיטב יכולתו. חלק מהסיפורים שהשמיעו המפקדים, בין השאר על האהדה הרבה שזכה לקבל מחבריו בשלושה עשורים של שירות במשטרה, שמעה המשפחה בפעם הראשונה רק אחרי פטירתו.

שירת כשוטר שנים ארוכות ואהב מאוד את השירות במשטרה. מפעם לפעם סיפר לבני משפחתו על אירועים שהתרחשו במהלך עבודתו, אבל רוב הזמן הפריד בין חייו כשוטר להווייתו כאיש משפחה. כדי להדגיש זאת נהג לומר, "עבודה זה עבודה ובית זה בית".

היה בעל ואב מסור ואוהב. נהנה מבילויים משותפים עם אשתו, ויצא איתה פעמים רבות לטיולים ולחופשות קצרות. זמן איכות קבוע בילו בערבים, כשיצאו יחד לטיול רגלי עם כלב המשפחה.

יחסיו עם ילדיו היו חמים וקרובים, ולמרות עבודתו התובענית הקדיש להם תשומת לב רבה, התעדכן בעיסוקיהם וידע לתמוך בהם בכל עת. איזו נהנה גם להשתתף במסיבות יום ההולדת שחגגו להם. בסופי שבוע נהג לשבת עם הילדים ולשחק איתם במשחקי חברה.

בתו לימור זוכרת את הארוחות המשפחתיות הנעימות ואת משחקי השש-בש האין-סופיים. לדבריה, אביה אהב אומנם לנצח, אבל תמיד שיבח אותה כשביצעה מהלכים מוצלחים במשחק. היא הייתה "הילדה הקטנה של אבא" והקשר ביניהם היה הדוק. לעיתים קרובות התלוותה אליו לעבודתו והכירה את חבריו הרבים, ובמילותיה, "גדלתי במשטרה".

איזו היה אדם חברותי מאוד, קיים קשרים קרובים עם חברים במשטרה ומחוצה לה והקפיד על קשר עם משפחתו המורחבת.

בגיל ארבעים ושש לקה בהתקף לב וחייו השתנו באחת. הוא עבר לשרת במזכירות המרחב, ואחר כך בנשקייה ובמחלקת מציאות ואבדות במטה בחיפה. כעבור שנים אחדות חזר לשרת במזכירות המרחב.

בגיל חמישים ואחת, שש שנים לאחר ההתקף הראשון, לקה שוב בליבו, ובעקבות זאת מיתן עוד יותר את קצב העבודה ונאלץ לצאת לחופשות מחלה ארוכות.

באחת ההפוגות ממחלתו הספיק לצאת עם רעייתו לחופשה בארץ וקנה לה שרשרת שעל התליון שלה מוטבעות המילים "לאמא היקרה". כעבור כחודש נפטר.

רב-סמל בכיר איזו סגל נפל ביום ב' באלול תש"ן (23.8.1990). בן חמישים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בנשר. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ואחות.

איזו מונצח באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל שהוקמה במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש, ובאנדרטה לנופלים ממרחב חוף של משטרת ישראל הניצבת בתחנה בחיפה.