בנם הבכור של אסתר ויצחק. נולד ביום י"ח באדר א' תשס"ג (19.2.2003) בנהריה. אח לשגיא, נאור ואלינור.

אלירן גדל בנהריה והתחנך בה. כבר בגן "ארבל" בלט בקסמו האישי, עד כדי כך שעשרות שנים אחר כך הגננת והסייעת זכרו אותו לטובה.

הוא למד בבית הספר היסודי "גולדה מאיר" ובהמשך עבר לחטיבת הביניים "נופר" ולמד שם בכיתות ז' ו-ח'.

בכיתות ט'-י"ב למד בבית הספר לקציני ים בעכו וסיים אותו בהצטיינות. הוא נודע שם כאושיה חברתית בתיכון ובפנימייה והכיר באופן אישי כל תלמיד ותלמידה בשכבה שלו. המורה שלו לחינוך גופני, מקצוע שאהב במיוחד, סיפר שהיה תלמיד ערכי, אהוב, מנומס, איכותי ונעים הליכות.

לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא ושירת בחיל הים כלוחם ימי. תפקידו הראשון היה נשק בספינת הטילים "אח"י עוז" והוא הפגין בו מקצועיות, קור רוח ואחריות רבה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

אלירן שירת במלחמה זו בתור חייל בשירות סדיר. לאחר סיום שירותו ושחרורו, חזר לצבא במסגרת שירות הקבע והמשיך לקחת חלק במלחמה.

הוא עבר לספינת הטילים "אח"י עצמאות" ושירת בה כרס"ר מטבח. במסגרת תפקידו דאג לאספקת ציוד ומזון באונייה, בישל ברמה גבוהה ופעל מתוך תשומת לב לפרטים הכי קטנים. כמו בתקופות קודמות בחייו, אלירן היה אהוב וחברותי להפליא. הוא נודע בתור "הפסיכולוג של הספינה", שוחח עם כל חייל שנכנס אליו למטבח, ידע איזה שיר הוא אוהב והשמיע לו אותו. במהלך המלחמה דאג ללוחמיו כאילו היו משפחתו, פינק אותם, בישל אוכל משובח והפך את המטבח למקום של חום, נחמה ובית בלב הים הסוער.

אלירן, בחור עם לב זהב, אהב את החיים וחגג אותם. הוא היה חבר נפלא, מאלה שתמיד נמצאים שם עבור כולם בלי לבקש דבר בתמורה. אדם של נתינה, צניעות וערכים, שבכל מקום שבו דרך הותיר חותם של חסד - במילה טובה, בחיבוק או במעשה קטן עם משמעות גדולה.

המשפחה המורחבת הייתה עבורו ערך עליון. הוא היה קשור בכל נימיו להוריו, לאחיו ולאחותו הקטנה שאותה נהנה במיוחד לטפח ולפנק, לאחייניו, לסבים ולסבתות שלו. תמיד חיבר וגישר בין כולם בחיוכו הכובש ובנועם שבו.

לאלירן הייתה זיקה עמוקה לתרבות ולאומנות. הוא אהב שירים ומוזיקה, ובזכות כוח הרצון שלו וכישרונו הטבעי לימד את עצמו לנגן בגיטרה. המוזיקה הייתה עבורו דרך חיים והמקום שבו ביטא את רגשותיו ואת יופיו הפנימי.

לצד האהבה למוזיקה פעם בליבו של אלירן גם קצב מגרש הכדורגל. כחובב כדורגל מושבע הוא חי ונשם את המשחק, במיוחד אהד את קבוצת "מכבי חיפה" ועם צעיף ירוק על הכתפיים וניצוץ בעיניים לא החמיץ אף משחק שלה. אהבתו לכדורגל לא התבטאה רק מהיציע. הוא הבין את המשחק לעומק, ניתח מהלכים ותכנן לקחת את התשוקה הזו אל עתידו המקצועי. הוא נרשם ללימודי אנליסט כדורגל וחלם להתמקצע בתחום זה ולהגיע במסגרת עבודתו לאצטדיונים הגדולים ביותר בעולם.

זמן קצר לאחר שהשתחרר מהשירות בצבא הקבע, התגייס אלירן למילואים ביום 8.4.2025 ושירת בספינה "אח"י מגן". כדרכו, המשיך להוות עוגן לחבריו לצוות.

רב-סמל אלירן נדלר נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום כ"ה בסיוון תשפ"ה (21.6.2025). בן עשרים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

על קברו כתבו אוהביו ציטוט מהשיר "סמוראי": "עדיין אש יוקדת. עדיין סמוראי" (מאת רביד פלוטניק, עומר הברון ואיתי אורן זבולון).

ספדה לו אימו: "אלירן בני היקר, הילד שהפך אותי לאימא הכי מאושרת בעולם. ילד הכי טוב בעולם, רואה את הטוב שיש בכל אדם.

אח בכור דוגמה ומופת לעולם. אם מישהו רוצה לדעת מהי הגדרת אח, שירשום אלירן נדלר בגוגל וילמד.

ילד נסיך שלי, בכל דבר שנגעת השארת חותם, שובל של אנשים שהולכים אחריך... לא מאמינה שהלכת כל כך צעיר... הבטחת לי שנעשה טיול בן ואימא ואפנק אותך הכי בעולם. עכשיו כבר לא נזכה לזה. אהבה שלי, הלב שלי, כולנו כואבים: אבא, שגיא, נאור ואלינור. לעד תישאר בליבנו".

ב-25.6.2026, סמוך למלאת שנה לנפילת אלירן, משפחתו וחבריו ערכו לזכרו טורניר כדורגל בקריית הספורט נהריה.

אלירן מונצח באתר האינטרנט "גלעד לזכרם" של עיריית נהריה ובאתר של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה.