בנם של אביבה וזאב. נולד בחיפה ביום י"ז בחשוון תשמ"ב (14.11.1981). אח צעיר לאורן ואח בוגר לאלון ואלה. התייתם מאביו בהיותו בן עשר. בעלה של מירב ואבא לאורי בן הארבעה וחצי חודשים בנופלו.

חמש דקות הפרידו בין החיים למוות של טייסי המילואים ארז פלקסר ונעם רון. שני הטייסים, שבו מאימון טיסה במסוק הקרב קוברה (צפע) שהחל ב- 11.3.2013 בשעה תשע בערב והסתיים בהתרסקות המסוק באחת בבוקר של ה-12.3.2013 – חמש דקות לפני הנחיתה בבסיס פלמחים, בגלל בורג משוחרר שגרם לסדק שלא אותר בזמן ע"י כלל הגורמים .

יום קודם, ארז סיים את תקופת המבחנים בפיסיקה וגיאופיסיקה באוניברסיטת ת"א, ולא נתן לעצמו אפילו יום אחד של הפוגה מהבחינות, ומיד נסע לאימון במילואים כדי לשמור על כשירות מבצעית. ארז היה אדם שקט, סגור, מופנם, ביישן ובעיקר וצנוע. מה שבטוח, שארז לא שמח שיספרו עליו, והיה מבקש שנימנע מכך.

תאב חיים היה. רצה לחוות את החיים ולמצותם עד תום. רצה לאהוב את מירב אשתו ולגדל את אורי שלו, ולהביא לו אחים. זה מה שרצה. נתפס מתגאה רק בבנו אורי, שאך נולד. הכי אבא שאפשר, היה במשך ארבעה וחצי חודשים.

כתבה רעייתו מירב: "היה היה ארז מתוק / שנהג הרבה לשתוק / היו לו אצבעות דקיקות ועדינות כמו של פסנתרן / עם חוש מוזיקלי לא מכוון / הוא היה פשוט פשוט / לא ויתר על איכות ולא על כמות / הוא היה כמו אוצר..."

ארז התנסה בהכול מכול בחייו הקצרים. לא היה במרדף אחר פסגות. רצה ליהנות מעצם העשייה, מהדרך, ולעשות דברים משמעותיים. לא שאף להצטיין - אך בסופו של דבר הצטיין בכול.

כתב אחיו אורן: "ארז ואני היינו מחוברים מילדות. ישנו ביחד, התקלחנו ביחד, היינו חברים הכי טובים. כולם חשבו שאנחנו תאומים, אך אנחנו לא. אני גדול ממנו בשנה. הכול היה ביחד. הוא היה תופס לי את האוזן כדי להירדם. הוא היה נותן לי לנצח במשחקים, כי לי היה חשוב לנצח. הוא היה מוותר. הוא עשה כל מה שאמרתי. בשנים האחרונות הרגשתי במובנים רבים שהוא האח הגדול שלי. חלק מהביטחון שלי שאסתדר בעולם קשור לידיעה שהוא שם, שיש לי אותו להיעזר בו.

את ארז עניינו המון דברים והוא היה מוכשר בהמון דברים. אבל דבר אחד לא עניין אותו בכלל – וזה לספר על עצמו ועל ההישגים שלו...

לארז היה שכל חריף בצורה יוצאת דופן. השכל שלו כמו כלי נגינה לנגן מחונן, והוא יכול לנגן עליו שעות מבלי להתעייף. התמסר לבעיות אינטלקטואליות ושקע בהן בכל מאודו, עד שהגיע לפתרון המושלם ההרמוני. הוא גם אהב ידע, אהב לדעת דברים. היה לו זיכרון פנומנלי וסקרנות יוצאת דופן. בנוסף ליכולת חשיבה טהורה, הייתה לו אינטליגנציה רגשית וחשיבה עסקית..."

כתבה אלה, אחותו: "כל אחד מאחיי היה בשבילי גם קצת כמו אבא, כל אחד אבא מסוג קצת שונה. אתה היית האבא שהכול יודע, היית הטלפון הראשון שלי כשחיפשתי שביל ללכת בו - כי הכרת כל פיסת קרקע בארץ ישראל, והאבא שמתייעצים איתו לעזרה בלימודים - כי אתה הבן אדם הכי חכם שאני מכירה.

ארזי היית יוצא דופן. היית בשבילי מן שילוב של סופרמן ואינשטיין - הכול היה לך קל, הכול ידעת, בהכול היית הכי טוב ואת הכול עשית בצניעות. ובדרך המיוחדת שלך הצלחת לגרום לכולנו להרגיש שאנחנו לא פחות טובים ממך. אבל אנחנו פחות טובים, אפשר להודות, ואת הטוב ביותר לקחו לנו".

כתב אחיו אלון: "אני רוצה שתדע שתמיד הייתי גאה להיות אחיך, וכשאנשים שהכירו אותך היו מגלים שאני אח שלך, תמיד זה היה מלווה בנימה של התפלאות ובשפע של תשבחות על איזה חניך, מדריך, חבר או מפקד אתה.

אני יודע שמעולם לא רצית לשמוע את כל התשבחות האלו, תמיד ניסית להקטין כל דבר שעשית. אולי כי ידעת שאף אחד מאיתנו לא יכול להגיע להישגים שלך ולא רצית שנתבאס, ואולי זה פשוט בגלל הצניעות הכל כך אופיינית שלך".אורן וארז למדו לשחות כבר בגיל ארבע בחוג בבריכת מכבי שעל הכרמל ובמשך שנים השתתפו בחוגי שחייה. לאחר מכן נמנו עם חברי הנבחרת התחרותית הצעירה של "מכבי חיפה" והשתתפו בתחרויות. לאורך השנים, עסקו האחים בענפי ספורט מגוונים. כל רגע פנוי הוקדש לפעילות ספורטיבית כלשהיא: גלגיליות, רולר בלייד, סקייטבורד, רכיבה על אופניים, טיפוס על קיר, טיפוס הרים, פינג פונג שולחן, צלילה, שחייה, גלישת רוח, גלישת גלים, סנואוברד וסקי, וארז עוד הספיק להתנסות בקיט סרפינג. הוא גם הצטרף לחוגי סיור ע"ש אורי מימון בכיתה ו', ובכיתה י' היה למדריך צעיר (מד"ץ). וסיים את בית הספר הריאלי העברי בחיפה.ארז נקלע לקורס טייס. הוא רצה להגיע ליחידת החילוץ 669 והיה משוכנע לכל אורך הקורס שמדיחים אותו, ובסוף סיים מצטיין במגמת מסוקים.

בתחילת הלימודים כתב מכתב לידידות שלו: "הכול כאן כמו בית הספר (חוץ מהמשמעת והמסדרים). הנושאים שלומדים הם פיסיקה, אווירודינמיקה, מטאורולוגיה ועוד 'סוכריות' למיניהן, אבל למרות שפחדתי שאני הולך לסבול כמו בביה"ס, אני די נהנה".

"ארז הכי חכם מכולנו", סיפרו חברים לקורס הטייס, "בעל קליטה מהירה והוא זה שלימד אותנו לקראת המבחנים באופטיקה, בנווטות, במענ"ש (מערכות נשק)... גם אם קראתי את החומר ארבע פעמים לא הבנתי. הוא אחרי קריאה אחת בחומר, ידע להסביר לכולנו". עיטם, חברו הוסיף: "לילה אחד הייתי בשמירה בבסיס עם ארז כשמונה שעות ושיתפתי אותו שאני נתון בלחץ גדול, כי כל תחום הניווטים הקרקעיים זר לי ומתקשה בהבנה בין התוואי בשטח לסימון במפה. ולא ידעתי עד כמה הוא ידען בנושא. מיד צייר לי על נייר קטן כיפה, אוכף, והסביר לי את היסודות. וכשאמרתי לו שאני לא מבין איך כיפה במפה נראית בשטח, הסתכל בנוף וצייר לי איך היא תיראה במפה. הכול ברוגע וברצון כן שאבין".

ב-2002, כשנה מתום קורס טייס ואחרי היכרות עם המשימות של מסוק הקרב קוברה, הרגיש ארז שהוא מעדיף לראות עצמו בסוג משימות אחר וביקש העברה ממערך הקרב למערך התובלה, בקשה חריגה. הועלה לוועדה, שדנה בעניינו וקבעה שעליו להישאר במערך הקוברה. ארז השלים עם ההחלטה.

כתב נעם ריף, מפקד הטייסת: "לארז יש סגנון מנהיגות שאני קורא לו 'מנהיגות מתוך הטור'. זוהי היכולת להנהיג את הקבוצה מתוך הקבוצה, דרך דוגמה אישית, מקצוענות וחשיבה מקורית. שתי תכונות אלו קיימות בשפע באישיותו. היה בו מכלול תכונות ייחודי ומאוזן, רגישות ויסודיות לצד סקרנות ואנושיות, סובלנות ושקט". חבריו לטייסת סיפרו שהיה המקצוען ולכן, כשהייתה תחרות בין טייסות נבחר הוא לבצע את המשימה תחת מעטה עשן, כי רק הוא יכול היה להצליח במשימה שכזו.

ארז התמנה (הצבת חירום) בהצ"ח ב-2004 להיות קצין הדרכה של סימולטור 'פעימת לב' בבסיס בחצור. משנת 2005 ועד לשחרורו מהשירות ב-2007 נשא בשלושה תפקידים, מפקד הדרכה בסימולטור' 'פעימת לב' בחצור, מפקד הדרכה בסימולטורים בפלמחים 'מובילים' ו'מקושרים ובטייסת .

איוש מורכב. ארז פעל נמרצות ובעקשנות והצליח, יחד עם הקצין הטכני ירקוני להביא את הסימולטורים החדשים בפלמחים לכשירות מבצעית. אמרו עליו שהוא "גאון עם חוש טכני יוצא דופן", חרף העובדה שלא למד הנדסה.בנוסף, ארז בנה בעמל רב, במקצועיות ובדמיון, מספר גדול של תרחישים עליהם מדריכות ומדריכי הסימולטור אימנו את הטייסים, כשמטרת האימון לאמן אותם למקד את הפגיעה במטרה ולמזער את הפגיעה בבלתי מעורבים בטרור, בעזרת נשק מונחה (נש"מ) "מחצלת" שהיה אז יקר מאד וסודי ביותר. חלק מהתרחישים שהגה לא נראו בעלי חשיבות על ידי טייסים רבים. אך התגשמו במלחמת לבנון השנייה להפתעת כולם, פרט לארז.

כתב גלעד, מדריך סימולטור: "לא משנה כמה 'שיגענו' אותו בשאלות, גם בטלפון, גם כשהיה עסוק במיליון ואחד דברים אחרים בטייסת, וגם כששאלנו את אותה שאלה בפעם העשירית. אף פעם לא התעצבן או היה חסר סבלנות, ותמיד היה עונה לנו ומסביר לפרטי פרטים את ההיגיון שבדברים על מנת שנצליח במבחנים... ועם כל העומס שהוא היה נתון בו, היו ימים שהיה מגיע לפעימה מהים אחרי שהוא פתח את הבוקר בגלישה, ועל זה הערצתי אותו, ואמרתי שכך אני רוצה לחיות...

הוא הכיר כל בורג ובורג במסוק, כל פרט ופרט, לא הייתה שאלה שלא הייתה לו תשובה. רבים מהטייסת היו פונים אליו בשאלות מקצועיות ואני לא אשכח, שהוא אף שכלל חלק מתורת הלחימה של הנשק בזמן מלחמת לבנון השנייה".

דנה, מדריכת סימולטור, סיפרה: "אני מרגישה שהדרך בה עוצבתי בצבא הייתה לאורו, ואני חושבת שהתובנה הכי עמוקה שלי ממנו הייתה הפשטות. יש לי מיליון זיכרונות ממנו, חלקם מאוד משמעותיים בחיים שלי, כמו איך הוא לימד אותי להיות מדריכה. אחר כך הפכתי את זה למקצוע שלי כסטודנטית, בזכותו".

הרבה תחומי עניין היו לארז. גם בים, גם ביבשה. אך נראה שמעל הכול אהב לטייל. חבריו מקורס טיס סיפרו, כי נוצרה אצלם מסורת של טיולים בארץ, כשארז הוא הרוח החיה, קובע את המסלול ודואג ללוגיסטיקה - קבוצת פלקסר, כך נקראה החבורה. הוא טרח תמיד להתכונן עם מפות ואביזרי המחשה כדי לתת להם הסברים על גיאולוגיה, ביולוגיה, ארכיאולוגיה, היסטוריה שקשורה לטיול. כתב חבר: "חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה, כשאתה היית מקור הידע שלנו... תמיד צחקנו עליך שמה שאתה לא יודע אתה 'מנפיץ', כי כמה יכול אדם באמת לדעת. אבל אתה ידעת".

בהיותו טייס מסוקים הוא למד להכיר את הארץ גם ממעוף הציפור, נהג לצלם את המראות שנשקפו מהשמיים ולחקור את הארץ, ואם גילה מקום שלא הכיר סימן לעצמו את נקודת ציון (הנ"צ) ויצא לטייל רגלית באזור.

לתחביביו מילדות – קריאה, ספורט, טיולים – נוספו רבים במהלך השנים: ניסה את כוחו בבישול, לימד את עצמו לנגן בגיטרה, היה לנגר חובב שבנה רהיטים ושיפץ רהיטים ישנים שאסף מהרחוב, לימד את עצמו ערבית מדוברת תקופה מסוימת.

בתום השירות הצבאי, בגיל עשרים ושמונה יצא ארז לבדו לטיול באפריקה במשך שמונה חודשים, במסלול שכלל את דרום אפריקה, נמיביה, בוטסואנה, זמביה, מלאווי, טנזניה, זנזיבר ומוזמביק. הוא רכש ג'יפ בדרום אפריקה והתקין בו מערכות שיאפשרו לינה ובישולים בשטח, בנוסף לגלשן על הגג. חלק מהמסע ערך לבדו, חלקו עם אנשים שהצטרפו אליו, בהם איריס וג'יי. כיוון שידע שייסע באפריקה בדרכים לא דרכים הרחק ממוסכי רכב, למד עוד בארץ מכונאות רכב וידע לבצע את כל הטיפולים הנדרשים. במהלך המסע ניהל יומן. "מה שמרשים במיוחד", כתבה אימו אביבה, "זה שארז לא חשש מבדידות ולא חשש להיות לבד בכל ההרפתקאות, כי היה לו חיבור לשקט שבו. ספר היה מסדר אותו".

בשובו מהטיול, לאחר התלבטות בין תל אביב וירושלים לגבי מסלול לימודים נרשם ארז ללימודי פיסיקה וגיאופיסיקה באוניברסיטת תל אביב – גם בגלל חברתו מירב התל אביבית ובשל אהבתו לים. הוא הצטרף כבר בתום שנה א' לתואר ראשון למעבדת מוליכי העל של פרופ' יורם דגן, תפקד ותרם במעבדה ברמת תלמיד מתקדם לדוקטורט. היה כותב ראשי ושותף בשני מאמרים מדעיים, שאחד מהם התפרסם בכתב העת הנחשב Physical Review. מדובר בהישג נדיר ויוצא דופן לתלמיד בראשית תואר ראשון. בכנס ננו קיבל ארז פרס על פוסטר שהציג, ובזמן שהודיעו על הפרס - הוא שחה בבריכה... פרופ' יורם דגן כתב שארז הוא אבידה לעולם המדעי, וכי יכול היה להצליח בכל תחום אליו היה פונה.

ארז לא זכה לקבל את התואר הראשון. מירב רעייתו קיבלה את התעודה וחברו אבירם נשא דברים: "כל מי שהכיר את ארז אהב אותו, אי אפשר אחרת. קסם לכולם, בשובבות, בשלווה, בשקט, בנחישות, בהומור, בסקרנות ובעיקר בצניעות שבה התנהל. נבון מאין כמותו, יצירתי, בעל חוש טכני וכושר המצאה ואלתור. ידע להבדיל בין טפל לעיקר, לנתח מצב מורכב ככל שיהיה ולתת תשובה פשוטה, מאירת עיניים".

באוניברסיטת ת"א, מתוך הערכה לעשייתו המדעית, לפרסומים המדעיים ולמבחנים שהספיק לעבור בהצטיינות החליטו להעניק לו גם את תעודת המאסטר. כך שבתוך שלוש וחצי שנים סיים ארז תואר ראשון ושני בפיסיקה בהצטיינות.

כתבה אסיה, חברתו מהטייסת: "ארז ידע להעריך את הדבר היחיד, שאי אפשר להרוויח ורובנו חוטאים בבזבוזו – זמן... מההערכה הזו בא לו הכוח לקום בחמש בבוקר לגלוש אחרי או לפני יום עבודה ארוך, לצאת לטייל ולגמוא עולם כשרק יכול, למרות העייפות. לתת מעצמו לכולם בכל זמן נתון למרות העומס, ללמוד ולהתפתח. להספיק כל מה שאפשר. במובן הזה במיוחד הוא היה נדיר באמת".

רב-סרן ארז פלקסר נפל בתאונת אימונים ביום א' בניסן תשע"ג (12.3.2013), בה התרסק מסוקו בשדה חיטה של קבוץ רבדים בסמוך לבסיס פלמחים. בתאונה נפל גם הטייס סגן -אלוף נעם רון.

בן שלושים ואחת בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אישה ובן, אם, שני אחים ואחות.

ארז אהב את החיים הפשוטים, את החיבור לטבע ולנוף ארצנו. לא חיבב צבאיות, שנא מלחמות ושפיכות דמים. הבין, שחיי אדם שווים יותר מאדמה ושצריך להגיע להסדר עם הערבים.

תזכרו שהיה ארז כזה, שיכול היה לעשות רק טוב בעולמנו, ושיכול לשמש השראה לצעירים ושהייתה לו דרך מיוחדת – "דרך ארז" האופיינית לו.

ניתן לקרוא וללמוד על ארז באתר האינטרנט שהוקם לזכרו www.erezflekser.com באמצעות הספר "דרך ארז - לגעת באדם. לגעת בשמים". כן תימצאו באתר דיון על הדרך להגיע לחקר ה"אמת" בתאונות אימונים ותוכלו לצפות בתכנית "המקור" של רביב דרוקר "אמא אחת מול חיל האויר" ששודרה ביוני 2016.