בנם הבכור של פניה ודוד. נולד ביום ט"ו באייר תשי"ד (18.5.1954) בעיר לבוב שבברית המועצות. אח לגילי.

ב-1958 עלה גיורא בן הארבע וחצי עם משפחתו לארץ. התיישבו בירושלים, שם למד בבית הספר היסודי על שם לוריא. בכיתה ז' עבר לבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה (ליד״ה), למד במגמת מזרחנות ובשנת 1972 סיים את חוק לימודיו.

מגיל צעיר היה חבר פעיל בתנועת הצופים בירושלים. בכיתה ד' הצטרף לשבט "מודיעין" ובהמשך, בתיכון, הצטרף כחניך גם לשבט ״מצדה״, וכנראה שהיה היחיד שהשתייך בו-זמנית לשני השבטים. במשך כל תקופת לימודיו בתיכון המשיך להדריך בשבט ״מודיעין״ (בגדוד ״רעים״) ובהמשך הקים עם כמה חברים את שבט ״לפיד״ בשכונת הקטמונים.

גיורא התאפיין בחוש הומור מפותח, שבזכותו התערה בקלות בכל חברה אליה נקלע והתחבב על כולם. כך היה בבית הספר, בתנועה, בשכונה ומאוחר יותר כך גם עם חבריו בצבא.

בהתקרב מועד גיוסו לצה"ל, בקיץ 1972, חשב לשרת עם חבריו במסגרת הנח"ל (במסגרת גדוד ״רעים״ לעיירות פיתוח). בצבא העדיפו לגייסו לחיל המודיעין בשל שליטתו בשפה הערבית, אך הוא העדיף לשרת כחייל קרבי ובחר להצטרף לחיל השריון.

מתחילת שירותו, בכל הקורסים וההשתלמויות בהם השתתף זכה לציונים גבוהים. במחצית 1973 נשלח לקורס מפקדי טנקים, שמועד סיומו נקבע לתחילת אוקטובר 1973.

ב-6 באוקטובר 1973, יום כיפור תשל"ד, החלה מלחמת יום הכיפורים. יומיים לפני פרוץ המלחמה, במסגרת בית הספר לשריון, גיורא וחבריו לקורס נשלחו לסיני, ועם תחילת המלחמה הוא צוות כנהג ונשלח ליטול חלק בקרבות הבלימה העקובים מדם מול חילות מצרים.

על גורלו של גיורא לא נודעו מעולם פרטים מדויקים. רק כחודש אחרי המלחמה, לאחר חזרת השבויים ממצרים, נודע כי טנק ה"פטון" שבו נהג נפגע בלילה הראשון. בנוסף לתעלומה סביב מה שקרה לו עלתה תעלומה נוספת סביב מקום הימצאותו של טנק ה״פטון״ בו נהג, ולימים הסתבר שזה הטנק היחידי בכל תולדות צה״ל שמקום הימצאו אינו ידוע.

התעלומה סביב גורלו לא נפתרה. לפי עדות אחד מחבריו שחזר מהשבי, ייתכן שנחלץ מן הטנק בבוקר יום הלחימה השני וייתכן שהמשיך להילחם עוד כמה ימים. עדויות אחרות מיקמו אותו במקומות ובזמנים שונים.

גיורא הוכרז כנעדר. רק כעשרים חודשים אחר-כך, בקיץ 1975, לאחר הסכם החזרת גופות של חללים ממצרים, הוא זוהה באמצעי הזיהוי של אז (טרום ימי ה-DNA) וניתן היה להביאו למנוחה אחרונה.

סמל גיורא מייזלר נפל בקרב בסיני במלחמת יום הכיפורים בתשרי תשל"ד (אוקטובר 1973). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הניח הורים ואח.

אחרי נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, בחופשתו האחרונה בבית, שוחח גיורא על תוכניותיו לאחר גמר השירות הסדיר. רצונו היה להתחיל בלימודים אקדמיים. הוריו החליטו להנציחו בהקמת קרן מלגות על שמו במסגרת האוניברסיטה העברית, בחוג לסטטיסטיקה.

הספר ״המאהב״ שכתב א"ב יהושע ופורסם ב-1977 פותח בתיאור מקרה היעדרותו של גיורא.

דברים לזכר גיורא הופיעו בחוברת שהוציא שבט הצופים "מודיעין" לזכר בוגריו אשר נפלו במלחמת יום הכיפורים. אחד מגדודי שבט "לפיד" נקרא על שמו.

בשנת 2009 יצא סרטו התיעודי של אחיו גילי, ״גחליליות״, המספר את סיפור היעלמותו של גיורא וכיצד היעלמות זו השפיעה והשליכה על חיי האח שנים אחר כך. הסרט הוקרן בערוצי טלוויזיה ומשמש עזר במפגשי בתי ספר ובימי עיון שונים, ניתן לקרוא עליו באתר ויקיפדיה ולצפות בו באתר ארכיון הסרטים הישראלי (חיפוש הכותר "גחליליות").

בשנת 2013, במלאת ארבעים שנה למלחמה, עלה לרשת פרויקט "יומן החיפושים אחרי גיורא", יומן שניהל אביו דוד ובו תיעוד החיפושים אחר בנו. היומן נכתב לאורך שנות ההיעדרות, מדי יום במשך שנתיים (מ-17.10.1973 עד 25.10.1975), הפך לעב כרס עם חלוף הזמן ומתאר היטב את הכאוס הפנימי והחיצוני אשר ליוו את המשפחה ואת הארץ כולה. הוא הועלה לרשת במשך שנתיים, לפי קצב כתיבתו המקורי, וניתן לקריאה באתר שהקים האח גילי – yoman73.co.il.

גיורא מונצח ב"יד לשריון" בלטרון ובעירו ירושלים – בפינת הזיכרון לנופלים בתיכון ליד"ה שבו למד, בבית יד לבנים ובאנדרטה לחללי הקטמונים.