בנם של אילנה ושושן (שוקי). נולד ביום ד' באדר א' תש"ס (10.2.2000) ביישוב קציר שבדרום נחל עירון (ואדי ערה). אח קטן לקורל ואח גדול לליאם.

גל גדל והתחנך בקציר, למד בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון האזורי "גוונים" בקיבוץ עין שמר.

ילד יפה תואר, טוב לב, רגוע ושליו, מצחיק ושובב, חברותי מאוד ומלא אהבה. מגיל קטן היה מאוד עצמאי ורצה לעשות הכול בעצמו, אהב לעזור בבית ולתת מעצמו לאחרים.
לכל דבר שעניין אותו ניגש מתוך סקרנות, בלי פחד, והצטיין בכל מה שעשה. הוא היה ספורטאי מוכשר, לקח על עצמו אתגרים ספורטיביים רבים והתנסה בתחביבים מגוונים, החל בנגינה על גיטרה, סקסופון ודידג'רידו (כלי נשיפה אוסטרלי) וכלה בהליכה על קביים ורכיבה על חד-אופן.
כשהיה בן שבע-עשרה עבר קורס צלילה באילת עם אביו, ומאז עסק בצלילה חופשית בכל הזדמנות. הוא אהב מאוד את הטבע, בעיקר את הים, ועסק גם בגלישת קייט (גלישה במים באמצעות מצנח עפיפון וגלשן).

לקראת הגיוס, נרשם לקורס הכנה לצבא של תנועת "אחריי!" והשקיע רבות באימונים. לאט לאט, הפך מנער שקט, ביישן ומופנם לגבר צעיר וערכי, בעל נוכחות מרשימה ויכולת מנהיגות טבעית.
הוא שאף להתגייס לצנחנים ולהמשיך את דרכו של אביו, שהיה לוחם בחטיבה, אך בשל אלרגיות מהן סבל נקבע לו פרופיל רפואי שמתאים רק לתפקידים תומכי לחימה. גל התעקש, פנה למומחה בתחום כדי לקבל טיפול ונלחם להעלות את הפרופיל, עד שהצליח.

ב-2.12.2018 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים. עם סיום ההכשרה, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) ולאחריו יצא לקורס קצינים.
אחרי הקורס שימש כמפק"צ (מפקד צוות) בפלוגת ח"ץ (חרדים צנחנים) של גדוד 202, והתאהב בפלוגה ובחייליה. בהמשך, כשהוצע לו לצאת לקורס מ"פים (מפקדי פלוגה), הסכים בתנאי אחד – שאחרי הקורס יקבל את הפיקוד על פלוגת ח"ץ. וכך היה.

גל היה קצין מוערך ונערץ, ישר, אמיץ ונטול אגו, מפקד קשוח ואסרטיבי שהציב לחייליו סטנדרטים מבצעיים וערכיים גבוהים. גם כשהתמודדו עם קשיים ואתגרים, לא ויתר להם, וכשם שדרש, אתגר ודחף, ידע גם לתמוך, לחזק ולעודד.
לקראת אחד התרגילים החטיבתיים המאתגרים, אסף את חייליו ואמר להם : "שום דבר לא קשה בשבילנו... מה אנחנו עושים כשמישהו מפחד? נותנים לו חיבוק, נותנים לו נשיקה בלחי, נותנים לו בעיטה והוא ממשיך ללכת. אין סיבה שמישהו מהקבוצה שנמצאת פה ייפול בדרך... אין סיבה שלא נתחיל את השבוע הזה עם חיוכים על הפנים ונסיים אותו עם חיוכים על הפנים".
המשפט שהוביל אותו לאורך כל שירותו היה: "הכאב הוא זמני, הגאווה היא נצחית". באחד המסרים שהעביר לפקודיו, כתב שהמשפט מייצג את הדרך הקשה והמורכבת שהם עוברים עד לקבלת התואר 'לוחם'. "הלוחם לא נלחם לבדו", כתב, "הלוחם הוא חלק מצוות, אשר גם הוא חווה כישלונות והצלחות מהם הוא לומד, ומכין את עצמו לניצחון בכל משימה שיידרש".
חייליו העריצו אותו, אהבו אותו והלכו אחריו בעיניים עצומות, לא בשל קשיחותו אלא בשל אהבתו ודאגתו להם. הוא ידע לרתום אליו אנשים בצורה חיובית ומקרבת, דיבר עם כולם בגובה העיניים והיווה עבור חייליו סמל ודוגמה לצניעות ולענווה. תמיד ידעו שהם יכולים לפנות אליו בכל בעיה, והוא מצידו נהג להתייעץ איתם, לשאול איך הוא יכול לסייע ולעזור ואמר בכל הזדמנות שהוא רוצה ללמוד מהם. פעמים רבות, הפתיע אותם בגישתו החברית והישירה, שרק גרמה להם להעריך אותו יותר.
הוא ראה אותם כילדיו, והם ראו בו דמות אב וכינו אותו בשם "אבא שבת". תמיד ידע מה קורה אצל כל חייל בפלוגה והיה שם בשביל כל אחד במקום הנכון, בזמן הנכון, עם המילים הנכונות. רבים מחייליו היו חיילים בודדים שעלו לבדם לארץ או התרחקו ממשפחותיהם אחרי שהתגייסו, ולכן הנהיג גל "נוהל שבת", שבמסגרתו וידא כי לכל אחד מהם יש בית מארח לצאת אליו בסוף השבוע. אם לא היה כזה, הוא נשאר איתם בבסיס. בנוסף, דרש מחייליו שיצלמו לו את המקרר כשיצאו הביתה לשבת, ואף שלח להם מצרכים כדי להבטיח שלאיש מהם לא יחסר דבר.

את רוני, אהובתו, הכיר בשנת 2020 באוטובוס לבה"ד 1 (בסיס ההדרכה להכשרת קצינים). אחרי שהחליפו מבטים, גל ביקש לשבת לידה, ולאורך כל הנסיעה הם שוחחו. כשירדו מהאוטובוס, הוא ליווה אותה למגורים, ולשניהם היה ברור שמדובר באהבה ממבט ראשון. רוני אמרה באותו היום לחברותיה: "מצאתי את בעלי לעתיד", ואילו גל התקשר בערב לסבתו ואמר לה: "סבתא, מצאתי את הזוגיות שלי". 

גל היה אדם חייכן ושמח, מוקף חברים, שאהב את הארץ ואת אנשיה ותמיד שמח לתת מעצמו. בכל אשר עשה, בלט בערכיו ובמוסריותו, פעל מכל הלב והשקיע את כולו. הוא היה איש של מעשים, שפעל מתוך חזון ומטרות ברורות, היה נחוש להגשים את שאיפותיו והצליח להפוך את הקשים שבאתגרים לקלים ואפשריים. בין היתר, חלם ללמוד הנדסת בניין אחרי השחרור ותכנן להירשם ללימודים באוניברסיטת אריאל שבשומרון.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
גל יצא מיד לדרום ובימים הראשונים למלחמה נלחם עם הפלוגה שלו בשדרות, במתחם פסטיבל המוזיקה שנערך סמוך לקיבוץ רעים ובקיבוץ בארי. הוא הוביל את חייליו בגבורה ובקור רוח ועזר להם להתמודד עם המראות הקשים.

בשבועות הבאים הכין את הפלוגה לשלב הלחימה הבא, ונכנס בראש הכוח לתמרון הקרקעי בשטח רצועת עזה. הוא לחם בחירוף נפש במשך חודשים ארוכים, ראשון בכל משימה. בהובלתו, הגיעה הפלוגה להישגים חשובים, בהם, בין היתר, איתור מנהרה גדולה.
אחרי מספר חודשים חזר לבסיס ההדרכה של החטיבה על מנת להכשיר לוחמים חדשים.

באפריל 2024, רגע לפני כניסה לסבב לחימה נוסף בעזה, ולקראת יום הולדתה של רוני, בת זוגו, החליט להגשים לה חלום ולקח אותה לטיסה בכדור פורח. במקום הנחיתה, חיכה שלט עם המילים: "התינשאי לי?" רוני הנרגשת השיבה מיד בחיוב והפכה את גל למאושר באדם. השניים תכננו להינשא בחורף 2025, אחרי שישתחרר מהצבא, וחלמו על שלושה ילדים, כלב ובית מול הים.

שבועות ספורים לאחר מכן, יום אחרי יום העצמאות תשפ"ד (15.5.2024), גל נפצע אנושות במהלך קרב במחנה הפליטים ג'באליה. פקודיו סיפרו כי הגן בגופו על אחד החיילים ובכך הציל את חייו. במשך ארבעה ימים נלחמו הצוותים הרפואיים על חייו, עד שביום ראשון, 19.5.2024, גל מת מפצעיו. 

סרן גל שבת נפל בקרב ביום י"א באייר תשפ"ד (19.5.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.

ארוסתו, רוני, ספדה לו: "לפני קצת יותר מחודש קיבלתי את המתנה הכי טובה – אותך, לתמיד. תכננו להתחתן בפברואר, בשחרור שלך... אמרת שאתה לא יודע מה תביא התקופה, אבל אתה רוצה אותי איתך לכל החיים... איזו אהבה גדולה יש לנו, אתה החבר הכי טוב שלי, איש הסוד שלי, אתה הבוקר טוב והערב טוב שלי, אתה כל היום שלי. אני מעריצה אותך ומתגעגעת אליך כל כך".
אבינועם, שהיה חייל שלו, כתב: "שלחתי לך וואטסאפ של שלוש מילים: 'שבת אני קורס' ושלחת לי בחזרה הודעה של שלוש מילים: 'אבי איפה אתה?' באת למקום שישבתי בו עם שתי כוסות תה ועוגיות... וחיבקת אותי, תוך כדי שאתה אומר לי שהכול יהיה בסדר ואני אעבור את זה... הכוונה שלך, המעשה עצמו, הקשב, זה שהיית שם בשבילי, זה מה שנתן לי את הדחיפה...
"מצד אחד היית קשוח – אבל זה נטו בגלל שאהבת אותנו ורצית שנהיה הכי טובים שאפשר. מצד שני היית הכי רגיש בעולם. ידעת להקשיב לצוות שלך ולהתייחס לכל חייל בצורה שונה, בצורה שהתאימה לו. פיתחת אותנו ובנית אותנו לא רק להיות לוחמים, אלא גם בני אדם".

גל מונצח באנדרטת הצנחנים הסמוכה לבסיס תל נוף.

הוא מונצח באתר בית הנשיא עם חפץ שמאפיין אותו - מגנט עם משפט שנהג לומר: "אם אתה מנצח למרות הקושי, ניצחת כל אתגר בחיים".

דודתו והוריו של גל החליטו להתנדב למען חיילים פצועים בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. בין היתר, הקימו במקום חדר פנאי לזכרו, לרווחת החיילים.

המוזיקאי נתנאל יצר לזכרו את השיר "הלאה", לו ניתן להאזין ביוטיוב.

סרט לזכר גל, בהשתתפות בני משפחתו וארוסתו, ניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם "הכאב הוא זמני, הגאווה נצחית".

עמוד לזכרו נפתח באינסטגרם, תחת השם remember_galshabat.