בן שרלוט ואברהם, נולד ביום י"ד באלול תר"ץ (7.9.1930) בעיר המבורג, גרמניה. בהיותו בן שישה חודשים עזבה המשפחה את גרמניה ועברה לצרפת ושם למד והצטיין בלימודיו. היתה לו נפש פיוטית וכבר בהיותו בן 11 כתב שירים. בשנת 1943 הצליחה המשפחה להגיע לתורכיה ולאחר כמה חודשים עלו משם לארץ- ישראל. שלושה שבועות אחרי שהגיעו לארץ מת האב, ואחיו הבכור, יוסף, דאג לפרנסת אמו ואחיו הצעיר. דויד למד בקולג' הנוצרי "טרה-סנטה" שבירושלים. בערבים ביקר בבית-ספר עברי ולמד עברית. בלימודיו הצטיין במיוחד בפיסיקה ומשאת נפשו היתה להיות פיסיקאי.

לאחר החלטת עצרת האו"ם על תוכנית החלוקה (29.11.1947) התנדב לנוטרות. היה נוטר בטבעון ונשלח משם לחזית בעמק הירדן. כשנודע לו כי אחיו יוסף נפצע קשה בירושלים דרש להעבירו לשם, אך את אחיו כבר לא מצא בין החיים. בגלל המצור על ירושלים לא יכול לחזור לבסיסו, הוצב במשטרה הצבאית והיה אהוד על כל חבריו. כאחיו יוסף נפצע גם הוא בהושיטו עזרה לפצוע. עשר דקות לפני התחלת ההפוגה הראשונה נפגע בפגז אויב במגרש הרוסים בירושלים. היה הכרח לקטוע את שתי רגליו, והוא מת אחרי 36 שעות בבית-החולים, ביום ה' בסיוון תש"ח (12.6.1948). בן 18 היה במותו. הובא לקבורה במקום קבורת אחיו יוסף - בבית-הקברות סנהדריה בירושלים.

ביום י"ב באלול תשי"א (13.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.