בן זלדה ויהושע-אריה, נולד ביום י"ז בתשרי תרפ"ז (25.9.1926) בעיר וילנה, פולין והחל ללמוד בבית-ספר עברי בעירו. עלה ארצה עם משפחתו בפברואר 1935. דויד סיים בית-ספר יסודי בקרית חיים ואת בית-הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה במגמת מסגרות. כחבר "הפועל" הירבה לעסוק בספורט.

בשנת 1944 התגייס לבריגדה היהודית, שהה במצרים, באיטליה, בהולנד ובבלגיה ועבד בקרב הפליטים. בהגיע מועד שחרורו המשיך בעבודתו זו בגרמניה, שלא בידיעת השלטונות, תשעה חודשים נוספים.

לאחר שחזר ארצה עבד בחברת "סולל-בונה", תחילה כפועל שחור, ואחר-כך במקצועו כמסגר.

בדצמבר 1947, עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, התגייס לצבא, שירת בחטיבת "כרמלי" והשתתף בקרב יחיעם הראשון. הוא סיים קורס מ"כים-צלפים והדריך במצובה. ביום ט"ז באדר ב' (27.3.1948) בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליחו חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב. דויד ואחיו יוסף היו בין הנופלים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.