בנם של תהילה וזאב דב כהן. נולד ביום ל' בכסלו תשנ"ח (28.12.1997) במושב שדמות מחולה שבבקעת הירדן. אח לשלמה, עדי, לאה, ורד, יסכה ומעיין.

יהודה נתן גדל והתחנך בשדמות מחולה, למד בבית הספר היסודי "שקד" בקיבוץ שדה אליהו ובישיבה התיכונית "חיספין" ברמת הגולן. ילד חכם, ברוך כישרונות, בעל שמחת חיים וחוש הומור, שבכל מקום אליו הגיע היה מקובל ואהוב מאוד.

בנערותו אהב לקרוא ספרים והיה שחקן שחמט מבריק. בישיבה התיכונית שבה למד נערכה מדי שנה תחרות שחמט ויהודה, שיכולות המשחק שלו בלטו מעל כולם, זכה במקום הראשון במשך שלוש שנים ברציפות, מכיתה ט' עד כיתה י"א. כשהגיע לכיתה י"ב, החליט לא להתחרות והסביר שהוא רוצה לאפשר לתלמידים נוספים לזכות במקום הראשון.

בנוסף, היה גם כדורסלן מצטיין ושיחק בקבוצת כדורסל ברמת הגולן. חברו לקבוצה תיאר אותו כמנהיג, הן על המגרש והן מחוצה לו. על המגרש, סיפר, ידע לחלק הוראות, להניע את השחקנים, לארגן מהלכים ולאלתר כאלה בהתאם למצב במשחק. "כל השחקנים חלקו תמיד את הידיעה שכשיהודה על המגרש קשה יותר לעצור אותנו מלהגיע לסל", אמר. מחוץ למגרש, מנהיגותו התבטאה בצורה שקטה יותר, ביכולת למצוא שפה משותפת עם כל השחקנים, שחלקם היו דתיים וחלקם חילוניים. הוא יצר שיח עם כולם, חיבר וקירב ביניהם וגרם לפערים ולשוני להיראות קטנים ופחות משמעותיים.

כשסיים את לימודיו בישיבה התיכונית, הצטרף למכינה הישיבתית הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי, שם למד במשך שנה שהייתה עבורו משמעותית מאוד. במהלכה, פיתח וחיזק את הערכים שספג בבית ובישיבת "חיספין" – אהבת התורה, הארץ והעם, הנאמנות לקיום המצוות ואהבת כל אדם.

"השנה במכינה בעלי עשתה לו טוב", סיפרו בני משפחתו, "אנחנו הרגשנו שהוא באמצע התהליך ואולי כדאי שיישאר עוד קצת, התורה ממש החייתה אותו, אבל יהודה רצה כבר לחיות את התורה, ליישם אותה, לא רק לשמוע על עם ישראל וארץ ישראל אלא לעבור לעשייה".

ב-23.7.2017 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת "גבעתי". כבר בטירונות בלט ביכולותיו ואמר לאחד מחבריו: "החלום שלי הוא להיות מ"פ (מפקד פלוגה), להקים בית ולהתחתן. אני לא עוצר במ"כים (מפקדי כיתה) – עוצר במ"פ".

הוא היה לוחם אמיץ ומקצועי, שלא נרתע מאתגרים וגם כשהגיע לקצה היכולת שלו, תמיד מצא כוחות לעזור לחבריו. חבר לשירות סיפר על ערב אחד בו חזרו לבסיס אחרי תרגיל. אחד מחברי הצוות, שהיה אחראי על השמירות, ישב להכין כמה סידורים חשובים והתחיל להסתבך. בעוד שאר החיילים היו בשלהם והתארגנו לישון, יהודה שם לב שהוא מתקשה, ניגש אליו ועזר לו על חשבון שעות שינה חשובות.

במהלך השירות, נפגעה מעט שמיעתו של יהודה. הדבר לא השפיע על התפקוד היומיומי שלו, אך הוביל להורדת פרופיל שבעקבותיה לא אושר לו לצאת לקצונה. הוא פנה למפקדיו ולגורמים הרפואיים בבסיס בניסיון לשנות את ההחלטה, אך ללא הצלחה. בשלב מסוים, מפקדיו אמרו לו: "עשינו כל מה שיכולנו, אנחנו מאפשרים לך לפנות לגורמים נוספים שאולי יוכלו לעזור". יהודה לא היסס ופנה ישירות למח"ט "גבעתי". הוא כתב לו מכתב ובו סיפר כי הוא מלא במוטיבציה, רוצה לתרום ככל יכולתו ולא רואה את עצמו משתחרר מצה"ל בלי להיות קצין. בקשתו התקבלה, והוא קיבל אישור מיוחד לצאת לקורס הקצינים המיוחל.

לאחר הקורס שימש כמפקד צוות ובהמשך היה מ"פ טירונים בגדוד "שקד". עם כניסתו לתפקיד כתב: "להיות מ"פ טירונים בשנת 2022, לשיר 'התקווה' במסדר הדגל השבועי ולדעת שאתה חלק מהחבורה הייחודית שבוחרת להיכנס מתחת לאלונקה".

אחד הטירונים שהיו תחת פיקודו סיפר כי לקראת סוף ההכשרה יועד לצאת בעצמו לפיקוד, ומאוד לא רצה בכך. יום אחד, זומן לפגישה אצל המ"פ יהודה והגיע עם המון התנגדויות כי ידע מראש מה ייאמר בה. להפתעתו, יהודה ביקש קודם כול לשמוע אותו, הקשיב למחשבותיו ולחששותיו והתעניין בו לעומק. בסופו של דבר, החייל השתכנע, יצא לפיקוד והשלים שירות משמעותי שמילא אותו בגאווה. לדבריו, יהודה תמיד דיבר בגובה העיניים ומעולם לא התייחס לפערי הדרגות או לסמכות, וכך הצליח לרתום את חייליו ולהשפיע עליהם לעומק, גם הרבה אחרי שסיים לפקד עליהם.

עם סיום תפקידו כמ"פ טירונים שימש כקצין אג"ם (אגף מבצעים) ולאחר מכן יצא לחל"ת (חופשה ללא תשלום) לקראת התפקיד הבא. במהלך החופשה, הצטרף לתוכנית בישיבה בעלי אשר נקראת "אנשי אמונה בעולם המעשה", ובמסגרתה למד תורה מפי רבותיו. בשאר הימים נהג לעבוד ברפת - "בשביל הנשמה", ובזמן שנותר שיחק כדורסל, התאמן בחדר כושר, השתתף בתחרויות שחמט, בילה זמן איכות עם המשפחה ופינק את כולם בארוחות ערב.

אחרי שלושה חודשי חופשה, מונה למ"פ בסיירת "גבעתי". הוא היה מפקד מבריק, שהביא הן אל כיתת הלימוד והן אל שדה הקרב את הכלים שפיתח כשחקן שחמט - יכולת ניתוח אסטרטגי וראייה של מספר מהלכים קדימה. מעל לכול, ראה את עצמו כמחנך, עשה הכול כדי להעצים ולפתח את חייליו, הוביל אותם בעוז וברגישות והיה מחובר אליהם מאוד. הם מצידם, אהבו אותו אהבה עזה וסמכו עליו בעיניים עצומות.

לאורך כל השירות, גם בתקופות העמוסות ביותר, שמר על קשר קבוע עם הישיבה בעלי, והמשיך ללמוד בכל הזדמנות, הן כטירון, הן כלוחם והן כמפקד פלוגה.

הוא היה אידיאליסט, התייחס ברצינות לכל מה שעשה והודה על הזכות שניתנה לו להשפיע על אנשים. תמיד התנהל בפשטות, בצניעות ובכנות, התחבר לאנשים מכל גיל וסגנון חיים ונהנה לעסוק בנושאים כבדי משקל וקלילים כאחד. בשולחן השבת, ניהל שיחות עמוקות ומשמעותיות עם הוריו, אחיו ואחיותיו, חמש דקות לאחר מכן שיחק "תופסת" עם אחייניו בני החמש ומאוחר יותר ישב לשחק שחמט עם אדם בן שבעים.

הקשר שלו עם משפחתו היה אוהב וחזק ועם סביו וסבתותיו, שהיו ניצולי שואה, היה לו חיבור מיוחד. הוא למד מהם רבות על ההיסטוריה של העם היהודי והרגיש בר מזל להמשיך את מורשתם. "יש לנו הזכות לחיות בדור של גאולה", כתב לחבר, "אנו מגשימים את חלומם של יהודים במשך אלפיים שנות גלות".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המתקפה, יהודה זינק מביתו ויצא דרומה. יחד עם חייליו וכחלק מהסיירת, נשלח לקיבוץ נחל עוז וסייע למפקד הסיירת בתכנון אסטרטגית הלחימה. הפלוגה שהוביל לחמה באומץ רב והצילה רבים מהתושבים.

אחת התושבות שחולצו מהקיבוץ ביקשה מאוחר יותר להודות לו. היא הציעה להעביר לחיילים ציוד או מזון, כל דבר שיוכל לעזור להם בלחימה, ויהודה, שהתרגש מהשיחה איתה עד דמעות, ביקש רק דבר אחד: שתכתוב לו את כל מה שאמרה כדי שיוכל להעביר לחייליו ולרומם את רוחם.

למנחם אנסבכר, אביו של גיסו וגיבור מלחמה בעצמו כמפקד מוצב תל סאקי במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, כתב יהודה: "רק אחרי שנרגעו הרוחות התחלתי לנסות לעכל, ושם הרגשתי את עוז הרוח והגבורה שלכם לפני חמישים שנה מחלחלת לתוכנו. שנזכה להמשיך את שרשרת הדורות בצורה ראויה".

כשבני משפחתו שאלו אותו מאוחר יותר על הלחימה ביישובי העוטף, ענה בצנעה וכדי לא להדאיג אותם: "עשינו שמירות". רק שבוע לאחר מכן, כשהתפרסמה כתבה שאליה התראיין יחד עם מפקדים נוספים, הבינה המשפחה מה באמת עשה באותו יום.

בשבועות שלאחר מכן מילאה הפלוגה משימות מבצעיות שונות וערכה הכנות לשלב הלחימה הקרקעית ברצועת עזה. ערב כניסתם לרצועה, אמר יהודה לחייליו שמסורת צה"ל היא שמפקדים הולכים בראש וטוב שכך, וכיוון שהמפקדים חשופים לאש האויב, השאיר להם הוראות מדויקות מה עליהם לעשות אם ייפגע.

אחד מחייליו סיפר שהרגיש כי זו זכות עצומה ללכת בעקבותיו, וכי דבריו נטעו בו ביטחון עמוק ש"יש מי שדואג לי, שאני לא עוד 'מספר במלחמה' אלא שותף במלחמת מצווה עם המפקדים הכי ראויים שיש".

ביום שישי 3 בנובמבר, לאחר שבוע של לחימה אינטנסיבית ומאתגרת בצפון הרצועה, זיהה הכוח שהוביל תנועה חשודה באחד המבנים. יהודה, יחד עם שני לוחמים נוספים, נכנסו לבדוק את המבנה, וגילו בו מחבלים רבים עם כמויות אדירות של נשק ותחמושת. הם ניהלו מולם קרב גבורה שבמהלכו יהודה נפצע קשה. בעודו פצוע, דיבר עם המג"ד בקשר ונתן תיאור מדויק של המבנה ושל מה שמתרחש בתוכו, וכך ידעו הכוחות בדיוק לאן להגיע ומה מצפה להם שם. זמן קצר לאחר מכן, יהודה מת מפצעיו.

המידע שסיפק הוביל לחיסול המחבלים ומנע אסון גדול יותר. סגנו כתב לאחר נפילתו: "יהודה הציל את כל הפלוגה במוות שלו, לא מילימטר פחות".

סרן יהודה נתן כהן נפל בקרב ביום י"ט בחשוון תשפ"ד (3.11.2023). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במחולה. הותיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.

אחותו, ורד, ספדה לו: "יודי, אח יקר ואהוב שלנו... היה לנו קשר של שיתוף, של צחוקים בלי סוף. היית לנו איש אדמה ויציבות שאפשר להישען עליו. כל מדף הספרייה שלך היה מלא בספרי הגות והיסטוריה. איש אמת, היית נאמן לעצמך ועשית מה שאתה אוהב. אנחנו מלאי גאווה במי שהיית בחייך ובמותך".

"אחי האהוב, מתגעגע ואוהב", ספד לו אחיו, שלמה. "לא מאמין שאתה לא איתנו. דאגתי לך שנים, ובעיקר בשבועות האחרונים. היית צדיק אמיתי, הקפדת לחיות חיים של קדושה. איש אשכולות ומפקד עם לב אבהי, שחקן שחמט. במותך ציווית לכולנו חיים של שליחות, נתינה ואכפתיות".

משפחתו של יהודה הקימה לזכרו את מיזם "עוז ליהודה" – פרויקט ארצי של לימוד תורה בזוגות, המחבר חיילים וחיילות לאנשים בקהילה ומספק להם עוגנים רוחניים לאורך השירות הצבאי, כפי שיהודה הקפיד לעשות.

חברי הצוות המקורי שלו מסיירת "גבעתי" בשיתוף משפחתו ותושבי שדמות מחולה, יזמו הקמת מצפה ובוסתן לזכרו בסמוך למושב.

בקבוצת הוואטסאפ "ניצוצות חיים מיהודה", שהוקמה בעקבות סיפורים שעלו לאחר נפילתו, נשלח מדי שבוע "ניצוץ" המאיר את דמותו המיוחדת.

בפודקאסט "שמעו סיפור" הוקדש פרק לזכרו של יהודה. הפרק נקרא "הגיבורים שלנו: יהודה כהן" וניתן להאזין לו בכל פלטפורמות הפודקאסטים.

עמודים לזכרו נפתחו באתרים "למלא את החלל", remember.bio ו-memoriz.plus. בנוסף, יזמה המשפחה הקמת אתר אינטרנט לזכרו.