בנם של מיה ואסף. נולד ביום כ"ח בחשוון תש"ס (7.11.1999) ביישוב רקפת שבגליל התחתון. אח לעידו.

יהל גדל והתחנך ברקפת, למד בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון האזורי. ילד חכם וסקרן, מלא באור, עם חיוך גדול ועיניים בורקות. בלימודיו שילב בין תחומים ריאליים להומניים ואהב במיוחד ללמוד ספרות, היסטוריה, תנ"ך ותיאטרון. הוא היה יצירתי מאוד, בעל דמיון מפותח ותאווה גדולה לחיים.

אחרי שעות הלימודים הצטרף כחניך לתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד" ובהמשך שימש כמדריך בתנועה והיה פעיל במועצת הנוער של משגב. נער ערכי שלחם על עקרונותיו בהם אהבת האדם, שוויון, צדק ועוד.

יהל למד לנגן על גיטרה, בס וקלידים ועסק באופן שוטף בכתיבה, בנגינה וביצירה. כתב שיר ראשון בגיל שש, ולאחריו כתב יותר ממאה שירים, שנמצאו בטלפון שלו לאחר שנפל. כתב פואטרי סלאם, הופיע, ארגן פסטיבל מוזיקה במועצה אזורית משגב.

עם סיום לימודיו בתיכון התנדב לשנת שירות בקריית שמונה במסגרת עמותת "בקהילה".

ב-2.12.2019 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבה 188 (עוצבת "ברק") של חיל השריון. בהמשך, יצא לקורס קצינים ואחריו מילא מספר תפקידים, מ"מ בגדוד 74 וסמ"פ בגדוד 53.

לאחר קו עזה במבצע "עלות השחר" בקיץ 2022 התמודד עם בעיה רפואית וירד מתפקידי לחימה.

באוגוסט 2023 הלך לעולמו אביו, אסף, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. יהל סעד אותו במסירות אין קץ לאורך החודשים האחרונים של חייו. את רגשותיו, כאביו וחלומותיו הביע לאורך כל חייו באמצעות המילים שכתב והמוזיקה שיצר. יחד עם שניים מחבריו הקים להקה בשם "רעש לבן" והספיק להקליט אלבום ראשון. ליהל היו חלומות רבים, הוא היה אמור להשתחרר, לנסוע לטיול הגדול, לצאת עם חבריו לסבוב הופעות ואולי אף ללמוד רפואה.

בספטמבר 2023 מונה כמפק"ץ במסלול ארז להכשרת המפקדים העתידיים של חילות השדה, כמי שמהווה דוגמה ומופת לחניכים.

חייליו ומפקדיו סיפרו שהיה מפקד מקצועי מאוד, לא מתפשר אך גם "איש של אנשים" אכפתי, קשוב ומכיל, דיבר עם כולם בגובה העיניים. התנדב לכל משימה, יזם והכול בנועם, בחיוך וברוגע.

מספרים שלחייל שלו אמר ש"מפקד צריך להיות מוזיקאי" - גם קשוח ומקצועי וגם מחובר לעולם הרגש, וכך הוא היה. בעל חוש הומור וצחוק מתגלגל, לצד יכולת לגלות רצינות ואחריות כשצריך. תמיד הלך עד הסוף עם האמת שלו, סלל לעצמו דרך ייחודית והגן על עקרונותיו ועל ערכיו. מעולם לא נמנע מלהתחבר לאנשים שונים ממנו ובעלי דעות מנוגדות לשלו, ובזכות כושר הביטוי המצוין שלו וידיעותיו הנרחבות, הצליח לא פעם לשכנע אחרים בצדקתו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

יהל שהיה בשבת בדירתו בתל אביב התקשר לגדודים בהם שירת בטרם ירד מלחימה וביקש לחבור אליהם. הוא חבר לגדוד 53, וכבר בלילה התייצב בצאלים. המח"ט שראה אותו שאל אותו "גזית, מה אתה עושה כאן?" ויהל ענה לו כשחיוך על פניו "המח"ט יש מלחמה. פה זה הבית. שאני לא אגיע?" המח"ט הורה לו להחליף אותו בטנק והוא הצטרף ל"כוח דאובה" בקרבות בדרום העוטף, באזור כרם שלום – ניר יצחק.

בימים הבאים היה אחראי על ההכנות לכניסה לרצועת עזה. יהל לחם בטנק הסמג"ד בקרב במארב כריש בו נהרג המג"ד סלמאן חבקה, ואחריו, ובכדי להקל על הסמג"ד, ביקש לקחת על עצמו את האחריות לאספקה ולתדלוק של הגדוד.

בהמשך יהל נפצע, טופל וחזר ללחימה אחרי כמה ימים. לאחר ההפוגה הראשונה מונה לסמ"פ.

ביום שני, 4.12.2023, הוביל את הפלוגה בפעילות מבצעית בשכונת שג'אעייה שבמזרח העיר עזה. במהלך הפעילות, נורה טיל RPG לעבר הכוח. יהל נפגע ונהרג.

סגן יהל גזית נפל בקרב ביום כ"א בכסלו תשפ"ד (4.12.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במשגב. הותיר אחריו אם ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

על מצבתו חקקה המשפחה מילים מתוך שיר שכתב: "החיוך שעולה, מעט נחמה כשמופיעה עננת זיכרון".

חבריו ספדו לו: "יהלי, חבר אמת, רק לפני שבועיים נפצעת ברגל ויצאת מהרצועה. נפגשנו כולנו, וכרגיל ישבת, דיברת, סיפרת, וכולנו היינו בדממה, קשובים ומתפלאים מהתשוקה ומהמחויבות האינסופית שלך...

אהבת את הארץ בלי סוף, ולבסוף גם נתת את חייך למענה. תמיד אמרת שאם כבר למות – אז בצבא... איך מכל הדרכים, מעולם לא אבדה לך דרכך – איש של ערכים, עקרונות, סקרן, חכם, מוזיקאי, כותב בחסד, רגיש, קשוח, אוהב, קשוב ובעיקר חבר. היה בך הכול".

יהל מונצח באתר בית הנשיא. בעמוד לזכרו, מופיעות לצד תמונתו מילים לשני שירים שכתב – "כל אדם זקוק לבית" ו"נפילתי".

עמותת "בקהילה", שבמסגרתה התנדב לשנת שירות בקריית שמונה, הקימה חדר מוזיקה על שמו בעיר.

אימו הקימה מיזם הנצחה בשם "אור כי יהל", המעניק לחיילי חטיבה 188 של חיל השריון, בה לחם יהל, טיפול נפשי ללא תשלום למשך שנה. המיזם נוצר בשיתוף פעולה עם עמותת "ברק" התומכת בחטיבה, ובמסגרתו פועלות גם קבוצות תמיכה לאימהות החיילים.

חבריו של יהל ללהקת "רעש לבן", יחד עם אחיו עידו המשמש כמנהל הלהקה, החליטו להמשיך להפיץ את המוזיקה שכתב, להקליט, להופיע ולהוציא את האלבום עליו עבדו יחד: "עוד תגיע האהבה".

הזמר והיוצר דני רובס הלחין ושר את שירו של יהל, "כל אדם זקוק לבית", במסגרת פרויקט "שריונאים זוכרים" של עמותת "יד לשריון".

בפרויקט "שבעה שירים באוקטובר" של גלי צה"ל וגלגל"צ, הקליט הזמר והיוצר אהוד בנאי, יחד עם להקת "רעש לבן", את השיר "פתאום הגיע סתיו" שכתב יהל.

כל השירים ניתנים להאזנה בערוץ היוטיוב של להקת "רעש לבן" ובפלטפורמות ההאזנה השונות.