יוסף, בן ימימה ויצחק, נולד בשנת 1936 בתמג'רשת, כפר קטן במרוקו. הוא החל את לימודיו בתלמוד-תורה, ורבו העיד עליו, כי היה תלמיד שקדן ועשה חיל בלימודיו. מדי יום ביומו, לאחר שובו מן הלימודים יצא לשדה לסייע לאביו בעבודת האדמה. ליוסף, שכונה "סיסי" בפי משפחתו ומיודעיו, היו ארבעה אחים ושש אחיות - והוא, כאח הבכור, ראה חובה לעצמו לשאת כפי יכולתו בעול פרנסת המשפחה, ואמנם עשה זאת ברצון ובאהבה. עד שנתו החמש-עשרה עוד למד, ואחר-כך הקדיש את כל זמנו לעבודה. תחילה עבד בשדה, אך כאשר פתח אביו חנות מכולת, ניהל יוסף את המקח-והממכר עם הסוחרים. כשהיה בן שבע-עשרה נתגלתה לו אפשרות לעלות לארץ-ישראל, והוא לא יכול לעמוד בפני פיתוי זה. הוא עזב את בית אבא, עבר לעיר הגדולה קזבלנקה וכחלוף זמן לא רב מצא את הדרך להצטרף ל"עליית הנוער" ולעלות ארצה. לאחר שהגיע ארצה, נשלח לקיבוץ רוחמה בדרום הארץ, שם התחנך ולמד עד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל.

יוסף גויס לצה"ל בפברואר 1959 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות הוכשר לתפקיד תותחן שדה, והשתלם בקורסים לנהגי גוררים ולנהגי תידלוק. לימים הוצב ליחידת נ"מ, וסופח סופית לחיל-האוויר בשנת 1961. בתום שירות-החובה שלו שירת מספר שנים, עד ל- 1966, בצבא-הקבע. הוא עלה בסולם הדרגות והגיע לדרגת סמל. בשנת 1964 נשא יוסף לאישה את חברתו חנה, בת למשפחה ממושב שדה דוד, שבקרבת קיבוץ דורות.

לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, עבד והתפרנס בעיקר מנהיגת משאית. במהלך שירותו במילואים השתתף במלחמת ששת-הימים. כל ימיו היה יוסף בעל ואב אוהב ונאמן. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים, מיהר להתייצב ביחידתו עוד בטרם הגיע צו הקריאה בשבילו. בסערת הקרבות במלחמה העקובה מדם נעלמו עקבותיו, וגופתו לא נמצאה. ביום ג' במרחשון תשל"ד (29.10.1973) הוכרז יוסף כנעדר, והוקמה לזכרו מצבה בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

משפחתו תרמה ספר-תורה לזכרו.

החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.