בן לאה וחיים, נולד ביום כ' בטבת תרע"ג (30.12.1912) בעיירה פלנגן, ליטא. בימי מלחמת-העולם הראשונה מצאו תלאות רבות את המשפחה ברוכת-הבנים. בשנת 1919 מת האב בדרך בין פלנגן לליבאו. אחרי האסון חלתה האם ולא קמה עוד ממחלתה עד יום מותה בשנת 1935, בעת שיוסף כבר היה בארץ-ישראל. ימי ילדותו היו קשים ועברו באווירה רצינית ובדאגה הדדית בין הבנים, שעזרו זה לזה בלימודים ועבדו מנעוריהם. יוסף היה חבר "השומר הצעיר" ועבר הכשרה חקלאית בחוץ-לארץ. ב-3.4.1933 עלה לארץ ושוב לא זכה לראות את בני משפחתו שנספו כולם בימי מלחמת- העולם השנייה. בבואו ארצה הצטרף לגרעין "השומר הצעיר" בפתח תקווה, שיסד אחר-כך את קיבוץ "השומר הצעיר" בנתניה. בתקופת שהותו בנתניה השתתף בהורדת מעפילים לחוף, נאסר, וישב חודשים מספר בבית-הסוהר בטול-כרם. בשנת תרצ"ט יסד עם חבריו את קיבוץ עמיר בגליל. במשק עבד בעבודות שונות ולאחרונה עסק בקביעות בענף המדגה, שהיה אחד מחלוציו.

בתחילת מלחמת-העצמאות נפל באבטחת התחבורה, בדרך לעמיר, ביום כ"ח בשבט תש"ח (8.2.1948). הניח אישה ושני ילדים.

הקיבוץ הוציא לזכרו חוברת זיכרון בשם: יוסף.