בנם של לאה ואליהו. יעקב נולד באיטליה ביום כ"ט בחשוון תרצ"א (20.11.1930).

יעקב גדל באיטליה. למד בבית ספר יסודי יהודי והמשיך לבית ספר תיכון ברומא בו למד במשך שנתיים (כמעין אקדמיה), מ-1943 עד 1945.

בשנת 1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה, עלה יעקב בן הארבע-עשרה ארצה עם אחיו. הם התגוררו בחיפה. יעקב המשיך לפנימייה החקלאית בבן שמן, שם רכש השכלה תיכונית עד שנת 1947.

בנובמבר 1947, בפרוץ מלחמת העצמאות, הצטרף יעקב לפלמ"ח, להכשרה מגויסת של קיבוץ דגניה א'. בהמשך שירת בחטיבת "יפתח", בגדוד השלישי. הוא הצטיין בחטיבת "יפתח" בקרב נגד המצרים באזור קיבוץ נגבה. עם הזמן עבר בהצלחה קורס מ"כים, קורס מכונות ירייה - בראונינג, קורס באלחוט דיבור, קורס מרגמות כבדות וקורס קצינים בסיסי. משסיים קורס קצינים המשיך לשרת כקצין. עם פירוקו של הפלמ"ח ב-1948 גויס לצה"ל בתפקיד מפקד מחלקת חי"ר, בגדוד 24 חטיבה 2.

יעקב שירת לאורך כל מלחמת העצמאות, סיים שירות חובה ב-1950 וחתם קבע למספר שנים. במחצית 1953 הועלה לדרגת סגן. במסגרת שירותו השתתף במבצע סיני ב-1956, בפיקודו של חיים בר-לב.

לאורך שנותיו בצבא יעקב יצר קשרים טובים עם חברים לנשק. הוא אהב את אורח חיי הדרוזים והצ'רקסים, וגם ביניהם קנה לו חברים. בין תחביביו – עסק בספורט, אהב לצפות בהצגות תיאטרון ובעיקר באלו שעסקו בנושאים של תקופת המלחמה.

אחרי כמה שנות שירות קבע השתחרר יעקב מצה"ל ובתחילת 1957 התגייס למשטרת ישראל, למשמר הגבול. הוא מונה למפקד מחלקה בפלוגה ז', תפקיד בו החזיק שנה אחת בלבד, עד נפילתו.

סמל שני יעקב נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ט בשבט תשי"ח (19.2.1958), כאשר במהלך סיור שגרתי בגלבוע, בעברם מול כפר פקועה, נפתחה על אנשי הסיור אש רובים ממוצב ירדני שמעבר לגבול.

יעקב היה בן עשרים ושבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה.

בנחל יצפור בגלבוע, במקום בו נפל יעקב, הוקמה אנדרטה לזכרו. זוהי אבן גבוהה בצורת סמל משמר הגבול, על לוח במרכזה פרטי הנופל והמילים: "עובר דרך! זכור! בזכות ראשונים, פורצים ומגינים, שלוים הדרכים ובטוחים".