בן רבקה ואפרים. נולד ביום ט"ו בתמוז תרצ"ד (28.6.1934), במוזסוויל, ארגנטינה.

עיירה זו היתה אחת מאותן מושבות יהודיות אשר הוקמו בסיוע הברון הירש, למען מהגרים יהודים ממזרח אירופה. בעיירת הולדתו למד יעקב הן בבית-הספר העממי והן בתיכון. בזכות האווירה ששררה בעיירה הצטרף יעקב בגיל צעיר לתנועת הנוער הציונית-חלוצית "דרור" - בה היה פעיל מאוד עד שנת 1953, השנה בה החליטה כל משפחתו לעלות לישראל ולחבור לבן הבכור, שעלה ארצה שנתיים קודם לכן והצטרף לקיבוץ מפלסים בנגב.

שנה לאחר עלייתו, התגייס יעקב לצה"ל והוצב לחטיבת הנח"ל. עם סיום הטירונות הצטרף לחברי הכשרת "מענית" ועלה איתם לקיבוץ גונן בגליל העליון. בקיבוץ עסק, בין היתר, בציד כתחביב.

ביום ב' בחשוון תשט"ו (18.10.1955) יצא יעקב לציד באיזור הגובל בשדות המשק ליד ימת החולה והותקף ביריות של כוחות המשמר הלאומי הסורי. הוא נגרר פצוע, תוך מאבק עם חוטפיו - אל המוצב הסורי. עוד באותו יום ניסו חברי המשק, בעזרת גששי צה"ל ואנשי האו"ם מוועדת שביתת הנשק, לעלות על עקבותיו, אך ללא הועיל. ימים ספורים לאחר היעלמו של יעקב פשטו יחידות ישראליות אל מעבר לקווים הסוריים כדי לחטוף בני ערובה סוריים, בין היתר כתגמול על חטיפתו של יעקב. גם אז הכחישו הסורים כי ידוע להם דבר אודותיו. כאשר הוחזרו חמישה שבויים ישראליים ארצה, בתמורה לשבויים הסוריים, יעקב לא היה בין השבים.

שנים רבות ניסו בני משפחתו, בעזרת הצבא והרבנות הצבאית, לאתר את מקום קבורתו, אך חרף כל המאמצים לא העלו החיפושים דבר. אחרי מלחמת ששת ימים נמצא במפקדה הסורית בקוניטרה יומן, ובו קטעים ששפכו אור על חטיפתו. על-פי הרישום ביומן, נרצח יעקב ביום בו נחטף ונקבר לא רחוק מהמוצב הסורי.

יעקב הניח הורים ושני אחים - ברוך ונחום.

החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.