בנם של הילה ויזהר. נולד ביום כ"ח בכסלו תשס"ב (13.12.2001) בניו ג'רזי, ארצות הברית. אח צעיר לשיר, ליאור ואופיר.

ירון (נוני) גדל והתחנך ביישוב קדימה-צורן שבשרון, אחרי שבגיל ארבע חזרה משפחתו לישראל. ילד תכול עיניים, יפה תואר, ברוך כישרונות ובעל אישיות שהקסימה את סובביו. למד בבית הספר היסודי "יגאל אלון" בקדימה ובחטיבת הביניים בבית הספר האמריקאי הבינלאומי באבן יהודה. מגיל צעיר גילה נחישות וכישורי מנהיגות. בכיתה ג' התמודד לראשות מועצת התלמידים של בית הספר, למרות שנאמר לו שהוא צעיר מדי. ירון התעקש, התמודד וניצח. בהמשך, למד ב"תיכון עודד" שבקדימה. חבריו סיפרו על נער חכם וחברותי אשר בזכות קסם אישי, שנינות וחוש הומור הפך למנהיג החבורה.

מוזיקה הייתה חלק חשוב מחייו. מילדות ועד סוף כיתה י"ב ניגן בפסנתר. אהבה נוספת שלו הייתה תנועת "הצופים". ירון היה חניך ובהמשך מדריך אהוב בשבט "תמיד" והשראה גדולה לחניכיו. הוא היה אחראי על פרויקטים משמעותיים ודאג תמיד להעלות את המורל בשבט.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. נוני היה "הילד של הבית" שהצחיק, חיבק והפיץ אור ושמחה. עם הוריו היה לו קשר מיוחד. אביו יזהר סיפר בהלווייתו, שנוני היה הילד המושלם. אימו הילה תיארה את החיבור ביניהם, שהיה כה עמוק עד כי די היה במבט שהחליפו ביניהם כדי להבין זה את זו. אחיו אופיר סיפר כי העריץ אותו ושאב ממנו השראה למרות שהיה צעיר ממנו. ליאור אחיו הגדירו כחבר הכי טוב שלו, למרות הפרש הגילים ביניהם, והוסיף שהוא היה חכם, חד וטוב יותר מכל בני גילו.

את מיקה חברתו פגש ירון בתקופת התיכון ועד מהרה נרקמה ביניהם אהבה יפה, טהורה וכנה. זוג יפה ושמח שהתאים באופן מושלם. מיקה סיפרה שמעולם לא הצליחה לכעוס עליו כי ירון ידע להרגיע, לרגש ולהצחיק אותה בכל מצב. הם היו זוג אוהבים במשך כארבע וחצי שנים, עד לנפילתו בקרב.

בסיום לימודיו התנדב ירון לשנת שירות עם ילדי עובדים זרים בדרום תל אביב וזכה להערכה רבה ולאהבה מצד החניכים.

כמי שגדל על ערכים של אהבת הארץ והעם והגשמה עצמית, ירון רצה לשרת בתפקיד קרבי.

ביום 9.12.2021 התגייס לצה"ל והתנדב לשרת כלוחם בפלחה"ן (פלוגת חבלה והנדסה) בסיירת הנח"ל. לאורך המסלול המפרך בסיירת קיבל מספר אותות הצטיינות וזכה להערכת מפקדיו. חבריו לצוות סיפרו על חייל מצטיין שהיה מנהיג ללא דרגות, החבר שכולם רצו בקרבתו, לוחם ללא חת ומקצוען אמיתי. בסוף המסלול נבחר לצוות החפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) של הפלחה"ן, לאור הצטיינותו כלוחם וכישוריו הבינאישיים.

ירון היה אדם חברותי שכל אחד רצה בקרבתו. בזכות חיוכו המאיר, נועם הליכותיו ומנהיגותו השקטה כבש את ליבו של כל אדם. הוא היה החבר המושלם, זה שעושה למען האחר ומוביל את כולם בשקט ובצניעות. חוש ההומור המשובח שלו הפך לאחד מסימני ההיכר שלו, והוא אף כתב חומרים למופע סטנדאפ שחלם לבצע לאחר שחרורו מצה"ל.

ירון היה אוהד מושבע של קבוצת "הפועל תל אביב". אצל נוני, "הפועל" הייתה אהבה שאיננה תלויה בדבר. הוא הכיר את כל שחקני העבר וההווה של קבוצות "הפועל" בכדורגל ובכדורסל, שמר להם אמונים והלך אחרי הקבוצה לכל מקום בו שיחקה. המשפט שתמיד נהג לומר היה: ״אם זה לא כואב זה לא הפועל״.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר שהה ירון בחפ"ק סמוך לגבול רצועת עזה יחד עם סגן מפקד הפלוגה ולוחם נוסף. עם תחילת המתקפה, יצר ירון קשר עם בסיס אמיתי, הסמוך לכרם שלום, והתריע בפני חבריו על חדירה. הפעולה הזו, נקבע בתחקיר, היוותה גורם קריטי במוכנות הלוחמים בבסיס לקראת הגעת המחבלים שרצו לכבוש אותו. הבסיס לא נכבש וכל התצפיתניות שהיו בו ניצלו ללא פגע.

ירון, יחד עם סמ"פ הפלחה"ן ולוחם נוסף, יצאו בג'יפ סיור לקיבוץ כרם שלום כדי להגן עליו מפני עשרות רבות של מחבלים שתכננו לפרוץ לקיבוץ. שלושתם נלחמו בגבורה רבה והצליחו לעכב את המחבלים מספיק זמן כדי לאפשר לכוחות בקיבוץ ובמוצב להתארגן לקרב. בחילופי האש עם המחבלים נהרג ירון ושני חבריו נפצעו, בינוני וקשה. התחקיר הצה"לי של קרב כרם שלום מציין את גבורת הלוחמים ואת העובדה שמנעו אסון כבד בקיבוץ.

ירון, יחד עם חבריו, הגן בגבורה ובמסירות נפש על מאות אזרחים ובזכותם נמנע טבח בקיבוץ כרם שלום וניצלו חייהם של חיילים וחיילות במוצב הסמוך.

סמל ירון אורי (נוני) שי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקדימה. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

אימו הילה ספדה: "בארון כאן שוכב נוני שלי. גיבור של אמא, יפה שלי, ילד שלי ואיתו בארון שוכב חלק מהלב שלי. אולי זה מסביר את התחושה שלי שהדמעות כלואות והכאב נמצא עמוק בפנים. אולי בגלל שפשוט הכול כלוא כאן בארון... יש כל כך הרבה תכונות מקסימות שלך שתמיד הערצתי. אני חושבת שאף פעם לא אמרתי לך שאני מתה על הצורך שלך ללכת עד הקצה, לבחון את הגבולות בשובבות יתר ובתחושת ביטחון. בדרך כלל זה הצליח לך. הפעם הגזמת... נוניל'ה, אהוב נפש שלי, אני לא נפרדת ממך. אנחנו ניפגש בזיכרונות, במחשבות, בחלומות... אנחנו נזכור אותך בדרכך השנונה, הצנועה, אוהבת האדם, אוהבת 'הפועל', אוהבת הארץ ולאורן תמיד נמשיך לצעוד. אוהבת אותך הכי בעולם, נוני שלי".

ספד אופיר אחיו: "האור שבחיי איננו... אהבתי אותך עוד לפני שהיית קיים. אין לי מילים להסביר מה אני מרגיש כלפיך ומה היית עבורי בחיים האלה... יכולים לעבור ימים ושבועות בלי שנדבר אבל אין שעה ויום שאתה לא עובר לי בתודעה. מעולם לא קינאתי בך כי תמיד הערצתי אותך, וכל כך מוזר שאתה אחי הקטן אבל בהרבה מובנים אתה אחי הגדול שאני כל כך רוצה ללמוד ממנו... נוני, אוהב אותך תמיד. אתה לנצח אחי. גיבור שלי. הצחוק הייחודי, העיניים הטובות והחיבוק החם שלך לעולם לא יעזבו אותי... בשבעה באוקטובר כבה האור שלך, ובשבעה באוקטובר כבה האור שלי יחד איתך".

משפחתו של ירון הקימה אתר אינטרנט לזכרו www.yaronshay.com ובכותרתו נכתב "תזרח לנצח יהלום משגע שלנו״. באתר תמונות, סרטונים, שירים שכתב, זיכרונות והספדים של בני משפחה וחברים, כתבות ופעולות הנצחה. הוקמה גם קבוצת פייסבוק בשם "סיפורי נוני" שבה מועלים סיפורים המעניקים הצצה לאדם שהיה.

סיפור חייו וגבורתו של ירון תוארו בסרט "יהלום משגע" שהפיקה חברת "קסטינה תקשורת". בהקרנת הבכורה בסינמטק בתל אביב נכח נשיא המדינה. הסרט הוקרן במקומות נוספים ברחבי הארץ, שודר בשידורי קשת בערוץ 12 ובפרטנר וניתן לצפייה ברשת, באתר האינטרנט של "קשת".

בני משפחתו של ירון הקימו את מיזם Next October, שמטרתו לסייע בהקמת חברות סטארט אפ ישראליות לזכר הנופלים והנופלות במלחמה, אנשי כוחות הביטחון ואזרחים כאחד. המיזם "משדך" בין חברות סטארט אפ לבין משפחות של נופלים ונרצחים ומסייע בהנצחתם בדרך ייחודית המותאמת באופן אישי למי שאיבדו את חייהם במלחמה ולאופן שהמשפחה רוצה להנציח אותם.

כמי שהיה "אדום לנצח", הופקו לזכרו של ירון מדבקות המזכירות את אהבתו לקבוצה, כמו למשל מדבקה עם המילים "הדרבי הוא מעל הכול". קטע ממכתב שכתב למפקדיו הודפס על חולצה אדומה שהוצאה לזכרו ומאות אוהדי הקבוצה לובשים אותה במשחקים, כמו גם צעיפים הנושאים את תמונתו. לא רחוק מאצטדיון בלומפילד ביפו, בחניון רוחמה מול רחוב אילת 4, צוירה כתובת גרפיטי ענקית לזכרו על ידי אוהדי הקבוצה. הכתובת עברה תהליך של שימור והפכה להיות מוקד עלייה לרגל לאוהדים רבים של הקבוצה, במיוחד לפני משחקי בית של הפועל תל אביב.

בשל אהבתו הגדולה למוזיקה, בני משפחה וחברים של ירון קעקעו על ידם מפתח סול, בדומה לקעקוע שהיה לו. את המפתח הזה קעקע ירון על ידו השמאלית כשסיים את לימודי המוזיקה שלו, לקראת גיוסו לצה"ל. מפתח הסול סימן עבורו את אהבתו למוזיקה ואת אהבתו לאחיו – שיר, אופיר וליאור, שראשי התיבות של שמותיהם באנגלית מתחברים למילה SOL.

בטלפון הפרטי של ירון, שהוחזר למשפחה ע"י צה"ל כחודש וחצי אחרי שנפל, נמצא שיר שכתב במהלך שירותו הצבאי. השיר "פוקח עיניים" הולחן על ידי יונתן ויינרייך, בוצע על ידי נועם בתן וזמין להאזנה ביוטיוב ובספוטיפיי: "איתך על המיטה/ שוב אני לא נרדם/ הלב שלי איתך/ אבל הראש שלי שם/ הטעם של שפתייך/ מתערבב עם העופרת/ מוריד את המדים/ והמסכה נשארת/ הלב שורף רוצה לצרוח/ ושוב אין לאן לברוח./ עוצם את העיניים / אישה בוכה כואבת/ פוקח אותן וזאת את/ אני בך לעולם/ לא אתכוון לפגוע/ רוצה שלא יגיע יום שבת./ אישה שנשארה לבד/ ילד שיגדל בלי אבא/ את יושבת וחושבת/ אהובי לב מזהב/ והכאב שבשגרה/ במראה יש דמות זרה/ אז מי הרע ומי הטוב/ אם רק היית יודעת/ האם תוכלי אותי עוד לאהוב?"