בתם של טל ונמרוד. נולדה ביום ו' בניסן תשס"ג (8.4.2003) בקיבוץ בארי. אחות צעירה של אלי, ואחות גדולה של ליהי.

ירין מארי גדלה והתחנכה בבארי, למדה בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון האזורי "בית החינוך נופי הבשור", במועצה האזורית אשכול.

הוריה מספרים שעד גיל חצי שנה בילתה את רוב זמנה בשינה, כאילו ביקשה לאגור אנרגיה לעתיד. מגיל חצי שנה, הפכה לילדה פעלתנית ומלאת אנרגיה, שרוצה להספיק הכול ולא מוכנה לשבת לנוח. היא הייתה סקרנית וחקרנית, ולא הפסיקה לרגע להתפתח, ללמוד וללמד את עצמה. על פניה תמיד היה נסוך חיוך קסום וממתיק סוד, שכאילו אומר: "אני יודעת משהו שאתם לא".

ילדה יפהפייה, שקטה וצנועה, עם עיניים כחולות ענקיות וחוש הומור מפותח ושנון. מגיל צעיר הבינה ציניות, ידעה לזהות הומור מבין השורות, ניחנה בצורת חשיבה ייחודית ותמיד עניינית, ובכל עת ידעה לבחור בדרך משלה. כך, למשל, לא הבינה למה צריך לקנות לה מתנות, וכשכל הבנות רצו ללבוש ורוד, היא בחרה דווקא בגדים בצבע ירוק וכתום.

היא הצטיינה מאוד בספורט, עסקה בהתעמלות אמנותית עד כיתה ו', ולקראת סיום היסודי החלה לשחק כדורעף. לאורך כל שנותיה בחטיבת הביניים ובתיכון שיחקה בנבחרת הכדורעף של בית הספר, "הפועל אשכול", בתפקיד "ליברו" – תפקיד מרכזי וחשוב. יחד עם חברותיה לנבחרת זכתה באליפות הארץ לנוער.

מגיל צעיר נמשכה לעולם הרפואה והטיפול. כשליהי, אחותה הקטנה, הייתה בת שבע, היא עברה התקף אפילפסיה קשה מתוך שינה, וירין הייתה איתה והזעיקה את ההורים. המקרה עורר בה את הרצון לדעת איך להגיב בעת מצוקה ולעזור לאנשים.

בגיל חמש-עשרה החלה להתנדב במד"א (מגן דוד אדום) בתחנת אופקים, והקדישה לכך כל רגע פנוי. היא נשאבה לעולם הרפואה, התאהבה ביכולת להקל על סבלם של אנשים ונהגה לחזור ממשמרות ארוכות זורחת מאושר, עם שלל סיפורים מרתקים. במסגרת ההתנדבות, עברה בהצלחה קורס מדריכים והכשירה עשרות בני נוער להגשת עזרה ראשונה. הייתה לה יכולת מיוחדת לסחוף אחריה צעירים ומבוגרים כאחד, באסרטיביות ובחיוך. בהמשך יצאה לקורס חובשים והפכה לחובשת במד"א. בתחנה מספרים שחובשים בכירים ופרמדיקים נהגו לריב מי יקבל את ירין למשמרת, ושבכל פעם שהייתה איתם באמבולנס ידעו שהמטופלים בידיים טובות ואחראיות.

במעט הזמן הפנוי שנותר לה, נהגה לקרוא ספרי רפואה, ידעה לצטט מקרים מורכבים ולא פעם ניצחה מתנדבים ועובדים ותיקים ממנה בוויכוחים על הטיפול הראשוני הראוי.

כשהייתה בת חמש-עשרה הכירה את עידן, בן קיבוץ משמר הנגב, במסגרת אימון בנבחרת הכדורעף. השניים גילו שהם חולקים תשוקה משותפת גם לטיפול ולרפואה, ועל רקע משותף זה התקרבו, התאהבו ומאז לא נפרדו.

ב-21.11.2021 התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל הרפואה. את קורס החובשים, שאליו חלמה להגיע, סיימה בהצטיינות, והתעקשה לשרת באזור עוטף עזה. היא הוצבה ביחידת טיפול נמרץ צבאי במוצב נחל עוז וראתה את שירותה כשליחות וכהזדמנות לשמור על הבית ולטפל, בין היתר, גם באנשי בארי.

מימיה הראשונים בתפקיד בלטה בידיעותיה ובמקצועיותה, ותוך זמן קצר מונתה למנהלת אירוע. היא פרחה והצטיינה בשירותה הצבאי וראתה את הצוות שלה כמשפחה שנייה.

כשהתקרבה לסיום השירות, התחילה ללמוד לפסיכומטרי והתכוונה להירשם ללימודי סיעוד ופרמדיקים באוניברסיטת "בן גוריון בנגב" שבבאר שבע. קצין הרפואה האוגדתי ביקש ממנה להישאר בקבע ולשמש כעוזרת שלו, והיא התלבטה אם להיענות לבקשתו או להמשיך למסלול האקדמי המתוכנן. אחרי חשיבה מעמיקה, החליטה לחתום קבע ולהישאר בצבא. אחותה אלי סיפרה: "התפקיד שלך מילא אותך, נלחמו עלייך כדי שתישארי בקבע, רצו ממך עוד קצת, לא רצו לשחרר".

ירין תמיד הייתה מוקפת חברים וידעה לתת לכל אחד מהם תשומת לב מיוחדת, שגרמה לכל אחת ואחד להרגיש שהם היחידים בעולמה. חברותיה לצבא מספרות שהייתה הלב החברתי של הבסיס – חיילת שאוהבת לשיר מזרחית בקולי קולות ברכב ולשחק שש-בש, יודעת לבשל ומלמדת אחרים, ומצחיקה את כולם עד שכואבת הבטן. חברתה שי סיפרה: "ידעתי שכל עוד את איתי, שום דבר לא מפחיד". חברה אחרת, ליה, אמרה: "אי אפשר לא להיות חבר שלך, זה פשוט לא אפשרי".

גם בתוך המשפחה נחשבה ל"דבק" שמחבר את כולם יחד, והייתה קרובה מאוד להוריה ולאחיותיה. הכינוי שלה במשפחה היה "ניני", והיא אהבה להשמיע לחבריה לצבא הקלטות שבהן אביה מכנה אותה כך.

גם לאורך שירותה הצבאי לא הזניחה את התנדבותה במד"א. יוסי, אחראי המתנדבים בתחנת אופקים, סיפר: "בכל חופשה שלה היא ביקשה להגיע ולהתנדב במד"א, בסופי שבוע במקום לצאת לבלות, היא הייתה מגיעה להתנדב במד"א, בשבתות, בימי שישי, בלילות".

מול עידן, בן זוגה, שהיה גם הוא מתנדב בארגון, ניהלה מעין תחרות – מי מטפל טוב יותר ולמי יש מקרים קשים יותר. הזוגיות בין השניים הייתה בוגרת וקרובה, וכל אחד מהם ראה בשני את אהבת חייו. הם תכננו לעבור לגור יחד וחלמו על עתיד משותף.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ירין התעוררה בחדרה שבמוצב נחל עוז, לקול מטחי הרקטות והאזעקות. היא רצה עם חברותיה למיגונית והספיקה לדבר עם אימה בטלפון ולעדכן אותה במתרחש. בשלב מסוים, נזרק רימון למיגונית, וירין וחברה נוספת הצליחו להיחלץ ולברוח למגורים. כשהגיעו למבנה המגורים, נתקלו במחבל, ירו בו והרגו אותו. רגעים ספורים לאחר מכן, נתקלו במחבלים נוספים ובקרב מולם שתיהן נהרגו.

סמל ירין מארי פלד נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בסביון, וכעבור שנה הועברה למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוצה בארי. הותירה אחריה הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל-ראשון.

אחרי מותה, נמצא בין חפציה פתק קטן בו כתבה שאם תיפול בקרב, היא רוצה שכל מתנדבי מד"א שיהיו פנויים לכך, ישתתפו בהלווייתה כשהם לובשים את מדי הארגון. מאות מתנדבים מילאו את בקשתה והארגון אף שידר את ההלוויה לטובת מתנדבים שנבצר מהם להגיע.

אימה, טל, ספדה לה: "ניני ילדת הקסם שלנו, ככה פתחתי כל ברכה עבורך, כל מכתב שכתבתי לך... היו לך יכולות של גיבורת על. כל אדם שפגשת נכנסת לו ללב, הלכת קסם על כולנו. הרצון האדיר שלך לטפל באנשים, כל כולך היית בשביל להציל חיי אדם ואותך אף אחד לא יכל להציל".

משפחתה כתבה: "לאורך כל חייה הקצרים אפיינו את ירין החיוך התמידי, השקט שלה ושמחת החיים הבלתי נגמרת. תמיד ידעה לסחוף אחריה את כולם לשטויות או לשיחה רצינית. ירין טרפה את החיים כאילו ידעה שהזמן שלה בעולם הוא קצר. ירין תיזכר כבת, אחות, בת זוג וחברה אשר שימשה עוגן והעניקה שמחה, כוח, אור ואהבה לסובבים אותה".

בן זוגה, עידן, סיפר: "היינו ביחד חמש שנים. היא תמיד הייתה שם, בכל רגע, לא משנה מה השעה – היא תגיע. היא הייתה אוזן קשבת, לא היה אחד שלא אהב אותה בתחנה. היא תמיד רצתה לעשות כמה שיותר משמרות גם כשלא היה לה זמן. היא הייתה מושלמת, אין לי מילה אחרת לתאר אותה".

לינוי, חברתה ואחראית המתנדבים בתחנת מד"א אופקים, סיפרה: "גם כשירין התגייסה היא לא עזבה את התחנה והמשיכה לעשות משמרות. היא רצתה להיות פרמדיקית ואחות, התחילה לעשות פסיכומטרי כדי להגשים את החלום שלה – להציל חיים... היא הייתה מאוד חשובה לי, תמיד הראשונה לעזור, לא משנה מה קרה ומה היה סביבה. תמיד הייתה שם בשביל כולם כאוזן קשבת. היא הייתה מדריכה פה בתחנה, הכשירה דורות קדימה. היא הייתה דמות להערכה ולהערצה".

"ירין הייתה הכול", סיפרה ענבל, חברתה לנבחרת הכדורעף. "הילדה שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים, הילדה שכולם רצו להיות קרובים אליה כי היא גורמת לך להרגיש שייך, הילדה שתהפוך עולם בשביל שמשהו שחשוב לה יקרה. היא תמיד אמרה מה שהיא חושבת וכולם הקשיבו לה. מנהיגה, בלי להתאמץ, איך שהיא. איך היה כיף הנסיעות ביחד כל הקבוצה ואת שרה. את שרה, ואני מקשיבה. הכי מגניבה, הכי חצופה. ידעת לקרב בין אנשים, זה היה קסם כזה, ידעת להרים כל פרצוף מבואס עם הצחוקים שלך או עם השיחה הכי רצינית. כמה צחקנו. יכולנו להתגלגל ממך אימון שלם בלי הפסקה, לפעמים הייתי כועסת עלייך שאת מוציאה את כולן מריכוז אבל בפנים כל כך רציתי לצחוק. היית אחותנו הגדולה, למרות שאין בינינו פערים את נתת הרגשת ביטחון לכל אחת ואחת מאיתנו. איך אפשר להיפרד ממך תגידי. את כל כך טובה לעולם. היית פשוט מושלמת. את בן אדם של פעם בחיים".

ירין מונצחת באתר שהוקם על ידי ארגון מד"א לזכר העובדים והמתנדבים שנפלו במלחמה.

ירין אהבה מאוד את השיר "נתראה בגלגול הבא" - רביד פלוטניק כתב והלחין, יחד עם יאיא אהרונוב. מיה חן ביצעה קאבר של השיר לזכרה, סרטון השיר מלווה בתמונות וסרטונים מתחנות שונות בחייה של ירין ניתן לצפייה ביוטיוב.

עמוד לזכרה הוקם באתר "גיבורות ישראל", עם תיאור של דמותה, קורות חייה וסיפור נפילתה.

עמוד נוסף לזכר ירין, ובו קורות חייה, הוקם באתר ההנצחה של קיבוץ בארי.