בנם של שבולת ושלמה. נולד ביום ה' בתשרי תשס"ב (22.9.2001) בראשון לציון. אח תאום למאי.

ליהוא, שכונה בבית "לילו", גדל והתחנך בראשון לציון. מילדות הייתה רוב פעילותו משותפת עם אחיו התאום, שיחקו יחד במכוניות, בהרכבה ובלגו. היה תנועתי מאוד וצייר בתלת-ממד באופן ייחודי ומפותח לגילו. נקשר רגשית לחפצים שהיו בעלי משמעות עבורו – צעצועים, מבנים שבנה בלגו, מטבעות מיוחדים, מתנות שקיבל וציורים שסבו צייר, אותם שמר בחדרו.

למד בראשון לציון בבית הספר היסודי "ידלין", בחטיבת הביניים "אחרון הבילויים" שבקריית החינוך "העמית" ובתיכון "העמית". בבית הספר היסודי נמשך מאוד למדעים ולידע עולם, בכל שנותיו במערכת החינוך בחר במודע במה להשקיע ושמר על נאמנות לעצמו ולרצונותיו. ככל שהתקדם בתיכון השקיע עוד ועוד, ואכן סיים בהצלחה את לימודיו התיכוניים ואת בחינות הבגרות.

בהיותו כבן חמש-עשרה נפרדו הוריו, הוא תמך בהם ובאחיו, הקשיב לקשייהם ולקח על עצמו לעזור להם ככל שניתן.

הקשר שלו עם הוריו ואָחיו היה קרוב. עם אימו שוחח בפתיחות על כל נושא, הקשיב לה ויעץ לה בבגרות, בבהירות ועם היגיון בריא. החיבור שלו עם אחיו התאום התעצם ככל שהתבגרו, הם היו עוגן זה לזה, וליהוא האמין ביכולותיו של מאי ועמד לימינו. גם עם סביו הייתה לו קרבה גדולה – "כרוך וקשור אליהם בנימי נפשו העדינים", כפי שכתבה אימו.

בורך בידי זהב והצליח לתקן כמעט את כל מה שנדרש בבית. למשפחתו הושיט עזרה בכל תחום, ואפשר היה לסמוך עליו. אדם מלא כוונות טובות ולב רחב, חכם ומוכשר, הגון, סבלני, מנומס וצנוע. אימו תיארה אותו כ"נשמה מלאת רוח, רגישה, רואה למרחוק, צמא דעת, שואף למרחבים, לראות עולם, שמיים". כשהציב לעצמו מטרה, עשה הכול למען הגשמתה, נלחם על דעתו ולא ויתר אפילו על דברים קטנים, אם הם היו חשובים לו.

יצירה, שמחת חיים וקשר עם חברים היו חלק בלתי נפרד מחייו. חבריו העריצו אותו ואת גישתו החיובית. התעניין במצבם, תמך בהם, דחף אותם להתקדם והצחיק אותם.

בילדותו השתתף במגוון חוגים, בין השאר נגינה בחליל צד, ובתיכון במפתיע ביקש מאימו ללמדו לנגן על פסנתר. בתקופה הקצרה שלמד אפשר היה לראות את תפיסתו המהירה ואת המוזיקליות שלו.

טיולים היו חביבים עליו, ובמיוחד עם משפחתו. כשטייל שקע במחשבות, ואהב להתבונן בנוף ממקומות גבוהים.

בתיכון התנדב בארגון כבאות והצלה במסגרת פרויקט מחויבות אישית, אהב את העשייה ונקשר אל הפעילות.

בגיל ארבע-עשרה גילה בהשראת סבו את חיבתו לכושר גופני והחל להתאמן בריצה ובמכון כושר עם אחיו מאי, ויחד גם המציאו תרגילים.

עוד בילדותו התעניין בטַיִס ובמטוסים, ובתיכון שיתף ברעיון על גיוס לקורס טיס. עד מהרה החל להתכונן, עבר מבדקי טיס וגיבוש וקרן מאושר כשעבר בהצלחה. הוא רצה להשקיע ככל יכולתו.

ביום 2.8.2020 התגייס לצה"ל, לאחר שהתקבל לקורס טיס מחזור 186 בחיל האוויר. במהלך הקורס שכלל טירונות עבר מטווחים ותרגילי שטח, התנסה בתדרוך טיסה, בטיסות עם מדריך ובתחקור טיסה. בכל משימה נתן את כל כולו בלי לוותר לעצמו, ראשון המתנדבים לעזור, שקדן ושם לב לפרטים הקטנים ביותר. עדי, מפקדת הכיתה בטירונות, כתבה עליו: "זכיתי לפקד על אדם וחייל מדהים כמוך ... בן אדם בעל ערכים, אכפתי, בעל נתינה ושמחת חיים". ליהוא אהב לטוס, נהנה בקורס ושיתף את משפחתו בחוויותיו.

חבריו לקורס סיפרו שהסתדר עם כולם, היה חבר טוב, אמיתי ודואג, עזר למי שנזקק בהכנה למבחנים ונתפס כאדם רגוע שהתנהלותו שלווה. כשנשאל על כך, השיב: "אני פשוט לא ממהר לשום מקום". עוד הם סיפרו שהייתה בו חוכמה אשר באה לידי ביטוי בשיחות עימו, שבמהלכן עלה בידו להעשיר את הידע של שומעיו - למשל בתחומי התעופה והכושר הגופני. אחד החיילים כתב: "אין ספק שאישיותו יוצאת הדופן תלווה כל אחד ואחד מאיתנו לאורך שירותנו הצבאי ולאורך כל חיינו".

השלווה שאפיינה אותו בלטה גם בחופשות. באחת היציאות הביתה מהבסיס, כשהגיע לבאר שבע והוצע לו לנסוע עם אימא של חבר עד הבית, סירב, כיוון שרצה לאכול בנחת במזנון בתחנה המרכזית.

לפני השינה בערבי שישי בבסיס האזין בהנאה למוזיקה ברדיו, לעיתים לבד ולעיתים עם חבר לקורס. טל, שותפו לחדר, כתב: "החיוך והצחוק המידבקים שלו תמיד גרמו לי גם לצחוק", ואופק כתב על שנינותו ועל האווירה המיוחדת שהשרה סביבו. "לעשות את הליהוא" היה ביטוי שגור בקרב חיילי הקורס כשהתכוונו לתאר את סגנונו המיוחד.

כשנסע עם אימו לתחנת הרכבת בשעת ערב מאוחרת ב-7.11.2020, לקראת החזרה לבסיס לאחר סוף שבוע בבית, דיבר על תקוותיו ותוכניותיו ועל התרגשותו מהטיסות הראשונות הצפויות, ואמר לה: "אם אחזור עוד שלושה שבועות הביתה, סימן שנשרתי [מהקורס], אם בעוד חמישה שבועות – כנראה עברתי את הצ'קים".

בשיחת הטלפון האחרונה עם אביו ביום 22.11.2020 שהייתה ארוכה מן הרגיל, סיפר על האוכל בצבא, על הלקחים שלו מטיסות האימונים ועל הציפיות שלו מהטיסות הבאות.

ביום 24.11.2020 יצא במסגרת קורס הטיס לטיסת אימונים במטוס מסוג "סנונית" עם המדריך החביב עליו, רב-סרן איתי זיידן, לפני הטיסה חיבק אותו חיבוק אבהי. כעבור זמן נעלם המטוס מהמכ"ם, והתברר שהתרסק בנגב. שני יושביו – ליהוא ואיתי – נספו במקום.

טוראי ליהוא בן-בסה נפל בפעילות מבצעית ביום ח' בכסלו תשפ"א (24.11.2020). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר הורים ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי.

אימו שבולת ספדה: "בשיחות על כל נושא ידעת תמיד לסדר את הדברים נכון, למדתי ממך כל כך הרבה. מאיפה שאבת את הידע וההיגיון הבריא? כמו מתנה משמיים. היה בך שקט מיוחד וביטחון פנימי שאין לי מושג מאיפה השגת. מה נעשה בלעדיך, מתוק שלי?" בשיר כתבה: "ילד יצוק שרירים / מדהים שלי שקט / תנוח על משכבך בשלום / יפה עיניים במבט הרך אליי, שקט מלא רוח / תנוח על משכבך בשלום / ילד קטן מתוק שרק גדל לנער / מלא חיים, / ופתאום גבר, חייל, / ידיים שלומדות מלחמה / תנוח על משכבך בשלום מתוק, / מדהים שלי / שכל דבר שנוגע בו הופך זהב / שכל דבר שמדבר בו נעשה הגיוני וברור / תנוח על משכבך בשלום / ואיך אנוח אני כשאתה שם בחושך?"

אביו שלמה ספד: "אתה תימצא איתי בכל דמעה שלי ותמשיך לחיות בכל תא בגופי ... עכשיו תהיה נוכח בכל שנייה בחיי, נכנסת לתוך ליבי לעד, ואני נושא אותך איתי כל הזמן, עד הפעימה האחרונה". כן כתב: "היום שבו עלית לשמיים הוא היום שאלוהים החליט שלמעלה לא יכולים להסתדר בלעדיך. אתה ממשיך את הקורס להכרת השמיים שכל כך אהבת בדיוק מאותה הנקודה שהפסקת ולומד להיות מלאך רחום ומיטיב איתי ועם כל מי שסובב אותך".

אלוף-משנה יובל, מפקד בית הספר לטיסה, ספד לו: "חיפשת ברקיע את ייעודך? חיפשת דבר-מה, ואנחנו מצאנו אותך: נער מיוחד ומוכשר שראה את האחר מלפניו, ששם את טובת הכלל לפני טובתו האישית, שהיה עוגן ומשענת להוריו ולאחיו".

יואב חברו הטוב כתב: "לא עובר יום בלי מחשבות עליך. בן אדם שקט, חייכן, יפה, טוב לב, חכם, עקשן, חיובי, תמיד עוזר לזולת, מודע לסביבתו ובעיקר צנוע. למדתי ממך איך לא לוותר על חלומות ושכל דבר ניתן להשגה. תודה על הזכות להיות אחד מהחבר׳ה שלך שכל כך אוהבים אותך ומאוד כואבים בלכתך. אתה חסר לי מאוד. נזכור אותך לעד".

חברו ירדן כתב: "ליהוא אחי היקר והאהוב, אהבתי ואוהב אותך כמו אח, היית לי חבר אמת, האדם הכי מיוחד שפגשתי. אדם שיש מילה אחת שזו ההגדרה שלך בשבילי – לוחם. תהיה בלב שלי תמיד, אחי".

כתבו יחד חבריו הקרובים: "עצוב שאתה לא רואה איך אנחנו מתקדמים ודוחפים את עצמנו הכי רחוק שאפשר רק בזכות התכונות שלמדנו לקבל על עצמנו בזכותך. אתה ההשראה שלנו!"

אראל, חברו לקורס הטיס, כתב: "למדנו להכיר בן אדם מדהים. למדנו להכיר בן אדם אוהב. אהבה ענקית למשפחתו, לסובבים אותו. כל אדם שנקלע בדרכו שמע ממנו סיפורים רבים על המשפחה שלו, על חבריו ועל מאי אחיו התאום וידע כמה שהם חשובים לו וכמה שהם הכול בשבילו. הכרנו בן אדם מלא רוגע ושלווה פנימית".

כתב נתנאל מקורס הטיס: "אנחנו צריכים לקחת את המוות שלך ולהפיק ממנו חיים, כל תכונה שלך צריך שתהיה גם בנו – השמחה, האהבה, הצחוק, הרצינות, הצנעה, הענווה ועוד רבות התכונות שלך. הלוואי שהייתי מגיע לאבק רגליך, איזה בן אדם גדול היית. אני מקווה שאזכה להיות כמוך ולאהוב יותר אחד את השני, לשמוח תמיד, לצחוק מהחיים, להיות ענוותן ולהבין שמשפחה זה מעל הכול".

אביו חיבר שיר לזכרו ושמו "הייתי מבקש", בלחן של חנן בן ארי ובביצוע נתנאל נגר ודוד כרמי. שיר זה הועלה לאתר "יוטיוב", כמו גם השירים לזכרו "אני גם מתגעגע" בביצוע איתי אהרון ו"פרח טיס" שחיברה, הלחינה וביצעה מאיה בן אלי.

לזכרו הכינו חבריו הקרובים תליונים עם שמו. כן הם ערכו סרטון המציג תמונות מחוויותיהם המשותפות.

חבריו מקורס הטיס צילמו סרטון לזכרו והכינו ספר עם זיכרונות מחוויות שונות בקורס. הם הציבו שלט זיכרון על השביל שצעד בו בדרך לטיסתו האחרונה, ועליו נכתב "דרך ליהוא – חבר אמת שזכינו להכיר, שלו נפש ונעים הליכות. בדרכך נגעת בכולנו, ובדרכך נמשיך ללכת. מתגעגעים".

ליהוא מונצח על קיר הנצחה לנופלים בבית הספר "העמית" שבו למד.