בן שירלי וגבריאל. מאיר (מיקי) נולד בתל אביב בז' בניסן תשי"א (13.4.1951). הוא סיים את לימודי בית הספר היסודי ב'אלחריזי' בתל ברוך, עמד במבחני הכניסה לפנימייה הצבאית שליד הגימנסיה הרצלייה והיה מבוגרי המחזור הראשון: מתוך מאות נרשמים לפנימייה עברו את המבחנים והמבדקים רק שמונים חניכים, מתוכם סיימו את חוק לימודיהם עשרים ותשעה בלבד.

שנים לא קלות היו השנים בפנימייה. אחרי הלימודים או בערבים, כשתלמידי הגימנסיה היו חופשיים לנפשם, היו חניכי הפנימייה מרותקים לבסיסם ונתונים לסדר יום קשוח. לא כל השבתות היו חופשיות מפעילות, והחופשות – רובן היו קודש לאימונים מפרכים, לסדרות ולניווטים. אבל זה מה שהחניכים ביקשו לעשות.

ב'ספר השמיניות', מחזור נ"ז בגימנסיה הרצלייה, נכתב עליו: "מיקי היה תוצר טיפוסי של הפנימייה הצבאית, שהתמחה בענייני ביטחון, ולא פעם הרצה לנו על המצב. בשיעורים הוא לא נמנה על המרעישים, אלא בין החולמים שבינינו, ובהפסקות עסק בכיבושים אצל בנות המין היפה. היה חבר ועד פעיל, שהיה מעורה בכל הקשור להשקטת כיתות רועשות, הבאת גירים ומפות".

עם סיום הלימודים נערך טקס במתחם הפנימייה, שכובד בנוכחות ראש הממשלה דאז, הגברת גולדה מאיר. היה זה מיקי שנבחר ללוותה, כשסקרה את מסדר הכבוד שנערך לכבודה, מסדר שהורכב מחניכי המחלקה המסיימת.

מיקי התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בגולני. עד מהרה מצא עצמו חניך בקורס מ"כים, וזמן קצר לאחר סיום הקורס נשלח לבית הספר לקצינים.

כקצין צעיר נתמנה לפקד על מחלקה בבית הספר למ"כים, ואח"כ נתמנה לקמב"ץ (קצין מבצעים) בגדוד. השנים 1970 עד 1973 היו שנים רבות פעילות מבצעית בסוריה, בעזה ובלבנון. החטיבה הייתה מעורבת מאד בפעילויות אלה, וכמובן שחלקו של מיקי לא נפקד בהן. מיקי קודם, עבר לפקד על פלוגה מסייעת ובהמשך נשלח לקורס מ"פים, שאותו סיים במרס 1972. מלחמת יום הכיפורים מצאה את מיקי והוא מ"פ מסייעת בגדוד 51.

תוך כדי הלחימה הגיע לפלוגה נשק חדש – הטיל 'טאו', ששמו עוברת ל'עורב'. דרך הפעלתו נלמדה תוך כדי לחימה, מתוך חוברות הדרכה של צבא ארצות הברית. הטיל הוכנס מיד לשימוש מבצעי. יום לפני הפסקת האש עם הסורים, ב-22.10.1973, נערך הניסיון השני והמוצלח לקחת בחזרה את החרמון מידי הסורים. מיקי, בראש פלוגתו, לקח חלק במבצע, ובמהלכו הוא נפצע מירי בשתי רגליו ופונה לבית החולים. במבצע זה נהרגו חמישים ושניים איש ונפגעו כל המ"פים (חלקם נהרגו, חלקם נפצעו). עוד בטרם החלים סופית מפציעתו, וכשהוא מדדה על קביים, יצא מיקי מבית החולים והלך לבקר את פקודיו ואת חבריו בבתי החולים השונים. כשהחלים, חזר לפקד על פלוגתו.

עם סיום המלחמה והפקת הלקחים הוחלט על הקמת פלוגות 'עורב' חטיבתיות. מיקי נקרא להקים את 'עורב' גולני. הוא אסף את אנשיו, ירד לנגב, הקים ואימן את הפלוגה.

באמצע שנת 1974 נשלח מיקי לקורס הפעלת טילי טאו, שהתקיים בבית הספר לחי"ר (חיל רגלים) של צבא ארצות הברית בפורט בנינג ג'ורג'יה. מיקי סיים את הקורס בהצלחה. בשובו, חזר לפקד ולאמן את פלוגתו, ולמעשה הקים "קדר" קצינים ומפקדים ביחידת 'עורב'. המינוי הבא שלו היה: מפקד מדור נ"ט בבית הספר לחי"ר של צה"ל.

בשנת 1976 עזב רב-סרן מיקי את הצבא, נשא את חברתו אודית לאישה, והחל ללמוד מזרחנות באוניברסיטת חיפה. הזוג הצעיר התגורר בקריית טבעון, מקום שבו למדה אודית בסמינר 'אורנים'.

ב-8.7.1976 התגייס מיקי למשטרה בדרגת רב-פקד ובתפקיד קמב"ץ המשמר האזרחי במרחב העמקים. מיקי גם נקרא להקים ולאמן פלוגת 'עורב' בחטיבת המילואים של בית הספר למ"כים. את שירותו במילואים עשה באותה פלוגה.

בערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשל"ח (3.10.1977), בהיותו בתפקיד, נספה מיקי בתאונת דרכים.

מיקי נפל בעת שירותו. בן עשרים ושש היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי קריית שאול בתל אביב. הותיר אישה- אודית, הורים- שירלי וגבריאל, ושני אחים- שמי ורפי.