בנם הבכור של ליבת ויוסי. נולד ביום כ' באלול תשס"ד (6.9.2004) בקריית חיים. אח לאוהד, עמית ואיתמר.

מתן (ישראל) גדל והתחנך בקיבוץ גשר הזיו שבגליל המערבי. אחרי בית הספר היסודי למד בתיכון האזורי "סולם צור".

כבר בגיל צעיר החל לשחק טניס והגיע לרמה גבוהה מאוד.

בגיל שש-עשרה עזב את הטניס בניגוד לדעת מאמנו, כדי להירשם לקורסי כושר קרבי על מנת להגיע לגיוס במוכנות מלאה ולהתנדב לצנחנים. זאת מרצונו להגן על המדינה, כפי שאמר לחבריו: "זה תורנו ויש גם מצב שנצטרך לשלם על זה בחיינו". כתוצאה מהעזיבה של אימוני הטניס ולאור הזמן הפנוי שנותר לו התחיל לעבוד במרכז הספורט הימי "טרק ים אכזיב", שם עבד כשלוש שנים.

מגיל צעיר הוא הכיר את שחר אבירם, אך בהיותם בכיתה י' ניצתה האהבה, ועד מהרה התפתחה ביניהם זוגיות. יחד חוו חוויות, טיילו ותכננו את העתיד. "לימדת אותי אהבה אמיתית בלי תנאי, לימדת אותי להיות אדם טוב יותר", תיארה שחר.

מתן, צעיר ערכי משכמו ומעלה, הפיץ סביבו אור ואהבה, בורך באופטימיות ובשמחת חיים, ובחיוכו הרחב עודד את סובביו. בטוב לב ובצניעות התחשב בזולת, עזר למי שנזקק, ניסה להשכין שלום בין כולם, כיבד וראה את האחר ואת החלש בחברה, ובהתאם לכך ליווה אותו המשפט: "ואהבת לרעך כמוך – גם אם לא כמוך". אף שתמיד היה מוקף חברים, דאג לשלב בחייו גם את מי שהתקשו יותר להתחבר. למשל, כתלמיד נודע לו על נער שהחליט לעזוב את בית הספר בשל קשיים חברתיים, אך מתן החליט שאינו מוותר עליו ודאג להיפגש עימו מדי יום אחר הצוהריים.

לקראת גיוסו לצה"ל עמדה בפניו האפשרות של שירות כ"ספורטאי מצטיין" כדי לפתח קריירה בענף הטניס, אך הוא בחר בשירות קרבי מכיוון שרצה להגן על המולדת והבין את גודל השליחות. למי שניסו להניאו מכך השיב: ״יש שיקראו לזה פראיירים, אבל אני קורא לזה ציונות, נתינה ואהבה אמיתית״.

ביום 8.12.2022 התגייס לצה"ל והתנדב לגדוד "פתן" של חטיבת הצנחנים בחיל הרגלים. במהלך מסלול הכשרת הלוחם נותר עליז ושמח גם בעיתות של אתגרים וקשיים וידע לעודד את חבריו, להצחיק אותם ולשפר את מצב רוחם. בהתאם לתכונה שאפיינה אותו מצעירותו, גם בשירות דאג לחלשים יותר. למשל, ביחידתו היו שני חיילים שעלו מצרפת ומארצות הברית, והוא וידא שהם מבינים את הנאמר והסביר להם במקרה הצורך, כדי שיהיו מעורבים וישתלבו כראוי.

הוא רצה להתפתח בצבא ולפקד, ואכן נשלח לקורס מפקדי כיתה (מ"כים) בבית הספר למפקדי כיתות ולמקצועות חיל הרגלים (ביסלמ"ח), גדוד "האריה המעופף". בפנקס שבו השתמש בקורס כתב לעצמו הגיגים ותובנות בנוגע לפיקוד: "מפקד מחייך, כולם מחייכים; מפקד דרוך, כולם דרוכים", "להיות עצמאי ולהתפתח, לשים יעדים ולעמוד בהם, זהו תהליך אישי. להיות אני, להיות בטוח בעצמי ולהיות ממושמע כמו שהייתי עד עכשיו. להסתכל למצוינות ולא ליפול לבינוניות אף פעם. לדרוש מעצמי וללמוד כל הזמן. לשאוף למצוינות כל הזמן. אומץ – אף אחד לא יכול עליי".

בשבת, תחילת חג סוכות תשפ"ד, בילה בבית עם משפחתו בסוף שבוע עמוס חוויות אחרי כמה שבועות שלא יצא הביתה. מלבד סעודת החג השמחה עם הוריו ואֶחיו, ביקר את סבו ונפגש עם חברים.

בשבת הבאה, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבת זו נשאר מתן בבסיס ביסלמ"ח, ובבוקר הוקפץ עם יחידתו דרומה לקיבוץ כיסופים כדי לחלץ ולהציל את תושבי הקיבוץ המסתתרים בבתים. בתשע וחצי דיבר עם הוריו בטלפון וסיפר שהוא יוצא לסייע ליישובי עוטף עזה.

בדרך עצרו כמה פעמים כדי לסייע לאזרחים ולנהל מרדף אחר מחבלים, בין היתר ליד קיבוץ רעים, וכך החלו להבין את גודל האירוע. חדורי מוטיבציה הם הגיעו לקיבוץ כיסופים בשעת צוהריים, נכנסו אליו רגלית ובחורשה נתקלו בעשרות מחבלים. מתן היה בחוליה הקדמית שהגנה על שכונת הוותיקים בקיבוץ, חוליה זו ספגה את מכת האש הראשונה והקטלנית. הוא נפגע מירי בבטנו, צעק "נפגעתי, נפצעתי" ונהרג במקום. לצידו נהרגו חמישה חיילים נוספים, ואחרים נפצעו. הודות לגבורתם של החיילים בקרב קשה זה, שנמשך כארבע שעות, נמנעה הגעתם של המחבלים לבתי הקיבוץ.

רב-טוראי מתן (ישראל) מלכה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ גשר הזיו. הותיר הורים ושלושה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

כתבה אימו, בשיר "גיבור שלי" שהלחין בן ווייד וביצעה מאי דרור: "תיצרי לך מרחב בטוח / עם ממ"ד בתוך הלב / תסגרי כבר את הדלת / אין בא ואין יוצא // תיצרי לך את השקט, / מתוך ההמון / תשמרי על הנפש / כי הגוף כבר מאותת // ואני עוצמת עיניים, / מדמיינת רק אותך / ואין פה נחמה שתתקן / לב שבור / גיבור גיבור של אימא // אני צריכה קצת זמן / להתפרק ולדמוע / להכיל להאמין / לא רוצה עוד לשמוע". השיר ניתן להאזנה באתר "יוטיוב". בשיר אחר היא כתבה: "לימדת אותי להיות אימא / תפקיד חיי להביט פנימה / להניק לחבק גם בבוקר גם בליל / מבטך הטהור / ציוץ הציפור / חברים אספת לתפארת / אחים לנשק בצבא / רוח שטות הלצה / בני בכורי סביבך מיליוני כוכבים / חיוך על שפתיך אזכור לעולמים / ידעת תמיד להסתער קדימה / משאלת לב אחרונה / שתקרא לי שוב 'אימא'".

אביו כתב: "מתני שלי, לא להאמין שהשנה אני מדליק לך פה נר. אבל מצד שני כזה אתה – גיבור שנמצא בחוליה הקדמית ותמיד מופת וראשון להסתער ולהגן על חבריך, אזרחים וכמובן ארץ ישראל. אתה כל כך חסר לכולנו – הקול, החיוך – ואתה שהיית ממלא כל חלל שהיית מגיע אליו. נזכור וננציח אותך לעד!"

כתבה בת זוגו שחר: "מה לא עברנו ביחד, מה לא תכננו לעשות ביחד. היו לך חלומות גדולים ... שלוש שנים של חברות מטורפת ... תמיד היית שם ופתאום נעלמת. ואני? אני נשארתי עם געגוע ענק וחור עצום, כי פשוט לקחו לי את הלב ושברו אותו לחתיכות ... הארת כל מקום שהגעת אליו, הצחקת כל אחד שפגשת, ואין מקום ואדם שלא השארת בו את החותם שלך ... מתן שלי, אני פשוט מודה על כל רגע, כל שנייה, כל צחוק, כל חיבוק, כל טיול וחוויה ... אני אוהבת אותך כל כך ואמשיך לאהוב לתמיד. שלך לנצח".

כתבה בת דודתו לי: "לא מאמינה שלא אזכה לראות את הפנים שלך שוב, לדבר איתך, לראות את החיוך הזה. משהו גדול מאוד נקרע בי כשהלכת. בנית את כל הילדות שלי איתי ולקחת אותה איתך. המשפחה בעיניי היא לא אותו דבר בלעדיך. אף אחד לא באמת יצליח לעכל את זה. החיסרון שלך יורגש בכל יום. אני כל כך מתגעגעת, אהוב שלי".

כתב חברו: "אתה לא מבין כמה אני מתגעגע אליך. אין רגע ביום שאני לא חושב עליך ונזכר ברגעים מדהימים שהיו לנו. אי אפשר שלא להיזכר בך ולחשוב על משהו לא טוב, כי אתה היית מביא לעולם רק טוב ושמחת חיים שאין לאף אחד, רק לך. רק רוצה לשלוח לך הודעה ושתענה לי, ולשבת איתך בים כמו פעם, ועוד לא קולט שזה לא יקרה".

כדי ללכת בדרכו – דרך של אהבת החיים והפצת אור – בחרה אימו להעביר הרצאות ברחבי הארץ על סיפור גבורתו וגבורתם של חבריו.

בסרטון שהוא מעין מערך שיעור מתוארים הערכים שאפיינו את מתן, הם מובאים כך שהאות הראשונה שלהם מרכיבה את שמו: מנהיגות, תעוזה, נתינה. בסרטון אחר שהועלה לזכרו מופיעות תמונות מחייו. הסרטונים ניתן לצפייה באתר "יוטיוב".

באתר "אינסטגרם" הועלה דף לזכרו – remembermatanmalka – ובו תמונות, זיכרונות ומצגת המלווה בשיר.

משפחתו הקימה בירושלים מלונית לחיילים בודדים על שמו: "בית מתן מלכה", בשיתוף עמותת "רק לתת". את היוזמה הסבירה אימו: "הוא תמיד ראה והבין את מי שנמצא לבד וזקוק לכתף".

במקום שבו נפל מתן נחקק על לוח זיכרון: "בגופו הגן על תושבי כיסופים ומדינת ישראל. כך נהג לומר: 'דורות חלמו עליה, ולנו הזכות להגן'. אוהבים וזוכרים לעד".