בתם הבכורה של אדוה ויוסי. נולדה ביום ח' באב תשס"ד (26.7.2004) בקיבוץ גבעת ברנר שבשפלה. אחות לעופרי, יפתח ויובל.

נועם, ילדת פלא עם תלתלי זהב ועיניים כחולות וגדולות שהתבוננו בסקרנות, האירה את העולם כבמטה קסמים ופיזרה סביבה טיפות של עונג. "כשנועם נולדה, השם נולד איתה," כתבה אימה, "יש אנשים שנולדים יוצאי דופן, חד-פעמיים ביופיים, בנוכחותם, במנהיגותם; אנחנו זכינו לגדל ילדה כזאת." בגיל חודש נסעה עם הוריה לגרמניה, שם עברה עליה שנתה הראשונה, אפילו הגרמנים לא נשארו אדישים אל מול יופייה המפעים ולנוכח החיוך המבהיק מאוזן לאוזן. בשובם לארץ השתלבה בפעוטון ברחובות, וכבר אז נחשפו כישורי הניהול שלה כשסחפה את כולם אחריה.

בגן הילדים של גבעת ברנר, הקיבוץ שעברו אליו וקבעו בו את ביתם, נצמדה לכמה מראשי הקבוצה, ושאר הילדים יצאו אחריה במחולות. היכולת לבטא את דעתה ורצונה בדיוק נמרץ ובאסרטיביות כבר באותם ימים הבהירה כי אין מדובר כאן בילדה רגילה; מי שכפעוטה ידעה להסביר מהי מידת העשייה המועדפת עליה בביצת העין, לקבוע איזה בגדים תלבש וכיצד ייראה חדרה, הצהירה בפני הוריה בגיל חמש כי כשתגדל, תהיה ראשת הממשלה. מאז, ולכל אורך השנים, דבקה בשאיפה זו, המשיכה לפתח את יכולות ההנהגה, ההובלה והמצוינות, ובכל מסגרת שהשתייכה אליה – בבית הספר היסודי "בית אור" שבמושב קדרון, ב"תיכון גבעת ברנר" וכמדריכה בתנועת הנוער "התנועה החדשה" של ארגון "השומר החדש" – בלטה כדמות למופת וכמודל לחיקוי. בקיבוץ סיפרו שאפילו בתור למרכולית כולם המתינו לראות איזה ארטיק נועם בוחרת, כדי לקחת אותו דבר.

נועם היפה, המוכשרת והחכמה חגגה את החיים, חיה אותם בעוצמה ובהספקים נדירים. זכתה לאהוב ולהיות נאהבת, להשפיע ולגעת באנשים. "הכול היה איתה עוצמתי," סיפרו ההורים, "לא היה לה רגע מנוחה. ממקום למקום נעה ונדה, מפעילות לפעילות, לא ויתרה על דבר, ותמיד שימשה הדבק המאחד." המשפחה עמדה תמיד במקום הראשון, והיא דאגה לכולם – לאחים, להורים, לסבים, לדודים ולדודות ולבני הדודים. כמי שעמדה בראש להקה של ארבעת האחים לבית אברמוביץ, מימשה את חלומם של הוריה כי יגדלו כדבוקה אחת, ולכידותם הבלתי מתפשרת הייתה מושא לקנאה.

ככל שהתבגרה וככל שהעמיקה את מעורבותה החברתית נוספו למעגליה עוד ועוד חברות וחברים. אישיותה הכריזמטית, שמחת החיים וביטחונה העצמי מגנטו אליה אנשים שביקשו את קרבתה, את עצתה, את ליבה. "היא תמיד הייתה שם בשבילי," סיפרה שירה, אחת החברות הקרובות, "היה אפשר להתייעץ איתה על הכול ולדעת שהיא תשים לב ותדע לפרגן, או תיתן צ'פחה כשאני עושה משהו לא במקום."

דעותיה הנחרצות, שהקיפו מכלול שלם של נושאים ותחומים – החל בערכים, דרך מגדר, גאופוליטיקה וסוציולוגיה ישראלית וכלה בהתייחסות לאחר וכיבוד הזולת – לוו בדיונים ובוויכוחים מתמידים עם מוריה, שבהם הגנה על טיעוניה ו"חפרה" באמת שלה. כתב איציק, מנהל "תיכון גבעת ברנר": "לא את כל התלמידים בתיכון שלנו אני מצליח להכיר אישית. את נועם הכרתי. היית הכי חרוצה, הכי חזקה, הכי רצינית ומדויקת, והכול עשית בנועם, בחיוך גדול, בהכרת תודה ובצניעות. כיוונת הכי גבוה, תמיד רצית להבין דברים עד הסוף, וידעת שכדי להצליח צריך לעבוד קשה. היית אהובה, מוקפת, פעילה. אדם בוגר בגוף של נערה."

נועם הייתה קרן שמש מהלכת, אך גם פייטרית נחושה שלא התפשרה על עקרונותיה ולא חששה מקונפליקטים. "היא הצליחה למצוא נושא שיחה עם כל אחד, לא משנה באיזה גיל," סיפרה אחותה עופרי, "ואתגרה אנשים מבוגרים ומנוסים ממנה, אבל תמיד עשתה את זה עם חיוך ובכבוד." כמי שניחנה בחוש צדק מפותח לא יכלה לשאת עוול, וכשנתקלה באי צדק ידעה להפוך לרוח סערה שמזיזה הרים ואינה מרפה, עד להשגת התוצאה הרצויה. "היא הייתה קופצת לאש ראשונה עבור חברותיה," סיפרה אימה, "דיברה באומץ בלי לחשוש מהתגובה, וידעה להתנסח באופן שרתם אנשים לפעולה. היא נורא רצתה שיאהבו אותה, אבל אף פעם לא ניסתה לְרצות."

נועם נמנתה עם זן הנשים מהדור החדש – חזקה, דומיננטית, מובילה ומעוררת השראה. "האחריות למצוא משמעות לחיים מוטלת עלינו," כתבה בעבודת גמר בכיתה י"א, "ולא נמצאת בידי אחרים." מעולם לא התביישה בגופה, הייתה מודעת לחוזקותיה ולמתנות שהתברכה בהן וקיבלה על עצמה את השליחות להעצים אחרות. בכל הזדמנות עודדה נערות לחזק את ביטחונן העצמי והדגישה חזור והדגש את המנטרות שדגלה בהן: "אל תשכחי שיש לך את עצמך"; "זה בסדר לא להיות מושלמת"; "מותר לך להראות פגיעוּת"; "את חזקה יותר ממה שנדמה לך".

עם סיום לימודיה התיכוניים, הצטרפה למכינת בארי – מכינה קדם-צבאית להכשרת מנהיגות צעירה על שם ברל כצנלסון, וחוותה שנה משמעותית שתרמה להמשך עיצוב דמותה ותפיסת עולמה. יואב, ראש המכינה, סיפר על חוויית ההיכרות עם נועם: "כבר בשאלון ההיכרות, בשלב המיונים, היה אפשר להתרשם שמדובר באחד השאלונים המרשימים ביותר. היה ברור מעל לכל ספק מדוע נועם רוצה להגיע למכינה; השליחות והערכים היו המניע לפעולות שלה בעולם. ראיתי את הרצינות, את הביטחון, את מה שהיא הקרינה החוצה, את הרצון להיות מחויבת לרעיון ולפעולה, לתלמוד ולמעשה. לא בכל יום אתה מקבל חניכה שמוכנה ללכת איתך את התלם הארוך, ונועם הייתה כזאת." בספר המחזור אשררו חבריה את שאיפתה וכוונותיה להגיע לעמדת מפתח וכתבו כי תהיה "בן-גוריון וראשת הממשלה".

נועם התגייסה לצה"ל ב-30 ביולי 2023, הוצבה בחיל הגנת הגבולות והוכשרה כבקרית איסוף יבשתי. תפקיד התצפיתנית ששובצה אליו לא היה משאת נפשה, אך כבר לאחר יומיים בטירונות הבינה את משמעותו העמוקה ובתוך שבוע נהייתה "מורעלת". חברותיה לקורס סיפרו על חברה טובה ותומכת שעמדה לצידן, סייעה, פרגנה, עודדה והשרתה אווירה טובה ומחויכת. על הרושם שהותירה במפקדות, העידה העובדה שמבין כמאה וחמישים חיילות, נבחרה לתפקיד א' מ"פ – אחראית מטעם מפקדת הפלוגה. במסגרת זו, פתחה וסיימה כל שיעור והכינה תכנים ערכיים לפלוגה. "כולנו ידענו שהכי מגיע לה בעולם," כתבה שחר, "עומדת על שלה אבל בלי לדרוס אחרים בדרך, תמיד צנועה ועושה הכול בשקט, עם כריזמה אדירה. עוזרת בכל מה שצריך, מעודדת, ונותנת את החיבוק הכי טוב בעולם."

כשהחלו לדבר על השיבוצים, הביעה את רצונה לשרת בגזרת עזה. "זו הגזרה הכי חשובה ואהיה שם הכי משמעותית," אמרה, ושמחה כששובצה לגדוד 414 – יחידת "נשר", במוצב נחל עוז הסמוך לגדר המערכת.

ביום רביעי, 4 באוקטובר 2023, סיימה את קורס התצפיתניות. אימה עוד הספיקה לכבס לה את המדים, וביום חמישי הסיעה אותה לאוגדת עזה. משם, הגיעה נועם למוצב, חדורת התלהבות וציפייה להתחיל ללמוד את הגזרה. ביום שישי, 6 באוקטובר, החלה חפיפה אינטנסיבית ועברה את שני המבחנים הראשונים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות

הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה מתקפת הפתע, התכנסו התצפיתניות במיגונית. משהבינה את תמונת המצב, כתבה נועם בוואטסאפ המשפחתי דברי פרידה: "אוהבת אתכם בטירוף, לא משנה מה יקרה." זמן קצר לאחר מכן נורתה ונהרגה. במשך שלושה ימים וחצי הוגדרה כנעדרת, עד שזוהתה גופתה והוריה התבשרו על נפילתה.

טוראי נועם אברמוביץ נפלה בקרב במוצב נחל עוז ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת ברנר. הותירה הורים, שתי אחיות ואח. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי.

הילה זגורי הקדישה לנועם דפים בערכת קריירה שיצרה, וכתבה: "הדרך למצוא את 'משמעות חיינו', את המקום אליו את שואפת, תהיה תלולה. זוהי אולי דרכו של היקום ללמד אותנו להעריך את קיומנו ומהותנו הבסיסית ... נועם הייתה השראה לכך בדרך בה בחרה לחיות את חייה. בחייה ובמותה פיצחה את סוד החיים והשאירה אצל כל כך הרבה אנשים ונשים סביבה חותם, בזכות אישיותה. נועם חלמה להיות ראשת הממשלה בישראל. הפסדנו מנהיגה."

נועם מונצחת באולם האירועים בקיבוצה גבעת ברנר, המקום שעבדה בו עד לפני הגיוס. ספד לה רוני: "נועם הייתה יפהפייה, חכמה, אכפתית ואחראית באופן יוצא דופן. כל יום שעבדה היה חגיגה בשבילנו. ידענו שיש על מי לסמוך. היא פרחה אצלנו באולם שנה אחת, כמו פרח שפורח לילה אחד בשנה ונעלם. יהי זכרה ברוך."

חבריה של נועם הנציחו אותה בסרטון שנערך בסגנון "סליחה על השאלה", שבו הם מספרים על רגעים קטנים ומיוחדים שחלקו איתה. "מנועם אפשר ללמוד הרבה," אמרה אחת החברות, "מה שהכי למדתי ממנה זה להגיד את הדעה שלי, פשוט לעמוד על שלי ולא לתת לאף אחד להוריד אותי."

במרכז פסג"ה (פיתוח סגלי הוראה במערכת החינוך) ברחובות נכתבו לזכרה יחידות הוראה רב-גיליות ומערכי שיעור המזמנים לילדים חוויית למידה משמעותית, התבוננות פנימית, הרחבת עולם המונחים והפרחת חלומות – כמו החלומות שהיו לנועם.

המוזיקאי הצעיר יונתן ארצי כתב לזכרה את השיר "ילדה שלי" שנערך על רקע תמונותיה: "ילדה שלי / לפחות בבוקר יש ודאות / כשאני קם ומתארגן זה עוד פשוט / ואז רץ כדי שיהיה קשה לנשום מהסיבות הנכונות / ילדה שלי / כל בוקר אני מבקר אותך / את שקטה ואני מדבר איתך / את ידי הרועדת שוב / מעביר על שמך / אני לא מוכן להיפרד ממך // מזל שדברים נצרבים בגוף / שעוד אפשר להיות בזיכרון עטוף / שבתוכי אני שומע את קולך / כך שאני לוקח אותך איתי לאן שאני הולך..."

הזמרת והיוצרת נועם קרני הקדישה לה את השיר "אם הכאב הזה ילך" שהלחינה למילים שכתבו אילי הדר ומיקה אברמוביץ': "... / שנים אלוהים יושב ומשקיף / כשהבין שטעה, רצה אותך להוסיף / לעשות קצת סדר בבלגן / אז הוא בחר את הילדה הכי יפה בגן // מי נותן פה את הדין? / האם הכאב הזה ילך / האם נשמח שוב מחדש / והלב שוב יתרכך? / בלילה, בשקט, כשתבואי לבקר / תספרי לי שאת במקום טוב יותר..." השירים מופיעים ברשת.

עוד הונצחה נועם בתערוכה הנודדת "חיבוק אחרון" של הצלמת יפעת פאר, ביוזמת "המועצה הציונית בישראל" ו-""MomToo, המשקפת את נקודת מבטן של האימהות השכולות.

המשפחה שוקדת על הנצחתה "בדרכי נועם - מנהיגות ציבורית משרתת", לאור ערכיה ומורשתה - לדבר יותר יפה, לכבד את האחר, לנהוג באכפתיות, להיות מוסריים, ערכיים, ללכת לשרת את המדינה באומץ ובתעוזה גדולה.

ביום הולדתה העשרים, כתבה אימה: "היום, דווקא היום, אבקש לדבר איתך, איתי ואיתכם על אהבה. כי את, נועמצ'וק, לימדת אותי אהבה. עגולה, מלאה, תוססת, מרחפת, גדושה ומתוקה, אהבה נוצצת יותר מהסרטים, אהבה של אימא. הדרך שלך הייתה אהבה. אהבת לחיות במלוא מובן המילה. למצות כל רגע ורגע, לטרוף את החיים בעוצמה. אהבת את האהבה של המשפחה, להורים שלך, לאחים שלך, לדודים ולבני הדודים שלך והתמוגגת מאהבתך לבולו שלך, הכי הכי שאפשר. אהבת ללמוד, לחקור, לעבוד קשה ובהתמדה, אהבת את חברייך, את הקהילה שחיית בתוכה, את המדינה. אהבת להנהיג, להוביל ולהשפיע. החיים עצמם הסבו לך הנאה. ביום הזה בו נועם הגיחה לשנים בודדות וקצרות, לשנים בהן היא הביאה כל כך הרבה אהבה לעולם אבקש גם אותי ואתכם, שלרגע, נאהב. נועמצ'וק, מחמל נפשי, אהבת חיי – תמיד תהיי."