בנם של אילנית ויגאל. נולד ביום א' בטבת תשס"ו (31.12.2005) ברמת השרון. אח צעיר לדור.

ניב, ילד שובב ומלא שמחת חיים, גדל והתחנך בשכונת נווה גן ברמת השרון. למד בבית הספר היסודי "דורון", לאחר מכן בחטיבת ביניים ומכיתה י' בתיכון "רוטברג למדעים ולאומנויות" בעירו. התקבל לכיתת מא"ה (מסלול אימון להצלחה), שאף למצוינות, חתר להתקדם ולהגיע רחוק והצטיין בלימודיו.

מאז ילדותו אהד בהתלהבות ובמסירות את קבוצת הכדורגל "הפועל באר שבע". במשך שתים-עשרה שנים נסע דרך קבע עם קבוצת אוהדים – אבות ובנים – מתל אביב לאצטדיון "טרנר" בבאר שבע או למשחקי חוץ של הקבוצה, ואף למשחקים בחו"ל.

ניחן באישיות חמה, נועם הליכות, טוב לב ונוכחות בוטחת. ניב היה בן אהוב להוריו, אח מסור וחבר נאמן, מוערך על ידי כל מי שהכירו. בחיוכו הכובש ובהיותו איש פשרה הפיץ סביבו אור והשרה רוגע ושלווה. ניחן במנהיגות טבעית ופעל מתוך חיבור ערכי ונכונות לתרום תרומה משמעותית לכלל.

ניב שאף לשרת ביחידה קרבית והשקיע בכך מאמצים – במשך שנתיים יצא לרוץ בגבעות והתאמן כדי לשפר את הכושר הגופני. ואכן ביום 18.4.2024 התגייס לצה"ל ואחרי שעבר את הגיבוש ליחידות מיוחדות שובץ ביחידת הקומנדו "מגלן". אחרי חמישה חודשים ביחידה עבר לגדוד 890 "אפעה" בחטיבת הצנחנים.

הוא התגייס בתקופת מלחמה. חצי שנה לפני גיוסו, בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. מאות אזרחים נרצחו, ומאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה, ובמהלכה נפתחו חזיתות נוספות, בהן לבנון וסוריה.

בתום מסלול הכשרת הלוחם בגדוד הצנחנים הוצב ניב בצפון הארץ והגן על גבולות המדינה. מפקדיו העריכו אותו בהיותו לוחם מקצועי, נחוש ואמיץ המתנדב לכל משימה. לאחד ממוריו בתיכון כתב בהודעה: "העיקר – אני שומר על המדינה".

סיפרה מדריכת האימון הגופני של הגדוד: "אני מדא"גית בגדוד כבר שנה וחצי, עבדתי והכרתי מאות לוחמים והמון צוותים, לכן יצא לי לראות הרבה ולהבין איך נראית אינטראקציה של צוות, מי הלוחמים שבונים אותו ומה הדינמיקה ביניהם. וכשהכרתי את הצוות יותר לעומק בקו אליעד לא היה אפשר לפספס את ניב. לפעמים לוקח לי זמן להכיר ולזכור את השמות אבל לא ניב, בכל אימון כולם היו פונים אליו מדברים אליו, לא היה ניתן לפספס את כמה שאהבו אותו, הנוכחות שלו הייתה כל כך בולטת בצוות, בדינמיקה שלו, ביכולות החברתיות שלו. החיוך שלו היה גורם לך לחייך חזרה מבלי ששמת לב אפילו...

בבראור שבחנתי להם הוא סיים בין הראשונים בצוות, לקח כמה נשימות וחזר לרוץ עם חברים שלו שלקח להם יותר זמן בשביל לדחוף אותם ולא לתת להם לוותר בסוף. באימון פילאטיס שעשיתי להם הוא הפתיע אותי מכמה שהוא היה תותח וגמיש, במדידות כוח הוא דאג להישאר בזמן שכל החברים שלו נבחנים ולעודד אותם מהצד לשים להם מוזיקה בבוקסה ולדרבן אותם. בריצת ניווט, כשהוא חזר שני המג"ד היה לידי ושאל - מי זה התותח הזה. אמרתי לו ניב דייג, המג"ד אמר לי שחייב להכניס אותו לנבחרת מצטיינים ועניתי לו שהוא תותח ושכבר הכנסתי אותו.

לצערי הכרתי אותו רק מספר חודשים, אבל הוא הספיק לעשות רושם ולהיכנס לי ללב, כי זה היה מי שהוא, בן אדם שידע לזרוח בשקט ומאיר בנוכחות שלו כל מקום שאליו הגיע".

במהלך שירותו הצבאי חלה אביו במחלה קשה. ניב, גם בהיותו רחוק בצפון, דאג לו והתעניין באופן יומיומי בשלומו ובאופן ההתמודדות שלו, ועודד את רוחו ככל שניתן.

כשיצא לחופשה בחודש אפריל 2025 נסע למשחק של קבוצת הכדורגל "הפועל באר שבע" ושמח עם ניצחונה. היה זה המשחק האחרון של הקבוצה שבו זכה לצפות.

ביום 1.5.2025 היה ניב אחד הנוסעים ברכב צבאי מסוג "האמר" בציר ביטחוני בדרום רמת הגולן, במסגרת פעילות מבצעית בגזרת אלי-עד. סמוך לצומת הכניסה למושב רמת מגשימים אירעה לרכב תאונה, מותו של ניב נקבע במקום. לצידו נפצעו שלושה חיילים.

רב-טוראי ניב דייג נפל בפעילות מבצעית ביום ד' באייר תשפ"ה (1.5.2025). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול שבתל אביב. הותיר הורים ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספדה אימו: "היית צריך להגיע בשבוע הבא, ואני כהרגלי מתחילה כבר להתבכיין. אני מתבכיינת לך שאני מתגעגעת. זה בדיוק השלב שאני כבר מצפה, מכינה, קונה, מחפשת איך להפתיע. אבל הפעם, במציאות הנוכחית והאסון הכבד, אני פשוט אֶשאר מתגעגעת תמידית. אפילו את האייקון של הלב אני כבר לא אקבל [בהודעה בטלפון]. ניבי שלי, הדם שלך זורם בעורקים שלי, אתה הבייבי שלי. תמיד תישאר חתיך ובנוי לתלפיות, והחלומות והתכנונים יישארו כבר בעננים. שלח בריאות לאבא, תביא שלום עלינו ועל כל עם ישראל".

כתב אחיו: "שבורים והמומים. אחי הקטן והיחידי. לנצח תהיה בליבי".

חברו כתב: "למרות שהלך – השאיר אחריו אינסוף, כל מגע איתו נחרט עד הסוף. / כל לב שפגש – לא שכח, כל חבר שנשאר ממשיך במאבק. / כי אבן לא צריכה קול רם, כדי להרעיד אוקיינוס שלם / וגם אם לא ניתן לגעת בה שם – האור שלך, ניב, נשאר לעולם".

קבוצת הכדורגל "הפועל באר שבע" שאותה אהד קיימה טקס מרגש לזכרו של ניב לפני תחילתו של משחק באצטדיונה הביתי.

מוקירי זכרו הדפיסו מדבקות עם דיוקנו והכיתוב: "תמיד עם החיוך הכי מושלם".