בתם של יעל ויואב. נולדה ביום י"ג בתשרי תשס"ה (28.9.2004) בקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן. אחות ליובל, הבכור, וליאיר, הצעיר ממנה.

נעמה (נעמונה) הפיצה אור, שמחה ואהבה מיום בואה לעולם, בערב סוכות. בהיותה בת שנה עברה משפחתה לעיר עפולה, ושם גדלה והתחנכה. הייתה ילדה ונערה נבונה מאוד, בעלת ערכים ומידות, אחראית ומחויבת למטרותיה ולדרכה. ניחנה בשמחת חיים, הומור שנון וצחוק מתגלגל.

בלטה באינטליגנציה רגשית גבוהה, ביכולת הקשבה והכלה, ללא ביקורת ושיפוטיות, ובאהבת אדם. חבריה הרבים סיפרו שהייתה "הפסיכולוגית של כולם", זו שפונים אליה בשעת צרה, זו שבחוכמתה מבינה את קשייהם של בני שיחה, גם בלי הסברים מרובים, נותנת עצה טובה, מחבקת ומעודדת. נעמה הכירה בהשפעתה הברוכה על הזולת, בעוצמה הזאת שטמונה בה, וברגישותה הרבה קשרה קשרי חברות עמוקים, העצימה את הסובבים אותה, והוסיפה טוב לעולם.

מתוך משיכה לתרבות ולאומנות נהגה לבקר במוזיאונים, קראה ספרים רבים ואף התנדבה בספרייה העירונית. עסקה בכתיבה יצירתית בעברית ובאנגלית וכתבה יומן אישי ושירים, שאחד מהם הולחן. נהנתה לצפות בסרטים, וכתבה לעצמה ציטוטים מתוכם. העריכה חפצים ישנים, נוסטלגיים, וקירות חדרה, השידה והספרייה האישית שלה היו מלאים בחפצי נוי שליקטה בחנויות יד שנייה.

אחד מתחביביה העיקריים היה מוזיקה. היא האזינה למגוון סגנונות מוזיקליים, צפתה בהופעות של אומנים ישראלים, הכינה מקבצי שירים (פלייליסטים) לחבריה, ואהבה לשיר בעצמה. השירים האהובים עליה היו Imagine של ג'ון לנון ו"גג" של להקת "ג'ירפות", להקה שבהופעותיה נכחה ארבע פעמים.

הקשר החזק שלה לארץ, למדינה ולישראליות נרקם מילדות, בזכות הוריה ומשפחתה המורחבת, שהשמיעו לה שירים ישראליים ישנים וחדשים, הכירו לה "סרטי פולחן" ישראליים וטיילו איתה בכל הארץ, מצפון עד דרום. היא נהנתה מהטבע, מהפריחה, ואהבה להתבונן בנוף הפתוח. על הרצון שלה לתרום למדינה, ועל האחריות הכרוכה בכך, כתבה נעמה: "נוסף על התכנים והמוזיקה שחיברו אותי לישראליות, ישנו גם המצב הביטחוני הרעוע של מדינתנו, שזהו מצבה הסטטי. אין רגע של שקט – מדינה קטנה מוקפת אויבים. אעיד על עצמי שבחיים לא הייתי מסוגלת להישאר אדישה למצבנו. זו המדינה שלי, ואם לא אני, לא יהיה מי שיעשה זאת במקומי. יותר מדי אנשים עברו מספיק תלאות בשביל שאני אשב 'רגל על רגל' בסלון שלי ואצפה ב'ארץ נהדרת' בשישי בערב. כולם יכולים לתרום איך שהוא, לא רק לוחמים".

עם סיום לימודיה בתיכון אורט "אורן" בעפולה, וכשהתקרב מועד גיוסה לצבא, התגבש אצלה הרצון לשרת בתפקיד הקשור בטיפול בחיילים. כמו כן, בתום השירות תכננה להירשם ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה.

ב-20.2.2023 התגייסה לצה"ל, ולאחר תקופת הטירונות שובצה בחיל משאבי האנוש והשתתפה בקורס מש"קיות ת"ש – תנאי שירות. נבחרה ל"מצטיינת מופת" של הקורס אחרי שקיבלה את מרב ההמלצות של המשתתפות בו. כתבה אחת החניכות: "נעמה הייתה הלב של הקורס, הדבק שמאחד, וכולן ברוב קולות בחרו אותה כמצטיינת, המלכה שלנו". התבלטה בפוטנציאל שלה לקצונה, בזכות נתוניה האישיים הגבוהים, אך מפקדיה החליטו שכדאי שתצבור ניסיון בשטח במשך כמה חודשים, לפני קורס קצינות.

בתום הכשרתה הוצבה במוצב "יפתח" ליד מחנה זיקים, כקילומטר מהגבול עם רצועת עזה, ושירתה בתפקיד מש"קית ת"ש בגדוד 77 ("עוז"), בחטיבת השריון הסדירה 7 בעוצבת "סער מגולן". במסגרת תפקידה דאגה לרווחת הפרט של חיילי הגדוד ולתנאי השירות שלהם, טיפלה בסוגיות כגון מצוקה כלכלית ובעיות במשפחה, והקדישה תשומת לב מיוחדת לחיילים בודדים ועולים חדשים. אמרה שהתפקיד שלה הוא "להיות חובשת של הנפש". הייתה מסורה לתפקידה והשקיעה שעות רבות בעבודה במשרד הת"ש. בד בבד ראתה חשיבות בקיום קשר הדוק עם החיילים, ולכן לצד מטלותיה השוטפות הקפידה לצאת לשטח, להכיר את החיילים, לשוחח עימם ולהיות קשובה לצורכיהם. בכל פעם שחייל קיבל מענה לבקשתו, הביעה סיפוק רב וראתה בכך הישג. גם כשיצאה לחופשות, המשיכה לטפל בענייני החיילים, מרחוק. כתבו כמה מהחיילים שבהם טיפלה: "הייתה האור היחיד שלי בגדוד 77. הייתה משקית ת"ש שלי, ולרגע לא הפסיקה לדאוג לי"; "אני חייל בודד. נעמה עשתה הכול כדי לעזור לי בשירות"; "הייתה קרן האור של הגדוד, הלב הכי גדול שיש, המש"קית הכי טובה שיכולתי לבקש".

בסוף ספטמבר 2023 חגגה נעמה יום הולדת תשע-עשרה בחיק משפחתה וחבריה. בירכה אותה אימה: "מאחלת לך ליהנות מהשנה האחרונה בגיל העשרה, ליהנות מכל מה שקיים וממה שעתיד לבוא לטובה ולברכה בע״ה. המשיכי להיות בסקרנות ובאופטימיות האופייניות לך, לכבוש, לרגש ולהתרגש. אנחנו כולנו איתך, תמיד ובכל מצב, נהנים מכל רגע, מחבקים ואוהבים. מזל טוב, אהובה שלי. כמה טוב ומשמח שיש לנו אותך! עד מאה ועשרים".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת, בארבע לפנות בוקר, התייצבה נעמה למשמרת שמירה בשער הקדמי של מוצב "יפתח". כעבור שעתיים וחצי, כשנשמעו מטחי רקטות והאזעקות הרבות, היא עדיין עמדה בשער, לבדה. במסירות מעוררת השתאות ותוך דבקות במשימה, לא עזבה את משמרתה. בשבע בבוקר עדכנה את חבריה שהמחבלים מתקרבים לשער, ואף תיעדה אותם בטלפון הנייד שלה. היא ביקשה תגבורת, זירזה את כל מי שנמצא בבסיס להגן על עצמו, והנחתה את החיילים שמצאו מחסה בבטונדה לעבור לחמ"ל ולנעול אותו. בכך הצילה את חייהם של רבים. בשעה 8:10 התקשר אליה אביה, והיא השיבה, "אני לא יכולה לדבר. אחזור אליך", ומאז כבר לא ענתה.

בעקבות התרעותיה של נעמה הגיעו לשער כמה לוחמים, נלחמו במחבלים, חיסלו כמה מהם ובלמו את כניסתם למוצב.

טוראי נעמה (נעמונה) בוני נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בעפולה. הותירה אחריה הורים ושני אחים.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי.

ספדה לה אימה באזכרה לציון שלושים יום לנפילתה: "נעמונה שלנו, קץ החיים הוא האירוע האחד הוודאי בחיינו, אך בואו הוא תמיד הפתעה מרה, המערערת מערכות חיים וטורפת סדרי עולם. עדיין קשה בליבנו ההודעה המבשרת את לכתך מחיינו, את הפרידה הקשה, שלושים יום ללא שינה, ובתוך ים הבכי אין נחמה. תודה שהיית לנו ילדה נפלאה מיום לידתך ועד יום לכתך בטרם עת, ילדה ערכית מלאה סקרנות. אספת לך ולנו חוויות טובות, והיית מלאת הכרת הטוב על כל מעשה שעשינו למענך, קטן או גדול. אחות טובה ומלאת אחריות, בנתינה לכל סובבייך, עם חוש הומור, צחוק מתגלגל וציניות שנונה ונוגעת. תודה שאת שלנו, זכינו בך בענק". באזכרה שרה לזכרה להקת "ג'ירפות" את השיר "גג" שאהבה.

ספד לה יובל, אחיה, בתוכנית "נכון להבוקר" בגלי צה"ל: "אז מי נעמונה הייתה? נעמונה הייתה הילדה שבאה בהפסקות לשאול אם מישהו הציק לי בכיתה למרות שהייתה קטנה ממני בשנה וחצי. הייתה שרה מהמם, את כל סוגי המוזיקה, כאילו היה חשוב לה לסמן וי על כולם. נעמה הכירה שירים ישראליים ישנים שילדים בגילה לא מכירים. נעמה הייתה הילדה שנכנסת לחדר ועושה חיקוי מעצבן של קול הבס שלי, ואיך אני משחק אותה אח גדול ואחראי, והייתי נשבר מצחוק.

"נעמונה, זה יובל אחיך. אני בתוכנית של אילנה דיין עכשיו, וביקשו ממני לספר מי הייתה אחותי. אם רק הייתי יודע שהסוף קרוב כל כך. אם רק הייתי יודע שאת הולכת להיות בסיטואציה הכי קרבית שיש, וליפול. כשהתגייסת, פתאום הפסקנו לריב. בעיקר הריב הטיפשי של מי ייקח את האוטו. התחלנו לפרגן. כנראה הגיוס יצר געגוע והבנה בינינו שהחיים קצרים וכל רגע חשוב ביחד. אני הולך לפגוש אותך בגן עדן. יום יבוא".

כתב בן דודה: "נעמונה שלנו, ילדה יקרה ויפה שלנו. אין לי מילים, רק דמעות. אני כנראה לא מעכל עדיין, אבל יום הזיכרון היום, והוא מציף כל כך הרבה. אני גאה בך ומספר לכולם עלייך. מתגעגע ואוהב תמיד. תשמרי עלינו ביחד עם סבתא נעמה וסבא סעדיה".

כתב גל: "בוני האגדה, אני עדיין לא מאמין ולא מעכל. אבל אני רוצה שתדעי שקעקעתי על ידי את המשפט שכתבת, 'אם לא אני, לא יהיה מי שיעשה זאת במקומי', כדי שתהיי איתי בכל שלב בדרך הארוכה שאני מתכנן ללכת בה למען מדינתנו האהובה, ותיתני לי רק חלק מהכוחות שניחנת בהם במהלך חייך. אוהב אותך מאוד ומתגעגע עוד יותר".

כתבה יעל: "החברוּת שלי ושלך הייתה חברוּת טהורה, שאני מאחלת לכל בן אדם לקבל. חברות שמלאה בפרגון, בדאגה, באהבה אמיתית, ובחוויות שלא נגמרות. אהובה שלי, הלוואי שהייתי יכולה לחבק אותך בפעם האחרונה, או לשמוע את הצחוק המידבק שלך. אני מבטיחה לך שאדאג להנציח אותך תמיד, ושכולם ידעו מי היית. תודה שלימדת אותי מה זו חברות אמיתית. אוהבת אותך בכל הלב והנשמה תמיד".

כתבה עדי: "אני מתגעגעת לשיחות הנפש שלנו, מתגעגעת לצחוק ממך עד שכואבת לי הבטן, מתגעגעת לחיבוק שלך ולקסם שלך, לחוויות איתך שלעולם לא אשכח. אני לא מופתעת שאפילו במותך ציווית לאנשים אחרים חיים. לא מופתעת מאומץ הלב שלך והנחישות גם ברגעים האחרונים שלך. לא הפקרת את העמדה והצלת המון אנשים שמי יודע איפה הם היו היום בלעדייך. כל כך גאה בך. אני אוהבת אותך בכל הלב שלי, ומודה על שזכיתי להיות חלק מהחיים שלך, שלצערי היו קצרים מדי. שלווה שלי, הגיבורה הנצחית שלי, הכאב לא יחלוף לעולם, נעמונה. מתגעגעת עד שניפגש. צעירה לנצח."

כתב חייל ששירת לצידה במוצב "יפתח": ״נעמה ללא ספק הצילה את חייהם של רבים מהחיילים ששהו במוצב. כמובן גם את שלי. כל המצב הזה לא הגיוני בשום צורה וייקח לי הרבה זמן לעכל את הצרה שפקדה אותנו. תמיד אזכור אותך. כל יעד שאסמן לעצמי בחיים אשתדל למלא גם בשבילך ובשביל החלומות הגדולים שהיו לך. אוהב ומתגעגע".

קרוביה ואוהביה של נעמה הנציחו את זכרה בדרכים שונות.

בבית חינוך "שוהם" בעפולה נחנכה לזכרה ספרייה בשם "נעמונה". ביוזמת בית החינוך התקיים בחנוכה תשפ"ד "מרוץ הגבורה" לזכר הנופלים תושבי עפולה, ובהם נעמה.

עיריית עפולה חילקה לילדי הגנים בעיר ספר ילדים לזכרה, "הגינה של נעמה", מאת סיגל מגן. טקס ההשקה של הספר התקיים בגן "רותם" בעיר, שבו גם ניטעה גינה לזכרה.

שי טמינו מעפולה, חברתה של נעמה, הקדישה לזכרה את שיר האודישן שלה, "אולי", בתוכנית "הכוכב הבא", ששודרה ב-1 בנובמבר 2023. ואלה חלק ממילות השיר, שכתב אביב גפן: "זה רק מתחזק והולך וכואב, / מסוכסך קשה עם הלב. // אני חושב אולי, / אני אוהב אותה יותר מדי. / פנס בודד בתוך רחוב האהבה. // ואם תראו ילדה עם עיניים איילה, / תמסרו שאני עוד מחפש אותה".

הציירת רוני אבוטבול ציירה את דמותה של נעמה בדף Roni.art.tattoo, ברשת אינסטגרם.

העמוד "זוכרים את נעמונת שלנו", הכולל דברי זיכרון ותמונות, נפתח באתר remember בכתובת: https://www.instagram.com/remembernaamabony

עמוד לזכרה של נעמה נפתח באתר "גיבורות ישראל".

נעמה הרבתה לכתוב שירים במחברתה. את שירה "מה היינו בחיינו" הלחין עילי בוטנר במסגרת פרויקט גלי צה"ל "שבעה שירים באוקטובר" – אלבום שירי נופלים שהולחנו לקראת יום השנה לתחילת המלחמה. השיר ניתן לצפייה ברשת בביצועה של עדן גולן:

"על מה היה ומה עדיין / חיים שלמים חולפים בינתיים / וכמה עצב בעיניים / אני לא יוצאת לשם / בין קירות אני נשארת / קצת שונה וקצת אחרת / והנפש מתייסרת / אני לא אחזור לשם. //

ולא תראה אותי נשברת / לא הולכת לא חוזרת / והכל עומד בדרך / והדרך ארוכה / אני בוכה עליי עלינו / על מה היינו בחיינו / ומה נשאר לי במותנו / רק אהבה אחת גדולה. //

אנ'לא יוצאת ולא הולכת / הכול כבד רק השלכת / היא מפזרת את עליה / כאילו לא קרה דבר / ובין קירות אני נשארת / בפנים פצועה לא מוותרת / וכמה דחק כמה עצב / אין כאן סוף או התחלה".