בנם הבכור של מיה וצחי. נולד ביום ד' בטבת תשס"ה (16.12.2004) בקריית טבעון. אח בכור ליותם, מתן וליאור.

עומר גדל בקריית טבעון והתחנך בגנים בקיבוץ שער העמקים ובבית הספר היסודי "קריית עמל טבעון". המשיך את לימודיו בתיכון מקיף "אורט" ע"ש חיים גרינברג בקריית טבעון.

היה ילד חכם, שמח ואופטימי, שהתאפיין ברוגע ובשלווה פנימית. אהב לבלות עם משפחתו, ויחד הם טיילו רבות בארץ ובחו"ל. אחיו הצעירים העריצו אותו, והם הפכו לחבורה מגובשת ובלתי נפרדת.

כבר כפעוט הכיר עומר מגוון רחב של חיות בר וצפה בסרטי טבע רבים. כמו כן גילה עניין מיוחד בסיפורי התנ"ך ובמיתולוגיה היוונית. כשגדל הרחיב את ידיעותיו בנושאים מגוונים ובלט בידע כללי רחב, שבזכותו הצטיין בחידוני טריוויה ובתשבצים. 

ניחן בכישורים אתלטיים טבעיים והשקיע זמן ומרץ לספורט, בעיקר לכדורגל, שהיה אהבתו הגדולה. שיחק במועדון הכדורגל קריית טבעון, התמיד באימונים והבין לעומק את המשחק. היה שחקן מצטיין גם בליגת הכדורסל המקומית ואף השתתף בתחרויות ריצה.

עומר היה עוגן ונקודת אור בחיי הסובבים אותו. הוא קיבץ סביבו חברים טובים והיה עבורם חבר אמת, כזה שאפשר לסמוך עליו. תמיד חשב על האחר לפני שחשב על עצמו. רצה להיטיב עם הזולת ונהג לתת ולעזור בלי לצפות לתמורה, ובלי לחשוב על התועלת שתצמח לו מהנתינה. קיבל אנשים כפי שהם, ללא שיפוטיות, נמנע מעימותים והתרחק מסכסוכים. "הייתה לו נשמה גדולה ולב רחב", אמרו עליו.

הוא אהב את החיים, והשתדל למצות אותם, ליהנות ולבלות. מכריו זוכרים את החיוך הרחב שלו, את הצחוק המתגלגל וחוש ההומור המפותח. תמיד ראה את חצי הכוס המלאה, ואם התאכזב ממשהו, ידע לאסוף את עצמו, להירגע ולהמשיך הלאה. 

התנהל בפשטות ובצניעות, והיה שלם עם עצמו ועם בחירותיו. עשה בדיוק מה שרצה בכל רגע מחייו, בדרך שלו, ולא התעניין במה שאחרים חשבו או אמרו עליו. התרחק מהרשתות החברתיות, ודגל בתקשורת בין-אישית פתוחה וכנה. אהב סרטי ילדים, גם כבוגר, וניחן בחדוות ילדות, שלא נמוגה עם השנים. 

אהב ללמוד דברים חדשים מתוך חוויות שעבר בחייו, לאו דווקא במסגרת הלימודים בבית הספר. כל דבר שהיה אהוב עליו, עשה בשלמות. אם הגיע בתחרות ריצה בבית הספר למקום השני, התעקש לרוץ פעם נוספת כדי להשתפר. כשתחום מסוים עניין אותו, למשל פיזיקה, השקיע בו שעות רבות, התאמץ והצטיין בו. את בחינות הבגרות עבר בקלות יחסית.

עם תחילת המיונים לצה"ל, החל לתכנן את שירותו הצבאי ובחן את האפשרויות העומדות לפניו. השתתף בקבוצות כושר קרבי, ושיפר את כושרו הגופני ואת הישגיו בריצה. ראה בשירות הצבאי שליחות – למען המדינה ולמען חברה שבה האמין, ועם הזמן גמלה בו ההחלטה לשרת בחטיבת הצנחנים.

כמה חודשים לפני גיוסו לצה"ל הכיר את חברתו מיקה והם הפכו לזוג אוהב. הם חלמו לגור בקרוואן, לטייל בו ברחבי הארץ, ליהנות מהטבע ולחיות חיים שלווים ורגועים.

עומר התגייס לצה"ל ביום 10.8.2023 והחל את ההכשרה שלו כלוחם בחטיבת הצנחנים. מתחילת שירותו הצבאי באו לידי ביטוי באופן מזוקק התכונות המרכזיות שאפיינו אותו: נחישות ואמונה בצדקת הדרך, שלווה פנימית ואופטימיות. הוא היה עמוד התווך של הצוות שבו שירת, וחבר טוב של כל אחד מהלוחמים. תמיד חיזק את חבריו, השרה בהם ביטחון ועוצמה, ועשה זאת בצניעות ומבלי להתבלט. היה חזק מאוד פיזית ונפשית, סחב משקל רב במסעות מבלי להתלונן, עזר למתקשים, נלחם והסתער.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

בתחילת מלחמת "חרבות ברזל" המשיך עומר בהכשרה שלו בחטיבת הצנחנים, והמשיך לבלוט ביכולותיו. הוא נחשב בעיני מפקדיו לחי"רניק האולטימטיבי, זה שלא אכפת לו לישון בשטח וללכת קילומטרים רבים. בכל פעם שביקשו מתנדב, הצביע עוד לפני שידע מהי המשימה. במהלך שירותו מעולם לא ביקש ימי מחלה או פטורים, ואת קורס הצניחה עבר בהצלחה אף שהיה חולה באותו זמן.

כתב עליו מפקדו, סגן ישי: "הייתי מסתכל עליו כמפק"צ (מפקד צוות) ונדהם מהכוח הפיזי והמנטלי, מההתמדה בעבודה הקשה והחיוך התמידי שלו. הייתי תוהה עם המפקדים אם הוא מרגיש קושי ומתגבר עליו, או שפשוט אי אפשר לאתגר אותו".

עם סיום ההכשרה שובץ בגדוד 101 ("פתן") של החטיבה בתפקיד נגביסט, נושא ומפעיל מקלע נגב. היה מאוד גאה בשיבוץ זה, תפקיד שביקש לעצמו כבר בהכשרה. הוא חיכה, ללא פחד, לרגע שבו יצטרף ללחימה ברצועת עזה. 

ביום 15.2.2024 נכנס לראשונה לרצועת עזה ולקח חלק בתמרון הקרקעי. במסגרת הפלוגה השתתף במעטפת האבטחה של "מבצע ארנון" לחילוץ ארבעה חטופים שהוחזקו על ידי ארגון הטרור חמאס במחנה הפליטים נוסייראת. במהלך הלחימה השתתף במבצעים נוספים של הגדוד. ההשתתפות במבצעים העניקה לעומר סיפוק רב ותחושת משמעות כלוחם.

בחופשות הקצרות מהצבא נפגש עם חברים, בילה במסיבות וצבר כוחות להמשך הלחימה. חלם על הטיול הגדול שאחרי הצבא, וכחובב כדורגל מושבע אף תכנן לטוס ל"מונדיאל" בתום השירות.

באוגוסט 2024 שבה חטיבת הצנחנים לפעול בפאתי העיר ח'אן יונס שבדרום רצועת עזה במסגרת אוגדה 98, במטרה להשמיד תשתיות טרור ולהשיב ארצה חטופים. במהלך הפעילות שהתה הפלוגה של עומר במרחב שהגן על הציר הלוגיסטי.

ב-11 באוגוסט כוח לוחמים מגדוד 101, ובהם עומר, שהו מזה מספר ימים במבנה הנקרא איתור. בערב, כשעומר וחבריו הביטו על השקיעה מהחלון, הוא נהרג מירי צלף.

רב-טוראי עומר גינזבורג נפל ביום ח' באב תשפ"ד (11.8.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית טבעון. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

משפחתו החליטה לתרום את איבריו להשתלות.

ספדה אימו: "אתה נוכח ונמצא איתנו בכל רגע, בכל מקום. הגעת לעולם נשמה גדולה ושמחה, אוהבת ומחייכת. גדלת להיות האדם המאושר, החזק, המנהיג והאוהב. אני יודעת שהיית בדיוק במקום שבו רצית להיות, אפילו ברגע האחרון שלך. זכינו, אני ואבא, לגדל אותך, ללמוד ממך, לאהוב אותך ולקבל ממך כל כך הרבה אהבה ... נותרנו עכשיו בלעדיך, ונישאר חזקים בזכותך".

ספד לו אביו: "עומריק, חיים שלי בלב, תודה לך! תודה על תשע-עשרה וחצי שנים של אושר, שמחה וגאווה אין-סופית. תודה שהיית חבר אכפתי, אוהב ואהוב. תודה על שמחת החיים שלך, על האור שאתה מפיץ, ראיית הטוב בכל דבר ומצב ... אני אוהב אותך, אני גאה בך, אני מצדיע לך. עם ישראל חי".

ספדה חברתו, מיקה: "בכל פעם שקשה, אני מנסה להתרכז בשנה וחודשיים של הזוגיות שלנו, שבהן מילאת אותי בכמויות של אושר ואהבה שיספיקו לי לשנים; להתרכז בזה שלמרות כל הכאב, זכיתי לחוות אותך וללמוד ממך, זכיתי להכיר אותך באמת כמו שאתה, בלי שום מחסומים, זכיתי לעבור איתך את השירות שלך ולהיות פה בשבילך. זכיתי להרגיש אותך, לאהוב אותך, ויותר מהכול, זכיתי להיות נאהבת על ידך. כשאני מוקפת בסביבה הטהורה, הטובה, האמיתית והחמה שהשארת אחריך, האור שלך נשאר דולק, והוא מאיר לי את הדרך כל יום מחדש".

מיקה הלכה בדרכו של עומר ושירתה בצה"ל בתפקיד מדריכת ירי במקלע "נגב" בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים, שבו שירת.

עומר מונצח באנדרטת הצנחנים הניצבת לצד כביש גדרה-צומת ביל"ו.

לזכרו הוקם באינסטגרם עמוד ההנצחה remember_omer_ginzburg, ובו תמונות, הספדים וזיכרונות.

טורניר כדורסל לזכרו של עומר התקיים ב-23.5.2025 בבית הספר "קריית עמל טבעון", שבו למד. בסיומו של הטורניר חולקו לתלמידים צמידים שעליהם מודפס המשפט שהיה עבור עומר דרך חיים: "למה לשנוא אם אפשר לאהוב?" 

לזכרו של עומר הופקה סדרת "מילקי" ייחודית, כן הופק יין אדום יבש, שעל התווית שלו מוטבעת תמונתו והכיתוב "תשמור על עצמך ופשוט תיהנה". לזכרו גם הופצה מדבקה שעליה מודפס אותו כיתוב.