בנם הבכור של ליאת ושי אורן. נולד ביום כ"ב באייר תשנ"ט (8.5.1999). אח גדול לרום ורותם.

עומר גדל במושב אביחיל הסמוך לנתניה עד גיל שלוש, אז עברה המשפחה ליישוב גנות הדר השוכן ממזרח לעיר, סמוך לצומת השרון (בית ליד). הוא למד בבית ספר יסודי "בית אקשטיין" בשדות ים עד כיתה ח', המשיך בתיכון "שפרירים" שבקיבוץ גבעת חיים איחוד.

ילד אנרגטי, שבצעירותו התאמן זמן מה בג'ודו. היה מלא שמחת חיים והומור ומוקף חברים. בעל חמלה ואמפתיה לכל יצור חי, אהבה גדולה לבעלי חיים ויכולת ליצור איתם קשרים מיוחדים, בעיקר עם שלושת הכלבים של המשפחה.

מגיל צעיר אהב לתת מעצמו לאחרים, להתנדב ולעזור. כשהיה בן חמש-עשרה, הצטרף למד"א (מגן דוד אדום), הפך למתנדב פעיל מאוד בארגון וסייע רבות בהצלת חיים.

כשהיה בן שש-עשרה הצטרף לתנועת הנוער "אחריי!" המפתחת מסוגלות ומנהיגות בקרב בני נוער ומכינה אותם לקראת הצבא. שם הבין שהוא רוצה לשרת בצה"ל שירות קרבי כלוחם.

עם סיום לימודיו בתיכון הצטרף למכינה הקדם-צבאית "אחד משלנו" הממוקמת במושב בית ינאי שבעמק חפר. הלימודים במכינה תרמו לו רבות, ובמסגרתם התבגר, התפתח והתעצב.

ב-2017 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 51 של חטיבת "גולני". השירות ב"גולני" היה הגשמת חלום עבורו, הוא התגאה להשתייך לחטיבה ולהגן על עמו ועל מולדתו, ומילא את תפקידו במסירות ובמקצועיות, מתוך תחושת מחויבות ושליחות עמוקה.

בפוסט שכתב בפייסבוק שיתף את חוויותיו ותחושותיו כלוחם: "להיות לוחם זה לשמור שעות על גבי שעות במקומות הכי נידחים בארץ, זה לישון חמש שעות בלילה במקרה הטוב ולא לישון בכלל במקרה הרע, זה ללמוד שהנשק והקפה השחור הם החברים הכי טובים שלך. להיות לוחם זה לא קל. באמת שלא. אבל בלי לחשוב פעמיים, זה הדבר הכי טוב שבחרתי לעשות".

ב-2019, כשהיה בן עשרים, קיבל פנייה מעמותת "עזר מציון". בשיחה נאמר לו שהוא נמצא כמועמד מתאים לתרומת מח עצם עבור חולה לוקמיה. עומר לא חשב פעמיים, הגיע לבית העמותה ותרם מח עצם לאותו החולה, ובכך הציל את חייו.

במקביל לשירותו הצבאי, המשיך להתנדב במד"א בכל זמן פנוי, ועשה זאת ביתר שאת כאשר השתחרר מצה"ל. בתקופת מגפת וירוס ה"קורונה", בשנים 2021-2020, תרם רבות למערך בדיקות הקורונה של הארגון וסייע לחולים.

עומר היה אדם ערכי, חברותי ורגיש, שהרעיף חום ואהבה על קרוביו ותמיד עזר לאחרים, לרוב בלי לספר על כך. הוא אהב את החיים, נהנה לצאת לטבע, לטייל ולרקוד במסיבות, והיה תמיד במרכז העניינים, עם חיוך קורן ומפיץ אור.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עומר התגייס למילואים עם פרוץ המתקפה. במשך חודשים ארוכים לחם באומץ ובגבורה כשהוא משמש כקלע וכחובש בגדוד 9203 של חטיבת חיל הרגלים "אלכסנדרוני". תחילה, שירת בגבול הצפון, אליו התפשטה הלחימה מיומה הראשון, ובהמשך הצטרף ללחימה הקרקעית בשטח רצועת עזה.

ביום חמישי, 20.6.2024, חגג אביו, אורן, את יום הולדתו החמישים וארבע. עומר הספיק לשלוח לו הודעה ולאחל לו "מזל טוב", ומיד לאחר מכן יצא לפעילות מבצעית במסדרון "נצרים" שבמרכז הרצועה. במהלך הפעילות, נורתה פצצת מרגמה לעבר הכוח. עומר נפגע ונהרג במקום. בתקרית נהרג לוחם מילואים נוסף.

רב-סמל עומר סמדג'ה נפל בקרב ביום י"ד בסיוון תשפ"ד (20.6.2024). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

אחיו הצעירים, רום ורותם, כתבו: "עומר שלנו האח הבכור, זה שאף פעם לא בבית, זה שתמיד עם חיוך על הפנים. אתה הבכור, אתה המוביל, אתה הראש של הכול. אתה מלא בצחוקים ושטויות, אתה עולם שלם ואיבדנו אותך, איבדנו עולם... זה מרגיש לא נכון, כאילו יום אחד תדפוק לנו בדלת ותגיד שהכול היה בדיחה. זה כל כך מתאים לך ולשטויות שלך. אנחנו המעריצים הכי גדולים שלך ואין גיבורים כמוך".

בן דודו, יובל, כתב: "היה לעומר כישרון מיוחד להפוך כל רגע לבלתי נשכח. הוא תמיד היה שם איתי, לא משנה מה, ואני ידעתי שאני יכול לסמוך עליו בכל דבר... אחד הדברים הכי מיוחדים שהיינו עושים יחד היה ללכת למסיבות טבע. היינו עומדים שם, שנינו, עם הטראנס מתנגן ברקע, והעולם היה פשוט נעלם. באותם רגעים, הרגשנו חופשיים באמת...

"אבל מעבר לזה, עומר היה חבר אמיתי, לא רק בן דוד. הוא היה האדם הראשון שהייתי פונה אליו כשמשהו היה משתבש, וזה שתמיד ידע איך לגרום לי לצחוק, גם כשלא היה קל. הוא היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, וזה מרגיש בלתי אפשרי להאמין שהוא כבר לא כאן".

עומר מונצח באתר בית הנשיא. לצד תמונתו, מופיעים סטיקרים ומדבקות שהוציאה המשפחה לזכרו, ועל חלקם מתנוססים משפטים שכתב ונהג לומר, כמו: "להעז ולא לפחד להיכשל" ו"ללכת נגד הנוחות וללכת עם הפחד".

בארגון מד"א נחנכה ניידת טיפול נמרץ לזכרו.

במושב תקומה שבנגב המערבי הוקמה לזכרו מכינת "תקומה" - מכינה קדם-צבאית חצי שנתית.

מרכז הספורט "אליצור ישראל" הקדיש לעומר את אליפות הג'ודו הארצית לשנת 2025.

במכון וינגייט הוחלט להקים אולם ג'ודו לנשים ולקרוא אותו על שמו.

ארגון "רוח הלוחם" ערך בחוף פולג בנתניה מסע קרבי לזכרו.

בפרויקט ההנצחה "אהבה ואור" של מותג האופנה sdom.tlv עוצבה חולצה עם איור דמותו של עומר ועם המשפט: "להעז ולא לפחד להיכשל".

הג'ודוקא פיטר פלצ'יק, שזכה במדליית ארד באולימפיאדת פריז 2024, הקדיש את המדליה לעומר ולאביו, אורן, שאימן אותו לקראת הזכייה.

עומר למד בצעירותו בחינוך מיוחד, אך מעולם לא נתן לאתגרים שניצבו בפניו לשבור אותו. להנצחתו הוחלט על הענקת פרס שנתי, שיינתן למי שייבחר "המורה של המדינה" בתחום החינוך המיוחד.

עמוד לזכר עומר נפתח באינסטגרם תחת השם remember_omer_smadga.