בנם הצעיר של אורית ועופר. נולד ביום י"ד באלול תשס"ג (10.9.2003) באליכין. אח לעמית ועדי.

גדל במושב אליכין שבאזור עמק חפר. למד בבית הספר היסודי "משג"ב" שבקיבוץ גבעת חיים איחוד ובחטיבה ותיכון "קריית החינוך ע"ש בן גוריון בעמק חפר". המקצוע האהוב עליו היה מתמטיקה.

עומרי היה ילד של טבע – אהב לבלות בים ולטייל, תמיד עם פק"ל קפה ביד אחת וגיטרה בשנייה. במחברתו כתב: "תן להיות אחד שרק שמח בחלקו", וכך נהג בחייו – היה ילד חייכן, מצחיק ומאושר. הוא מיעט במילים, הרבה להקשיב, ובשקט וצנעה הצליח לסחוף אחריו אחרים.

עומרי אהב מאוד ספורט. בילדותו התאמן בג'ודו ועד התיכון שיחק כדורגל. אהד את קבוצת הכדורגל "הפועל באר שבע".

בתום לימודיו התיכוניים המשיך לשנת התנדבות במכינה הקדם-צבאית "רבין", בשלוחת "מזרע", מחזור כ"ד. בשנה זו העמיק בתחומי עניין רבים, יצר חברויות חדשות, למד על עצמו, צבר ביטחון עצמי והתפתח. במחברת סיכום השנה כתב: "שינוי שחל בי השנה זו ההבנה כמה ידע זה כוח. תמיד חשבתי שאם אהיה הכי חזק פיזית ומנטלית כולם יבינו שאני אחלה גבר. במכינה הכרתי אנשים אינטליגנטים, גם רגשית, ויצא לי ללמוד מהם המון".

ביום 11.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הצנחנים, גדוד 101. הוא האמין בעבודה קשה ובחשיבותה של אחדות הצוות: "מה שאני לומד פה זה שכיתה חזקה עושה והופכת את הכול לקל יותר".

הוא שמר כל הזמן על אופטימיות כהרגלו, ובזכות מוסר העבודה הגבוה וההשקעה הבלתי מתפשרת סיים את ההכשרה בהצטיינות. בהמשך יצא לקורס מפקדי כיתות (מ"כים), וגם שם בלט והצטיין. עם סיום הקורס שובץ כמפקד בביסל"ח 450 – בית הספר למפקדי חי"ר, והדריך את המפקדים הבאים של הצנחנים, גדוד 101.

עומרי אהב מאוד את השירות בחטיבת הצנחנים. הוא ראה בו שליחות, לא רק כחובה אלא כדרך חיים. עומרי חתר למצוינות, השקיע ודאג לחייליו, והם העריצו אותו, ראו בו דמות מופת ומודל לחיקוי. לאורך שירותו הרבה לעסוק בשאלות של משמעות, הוא חיפש דרכים להשפיע, להיות שם בשביל האנשים שסביבו ולתרום את חלקו למקום שבו גדל, המקום שאהב והאמין בו.

עומרי הציב לעצמו מטרות ברורות — להתמקצע, להוביל, ולהמשיך לקצונה מיד לאחר סיום הקורס. במחברתו האישית כתב: "הדברים שמובילים אותי הם משפחה, חינוך והיסטוריה. אנשים נפלו על האדמה הזאת כדי שאנחנו נוכל לחיות פה בשלווה, ועכשיו תורנו לתרום כל שביכולתנו".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבת בבוקר היה עומרי בכוננות בביסל"ח, גדוד 450. זו הייתה השבת האחרונה שלו כמפקד בקורס מ"כים. בשעה שבע בבוקר הוקפץ הגדוד שלו ככוח הראשון להגנה על יישובי עוטף עזה. עומרי הוביל את חייליו בקרבות, הם כבשו וטיהרו את צומת מעון וצומת רעים. עומרי וחייליו נלחמו באומץ ובגבורה, פגעו וחיסלו מחבלים בדרך ואף חילצו חטופה מתוך רכב שהיה בדרכו לעזה.

לאחר סדרת קרבות קשים, קיבל הכוח פקודה לנוע לעבר קיבוץ כיסופים. עומרי עמד בראש צוותו, והוביל את הלחימה בעוז ובנחישות מול המוצב שנכבש ועל קו הבתים הצפוני, כשמולם עשרות מחבלים חמושים. הוא המשיך להוביל את חייליו בגבורה, מתוך דוגמה אישית ורוח לחימה, כשהוא נמצא בחזית, ראשון בין לוחמיו.

הצוות בפיקודו ניהל קרב בלימה עיקש ומכריע, שהצליח לבלום את חדירת המחבלים לקיבוץ, ובכך הציל את חיי תושביו ומנע אסון כבד. במהלך הקרב הקשה והעקוב מדם, נפל עומרי יחד עם שלושה מחייליו.

סמל עומרי פרץ נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים וחודש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באליכין. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

ספד לו אביו: "עומריקי שלנו, עומריקי המלך. קשה לדבר עליך בלשון עבר, לדמיין שלא נראה בדלת את החיוך הגדול שלך, זורק את התיק על הרצפה ואומר 'אני רעב, מה יש לאכול'. התכתבנו בבוקר שבת. שאלתי 'מה קורה גבר?' השבת: 'הכול בסדר', ביקשתי שתעדכן אותי בכל דבר וענית 'רות'. דאגתי מאוד. בשעה אחת עדכנת בקבוצה שהכול בסדר ושתעדכן בהמשך ונכנסת עם לוחמיך לקרבות בקיבוץ כיסופים. הרגשתי משקולת על הלב, כי אני מכיר אותך עומריקי שלי, תמיד אתה ראשון. לוקח פיקוד. עומריקי שלנו, אתה ילד מואר ומאיר עם החיוך הנצחי, מוקף חברים ואהוב ואיך אפשר שלא? יפה תואר מבחוץ ומבפנים. אמא ואני זכינו בילד מלאך".

כתב מפקדו: "אח שלי, זכיתי לפקד עליך כחניך בקורס, וזו הייתה פשוט זכות. חייל אהוב, חברותי, שרואים שהגיע ממשפחה טובה וערכית שתמכה בו לכל אורך הדרך. נשארת לפקד על המפקדים הבאים של גדוד 101, ובידיי נותרה הזכות לחנוך אותך בצעדיך הראשונים כמפקד. רצית שיהיה הכי טוב לחיילים שלך וכמו בשירות כך גם בלחימה. מצאת את מותך כתף אל כתף עם לוחמיך. שווה בין שווים, אבל מוביל אותם ביד רמה. כל הזמן חתרת למגע, לא הפסקת להוביל ולחבק את הלוחמים תחתיך. אני אוהב אותך אהבת אמת, הזכות היא של כל מי שהכיר אותך. שמור על הוריך, חבק אותם מלמעלה. חסרונך לעולם לא יתמלא. תודה על הזכות להכיר אותך".

משפחתו החליטה להנציח את עומרי ואת אהבתו לספורט ולטבע בהקמת גן מתקני כושר במושב אליכין שבו גדל, ובחידוש המצפה בחוף בית ינאי.

בספטמבר 2024 ציינו משפחתו וחבריו את יום הולדתו העשרים ואחד בחוף בית ינאי שעומרי כה אהב.

בשובו לחופשות מהצבא אהב עומרי לשתות משקה "ספרינג" בטעם תפוח סברס וכינה אותו "משקה האלים". החברה הוציאה לזכרו מהדורה מיוחדת הנושאת מדבקה עם תמונתו ופרטים על נפילתו.

משפחתו הקימה אתר לזכרו, "Omri Peretz Memory", www.omriperetz.com, ובו מובאים קורות חייו, תמונות וסרטונים.