בנם הבכור של רונית וזאב. נולד ביום כ"ב באייר תשל"ח (29.5.1978) בירושלים. אח לנועה וצליל.

בן זוג אוהב לנוגה, ואב מסור לילדיו תום, נבו ואריה.

עידו נולד, גדל והתחנך בירושלים. ניחן מילדותו בחוכמה וידע רב, רגישות יוצאת דופן ושמחת חיים מדבקת. אהבתו לטבע, למסעות ולהרפתקאות הייתה טבועה בו כבר בהיותו פעוט, עת יצא עם משפחתו לטיולים רבים ברחבי הארץ. כבר בכיתה א' הצטרף לחוגי סיור של החברה להגנת הטבע, שם קיבל את הכינוי "קְרִידוֹ" - ייתכן כי מקור השם הוא קיצור של "קרייזי עידו", או אולי על פי שם החיבה שהעניקה לו סבתו בילדותו: "קֶרִידוֹ" (יקר בספרדית). בכינוי זה הוכר ביחידה לאורך כל שירותו.

לצד אהבתו לטבע, היה בעל עולמות עשירים ומגוונים: הוא השתתף בחוגים לנוער שוחר מדע, התעניין בקריאה, בהיסטוריה ובצילום, ניגן על גיטרה והיה ספורטאי מחונן, בפרט בענפי הטיפוס והריצה. אהבתו לבעלי חיים הובילה אותו להתנדב במשך שנים אצל האֶנְטוֹמוֹלוֹג פנחס אמיתי, שם סייע בטיפול בזוחלים.

ב-3.12.1996 התגייס לצה"ל ושירת ביחידת "שלדג" - יחידת הקומנדו של חיל האוויר. גם לאורך שירותו הצבאי דבק בו הכינוי קְרִידוֹ, עד כי רבים מהסובבים אותו לא הכירו את שמו האמיתי. עידו היה בעל אישיות רבגונית ששילבה בתוכה ניגודים מרתקים: מקצוענות ורצינות עם רוח שטות לא נגמרת. לוחם עז נפש, קשוח ואיש ספר בעל עולם פנימי צבעוני ורך. הרפתקן, אמיץ ואמן. רודף צדק ומערכתי. חזק פיזי אך גם מצחיק ורגיש. הלוחם הוותיק מכולם והילד הנצחי.

עידו שירת בתפקיד מסווג למעלה מעשרים וחמש שנים, והיה הלוחם הוותיק והמנוסה ביותר ביחידה. בעל ידע ומקצוען בתחומו, ולוחם נחוש עשוי ללא חת. עידו היה מפקד מקצועי בתחום ייעודי ביחידה, הוא היה למומחה מהטובים בתחום זה בארץ והיווה מוקד משיכה לרבים מזרועות הביטחון, מקהיליית המודיעין ומיחידות מיוחדות שפעלו בתחום זה.

עידו שימש מושא להערצה עבור דורות של לוחמים ותומכי לחימה, לא רק בגלל הידע והניסיון המבצעי שלו אלא בעיקר בגלל דרכו ודמות המופת שהיה - ראשון לעבוד קשה, דורש מעצמו יותר מכולם, החשיבות שבה התייחס לכל משימה, הדרך שבה קיבל וחנך את דור העתיד, אמירת האמת בחוכמה ובישירות (ללא קשר לדרגה או מעמד), האווירה סביבו ובעיקר כי הוא היה האיש שאתה רוצה לידך בכל סיטואציה. למרות שסלד מגינוני כבוד וצניעותו הייתה לשם דבר, עבור הסובבים אותו הוא היה גיבור ואגדה עוד בחייו – הוא היה תמיד הראשון שנחלץ לסייע, קר רוח מול כל סיטואציה, והוביל מבצעים מיוחדים רבים במדינות אויב שתרמו רבות לביטחון המדינה.

במהלך שנת 2023 סיימה היחידה פרויקט מבצעי רב-שנתי שעידו היה שותף מרכזי בו: משלב החזון והנבטת הרעיון, פריצות דרך מקצועיות שאפשרו לממש את הפרויקט, בניית יכולת מבצעית ייחודית, וכמובן במקום שהכי אהב - בשטח במבצעים מיוחדים שאפשרו להביא לפועל פרויקט מורכב והיסטורי מסוג זה.

במהלך שירותו קיבל פרס הצטיינות אישי על עשייתו המבצעית מידי שר הביטחון.

לקראת גיל שלושים החליט לצאת לחופשה מהצבא ופנה ללימודי תואר במרכז האקדמי הרב-תחומי ירושלים (אז - מכללת הדסה), שם למד ארבע שנים במחלקה לתקשורת צילומית. עד מהרה הצליח לבטא דרך העדשה את עולמו הפנימי העשיר. במהלך לימודיו התגלה כצלם מוכשר עם נקודת מבט ייחודית, דרך פרויקטים שונים, בהם סדרת צילומים של ים המלח, סדרה בה הוא טיפס על אנדרטאות ומבנים סמליים בירושלים, וסרט דוקומנטרי קצר על חבורה של ילדים פלסטינים שמוכרים סחורה בצמתי רחוב.

פרויקט הגמר שלו, "מסע תענוגות לארץ הקודש", הציג את המורכבות של החיים בישראל באמצעות דמויות. לשם כך הסתובב במקומות שונים בארץ וצילם באותה צורה טיפוסים שונים – עובדים זרים, רועי צאן, יהודים מאמינים, אנשי כפר, מפגינים ומתנחלים. בכך שיקף את יכולתו הייחודית לראות את האדם עצמו ולא את מה שהוא מייצג בחיצוניותו. להראות שגם האחר, הזר לכאורה, הוא אנושי, וכי האדם הוא לא יצור חד-ממדי, אלא ישות מורכבת ועגולה, כמותו בדיוק.

בתקופת לימודיו הכיר עידו את נוגה דרך עולם הטיפוס, והם הפכו לזוג. הם קבעו את ביתם במושב בן שמן, ובמרוצת השנים נולדו להם שלושת ילדיהם. על אף היעדרותו התכופה מהבית בשל שירותו הצבאי, עידו היה מסור למשפחתו ולחינוך ילדיו לאהבת ספרים וטבע, והוביל אותם במסעות וטיולים שאיש מלבדו לא יכול היה לתכנן, במקומות אליהם בדרך כלל לא מגיעים עם ילדים קטנים.

בשבת בבוקר, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, חג שמחת תורה, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע רצחנית מרצועת עזה לעבר יישובי עוטף עזה, בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות לאזורים נרחבים בארץ. בבוקר זה החלה מלחמה.

עידו, שהיה בחופשת שבת בביתו, לקח את נשקו האישי ונסע לבסיסו, שם הצטרף לצוות שהוקם בו במקום, ומונה כסגן מפקד הצוות ל-ד', סגן מפקד יחידת שלדג. הצוות עלה על מסוק והוטס דרומה, יעדם היה קיבוץ בארי, לסייע לצוות אחר שיצא לפניהם, נלחם שם והיו להם נפגעים, ובנוסף נכנסו למצוקה במלאי התחמושת.

המסוק הנחיתם צפונית-מזרחית ליעד עם כלי הרכב הייעודים והם החלו לנוע לכוון קיבוץ בארי, בדרכם נתקלו במספר מחבלים בודדים וחיסלו אותם. בהמשך דרכם, זיהו מרחוק קבוצת מחבלים גדולה שעשתה את דרכה מקיבוץ בארי לקיבוץ עלומים הסמוך לו. בהבינם את המשמעות הקריטית של חדירת המחבלים לתוך הקיבוץ, החליטו לחתור למגע ולהסתער בטרם יצליחו המחבלים לחדור לתוך עלומים, וזאת מבלי לדעת כי בעלומים כבר היו שני גלי תקיפה שנהדפו על ידי כיתת הכוננות וכוחות נוספים.

הצוות החל בדילוגי קרב ובהגיעם לטווח קרוב, השאירו שני לוחמים מאחור עם הציוד והרכבים, ויצאו רגלית להסתערות יזומה, בכוח שמנה ארבעה לוחמים. במכת האש הראשונה הם הצליחו לפגוע בלמעלה מעשרה מחבלים, יתרת המחבלים נשכבו והסתתרו מאחרי קפלי קרקע, והתפתח קרב יריות מטווח קצר מלווה בזריקת רימונים שנמשך כחצי שעה. לפתע הצטרפו לקרב מחבלים נוספים, שהגיעו אחרי שרצחו עשרות עובדים זרים שהתגוררו במבנה בשולי קיבוץ עלומים.

במהלך הקרב הבחין עידו שאחד מהלוחמים בצוות נפגע בידו. הוא זחל אליו ולאחר שבדק אותו שילח אותו בזחילה לאחור, למקום מבטחים. דקות ספורות לאחר מכן נפצע גם ד' (סגן מפקד יחידת שלדג ומפקד הצוות המאולתר) בכף ידו ובעת נפילתו ארצה עוד הספיק להבחין בזווית עינו בנפילתו של עידו, שנפגע בצווארו ונהרג במקום.

על אף פציעתו, העלה ד' רחפן לאוויר, זיהה את מיקום יתרת המחבלים, הזעיק בקשר מסוק קרב, שהגיע לאחר מספר דקות וחיסל את יתרת המחבלים בשני יעפים. בזכות תושייתם וגבורתם בקרב של לוחמי הצוות ניצל הקיבוץ וניצלו חיי חבריו.

רב-סמל בכיר עידו רוזנטל נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים וחמש וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בבן שמן. הותיר אחריו בת זוג, שלושה ילדים, הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-נגד.

עידו הותיר אחריו חלל עצום בליבות כל מי שהכירו ואהבו. ספדה לו אחותו נועה: "אח שלי היפה, היית הגיבור שלי! הערצתי אותך ועכשיו נראה שאתה הגיבור של כל כך הרבה אנשים ... התחלתי להבין את גדולתך בצבא כשהגעתי לשום מקום בהודו ומישהו מהיחידה הבין שאני אחות של קרידו, השתחווה לי וצעק 'את אחות של אל'. ואתה כל כך צנוע. אני אוהבת אותך, היית אח כל כך טוב, היית הדוד הכי טוב שיש, דוד עידו, היית טוב בכל כך הרבה דברים. עכשיו תשמור לנו מלמעלה על נוגה, על הילדים ועל ההורים".

עידו השפיע על רבים, שבחרו להנציח אותו בדרכים שונות ורבות, בהן:

בחודש מרץ 2024 נפתחה ב"שנקר הנדסאים" תערוכה של בוגרי המסלול לתקשורת חזותית. הסטודנטים במסלול בחרו להנציח את הנופלים במלחמה על ידי תוויות של בקבוקי בירה. את עידו הנציחו עם תווית בירה הנושאת את הכיתוב - קרידו.

בחודש יוני 2024 נחנך בקיבוץ עלומים "גן קרידו". זו פינת הנצחה לעידו שבמרכזה נשתל עץ אלון ובה שני ספסלי ישיבה, ופרחים עונתיים. הגן צופה לעבר הנקודה בה התנהל קרב הגבורה בו נפל עידו ומבקרים רבים מגיעים אליו כחלק מסיורים הנערכים ביישובי עוטף עזה. הגן הוקם בשיתוף עמותת יוצאי שלדג, חבריו ליחידה וקיבוץ עלומים.

"מערת קרידו" ליד מושב נחושה בעמק האלה - לוחם ביחידת שלדג שהכיר את עידו, ליווה את בנו בפרויקט בר מצווה. יחד הם פרצו דרך גישה אל מערה שהייתה חסומה בצמחיה עבותה ודוקרנית, ניקו וטיפחו את המערה והכשירו אותה למבקרים וטיילים, וקבעו בה שלט לזכרו.

אביו, זאב רוזנטל, מספר על חייו, נפילתו ומורשתו של עידו בהרצאות ברחבי הארץ.

אחותו של עידו, צליל רוז, מנציחה אותו באיסוף ואיגוד הסיפורים עליו ובאמצעות הצגת תערוכה של צילומיו.

בת זוגו, נוגה פרידמן, מנציחה את עידו באמצעות עשייה אמנותית בה היא מדברת על הכאב והאובדן בלכתו.

באתר "יוטיוב" ניתן לצפות בכתבה ששודרה בערוץ 13, תחת הכותרת: "לקח לקבר סודות כמוסים", בה מסופר על עידו כלוחם ועל קרב נפילתו. הכתבה הוכנה ע"י כתב הטלוויזיה ישי פורת.