בן חוה ויעקב-מאיר, נולד ביום כ"ג בסיוון תרפ"ד (25.6.1924) בעיר העתיקה בירושלים. למד בתלמוד-תורה "עץ-חיים" ואחר-כך בסמינר של "המזרחי". היה מסגר-מכונאי. בשנת 1943 הצטרף ל"הגנה" ושירת ביחידת פלמ"ח שהיתה בבארות יצחק ובביריה. בתקופת המצור על ביריה נאסר יחד עם חבריו, נדון למאסר 4 שנים, ישב בבית-הסוהר בעכו, הועבר לבית-הסוהר המרכזי בירושלים ושוחרר כעבור שנה ומחצה. אחרי שחרורו עבר לקיבוץ נען ועבד במסגריה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, היה בין חברי הקיבוץ שהתגייסו לצבא. "העיקר, עלינו להיות חזקים ויודעים לספוג מכה ולהמשיך במלחמה בראש מורם, כי על חללי מלחמה אין סופדים, והן זוהי מלחמה על הכל ולמען הכל ומכאן כוח עמידתנו בשער..." (ממכתב להוריו מי"ט באדר א' תש"ח). לאחר שנפל אחיו הגדול חבקוק בשיירת "הדסה" (ביום ד' בניסן תש"ח) הצליח להגיע לירושלים כדי לנחם את הוריו השכולים. אך כיוון שהבירה נותקה משאר חלקי הארץ לא יכול היה לחזור לקיבוץ והתגייס לפלוגה אחרת בחטיבת "הראל". עקיבא נשלח לכביש ירושלים-תל-אביב ונפל במשלט דיר-איוב, ליד שער הגיא, ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948). נקבר בשייח'-באדר א'.

ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.