בנם של חוה רחל ומיכאל. נולד ביום י"ח בניסן תשס"א (11.4.2001) בעתניאל. אח לתשעה - דוד שלמה, שירה, נתנאל, יהושע, מיר ואורית הגדולים ממנו, תהילה, רנת ואסתר שנולדו אחריו.

פדיה גדל והתחנך בעתניאל שבדרום הר חברון. ילד טוב לב, צנוע וישר דרך, שינק מהוריו ערכים של אהבת הארץ, אהבת העם וכיבוד הזולת. אחרי בית ספר יסודי למד בישיבה התיכונית "מקור חיים" בגוש עציון. היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא", שבט "מורשה". מכריו סיפרו על נער חייכן שהשרה שקט ועוצמה. בשעות הפנאי אהב לטייל בשבילי הארץ.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. פדיה כיבד את הוריו וטיפח עם אחיו ואחיותיו קשר חם וקרוב. יקיריו סיפרו על אח נערץ שחיבק מכל הלב והפיץ אור ושמחה בבית.

ביולי 2016, כשהיה בן חמש-עשרה, נרצח אביו בפיגוע ירי לנגד עיניו. במהלך נסיעה לירושלים בכביש 60 בדרום הר חברון, מחבלים פתחו באש לעבר רכב המשפחה. כל יושבי הרכב נפגעו. אביו נרצח, אימו ואחותו תהילה נפצעו קשה ופדיה נפצע קל מרסיסים.

פדיה עמל לאחות את השברים, ולמרות האובדן הקשה החליט לבחור בחיים. כשהוא נתמך באחיו, חזר למסלול הלימודים ולחיים מלאי משמעות.

בשנת 2019, פקד השכול שוב את המשפחה. אחיו הגדול שלומי נהרג בתאונת דרכים בדרכו לעבודה במשרד הביטחון.

פדיה היה נחוש ללכת בדרכי אחיו שהיה קצין בחטיבת "גבעתי", וראה בשירות בצה"ל ייעוד.

ביום 23.3.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם סיירת בחטיבת "גבעתי". הוא עבר בהצלחה את מסלול ההכשרה המפרך וזכה להערכת מפקדיו. עד מהרה התגלה כלוחם מוביל, מקצועי ומיומן, חדור מוטיבציה ומלא גאווה. הוא יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) ולאחריו לקורס קצינים, ובסיומו שימש מפקד מחלקה בגדוד "צבר". "מפקד מזן נדיר", כדברי מפקדיו, שהונע מאהבה ולא משנאה, עשה הכול למען חייליו וחיוך תמידי היה נסוך על פניו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

מאותה שבת פדיה נלחם עם יחידתו, ביישובי העוטף ובהמשך ברצועת עזה.

למחרת היום, ב-8.10.2023 נפל בן דודו אלחנן קלמנזון בהיתקלות עם מחבלים בקיבוץ בארי. כשנודע לפדיה על נפילתו, סירב לעזוב את פקודיו כדי להגיע ללוויה ואמר שעליו להישאר להילחם עם חייליו. כעבור כמה ימים שלח מכתב לבני משפחתו ובו כתב: "משפחה אהובה, ימים מאתגרים עוברים על העם ועל המשפחה שלנו בפרט. אנחנו חזקים - עם ישראל חזק, צה"ל חזק. אני שומר עליכם ואיתכם בלב... ניפגש בקרוב בעזרת השם. עם ישראל חי".

ביום 31.10.2023 פדיה שהה עם יחידתו בצפון רצועת עזה. במהלך היתקלות עם מחבלים נורה טיל נ"ט (נגד טנקים) לעבר נגמ"ש המרכבה שבו היה. פדיה ושבעה לוחמים נוספים נהרגו.

סגן-משנה פדיה מנחם מרק נפל בקרב ביום ט"ז בחשוון תשפ"ד (31.10.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים. הותיר אחריו אם ושמונה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.

האם חוה ספדה: "פדיה, אנחנו כאילו נפרדים ממך, אבל רק מהגוף. הרוח והלב שלך בתוך ליבי לתמיד. אוהבת וגאה על מה שאתה - גיבור חיל אמיץ ונחוש. ידעת מה אתה רוצה: להגן על עצמך ועל מדינת ישראל. יכולתי למנוע את זה ממך, אבל לא באמת יכולתי. האם אני צריכה להצטער על זה? רק לאלוקים הפתרונים. זה בלתי נתפס, אני לא מאמינה שלא תחזור. רק התקווה והאמונה שתחזרו בתחיית המתים מחזיקה אותי. אתה הכי קרוב לה' שאפשר. תגיד לו שאי אפשר עוד. הלוואי שבזכות הקורבן הנוסף שהקרבנו נזכה לגאולה".

ספדה אורית אחותו: "פדושקה, אחי האהוב, הקטן אבל הגדול. גבר בין חמש בנות, אחיות מעריצות. שרד את הפיגוע. סיירת גבעתי כי זה פדיה, נלחם להיות קצין ונפל בקרב בגבורה יחד עם חייליו בעזה. והלב, מה איתו? אבא, שלומי, אלחנן - כולם מקבלים שם את פניו של פדושקה. ואנחנו? נותרנו ריקים וחסרים, כבר אין בי מילים", והוסיפה: "כמה אהבה, כמה רכות, כמה עוצמות, כמה לב, כמה גבורה... מסור דרישת שלום לפמליה המכובדת שלנו שם למעלה, אוהבת אותך, אחי הקטן והגיבור".

לזכרו של פדיה הופקו מדבקות, אחת עם ציטוט מתוך מחברת שכתב: "ריבונו של עולם - תודה על הזכות לשרת בצבא ההגנה לישראל. זכות שדורות רבים חלמו עליה, ואנחנו זכינו בה", ומדבקה עם הפסוק "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" (תהילים י"ח, ל"ח).

בני משפחתו וחבריו לצוות, יחד עם תלמידי מכינת "שחר אלרום" פועלים לשפץ חוף בכנרת ולקיים מרוץ לזכרו.