בתם הבכורה של שרון ואיל. נולדה ביום י"א באדר תשס"ד (4.3.2004) בתל אביב. אחות ליעל ואלון.

כשהייתה בת שמונה עברה עם משפחתה ליישוב צור יצחק שבמועצה האזורית דרום השרון ובו גדלה. לאחר סיום בית הספר היסודי למדה בבית הספר התיכון האזורי.

רוני, או "רונקי פונקי" כפי שכונתה בבית, הייתה ילדה של בית ומשפחה. היא ידעה שהוריה תמיד יעמדו לצידה ויעשו בשבילה הכול, ומהם שאבה את כוחה ועוצמתה. כמו כן היה לה קשר מיוחד עם אחיה ואחותה. היא פינקה אותם, דאגה להם והגנה עליהם, אך גם ידעה בשעת הצורך לחנך אותם.

המוטו של רוני בחיים היה "תעשו הכול עם חיוך והכול יהיה קל יותר". ואכן, על פניה היה נסוך דרך קבע חיוך וצחוקה המתגלגל נשמע למרחקים. היא הייתה מלאת שמחת חיים, שנונה, צינית ומצחיקה. בה בעת כבר מילדות התגלתה כילדה פקחית, חכמה ובוגרת מאוד לגילה, זו שנאבקת למען צדק וחומלת על אנשים ולבעלי חיים.

אהבה לרקוד, לבלות עם בני משפחה וחבריה ולהיות בים. במיוחד אהבה לבשל. הייתה בשלנית יצירתית, חובבת מנות מושחתות. אחת המנות האהובות עליה היה "כריך רוני" – כריך העשוי מפרוסת חלה מטוגנת, גבינה, עגבנייה, אבוקדו וביצת עין.

רוני אהבה מאוד מוזיקה ואחד מתחביביה היה לנסוע במכונית עם אחותה ולשיר יחדיו בקולי קולות. במיוחד אהבה את הזמרים רן דנקר, טונה, עידן עמדי ורביד פלוטניק, ואת טיילור סוויפט.

רוני הייתה אהובה על כולם, מבוגרים וילדים כאחד. כשהייתה נכנסת לחדר שהיו בו ילדים הם מייד קלטו אותה וכמו מגנט נמשכו אליה. הם הרגישו איתה בטוחים ואהובים, והיא הייתה מצחיקה אותם, מרגיעה אותם ומשחקת איתם. משום כך הייתה ידועה בצור יצחק כשמרטפית המועדפת על הילדים וההורים.

בסיום בית הספר התיכון טסה עם חברותיה לקפריסין לטיול שלפני הגיוס, וזמן קצר לאחר מכן התגייסה.

ביום 8.8.2022 התגייסה לצה"ל לתפקיד תצפיתנית בחיל הגנת הגבולות. ההתחלה בקורס לא הייתה קלה עבור רוני, אך היא התמודדה עם הקשיים בהצלחה רבה, ובסיום הקורס שובצה לגדוד 414, גדוד האיסוף של אוגדת עזה, לבסיס נחל עוז. היא אהבה מאוד את התפקיד שלה והבינה את החשיבות הרבה שלו בהגנה על תושבי העוטף ותושבי מדינת ישראל, מילאה את תפקידה במסירות ובמקצועיות.

רוני והתצפיתניות האחרות היו חבורה מגובשת במיוחד, חברות נפש, כמו אחיות. היא זכתה לכינוי "רוני אש", וחברותיה כינו אותה "הלב של החמ"ל". רוני אהבה לבשל לחברותיה, והמנה האהובה עליהן במיוחד הייתה פסטה נקניקיות. בכל שישי בערב נהגו לערוך ארוחה שעליה עמלו משעות הצהריים. בארוחה זו, שזכתה לכינוי "Tea Time", הן שרו שירים שמילותיהם ממחישות את אהבתן לתפקיד ואת מחויבותן למקצוע.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת רוני הייתה בבסיס, וכבר מהשעה ארבע בבוקר הייתה במשמרת בחמ"ל. בשעה 06:29 הבחינה בכניסה של מחבלים דרך כמה נקודות בגדר והזעיקה כוחות. היא פעלה בקור רוח ובמקצועיות ובמשך שעות המשיכה להעביר דיווחים ולהזעיק כוחות, עד אשר המצלמות כבו והיא לא יכלה יותר לראות את המתרחש. בשעה 09:27 הספיקה להתכתב עם אימה. היא הרגיעה אותה שהכול בסדר וביקשה לא לדאוג לה. ההודעה האחרונה של רוני לאימה הייתה "אימא אני בסדר, לא לדאוג לי, אני גם אוהבת אותך", מלווה בארבעה לבבות אדומים. התנהלותה המופתית של רוני הפכה לסמל של גבורה, של תושייה ושל קור רוח – שלה ושל חברותיה התצפיתניות.

בכל אותו הזמן לוחמים שהיו בחמ"ל נלחמו במחבלים שניסו לפרוץ אליו והדפו אותם שוב ושוב. לאחר כמעט שש שעות של לחימה השליכו המחבלים רימונים לתוך החמ"ל והעלו אותו באש על יושביו.

רב-טוראי רוני אשל נפלה בקרב בכ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותירה הורים, אחות ואח.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל.

בהלווייתה שר הזמר רן דנקר את השיר "הללויה", השיר שהוריה שמעו כאשר נודע להם על ההיריון עם רוני, ומאז נודע במשפחה כ"שיר של רוני".

ספד לה אביה: "היא הייתה בת תשע-עשרה והיא הייתה בצבא. התגייסה בלב שלם ומאהבה. כמו כולם תכננה מלא תוכניות מה תעשה אחרי, הפסיכומטרי, הלימודים, הטיול הגדול. תכננה כמו כולם לטרוף את הכול. ובבוקר אחד הכול נעצר ואין יותר עתיד, יש רק עבר ... הדמעות זולגות ללא הפסקה ... רונקי שלנו, אנחנו כואבים והמומים, מן חלום בלהות שממנו לא מתעוררים ... אני יושב ומנסה לכתוב את המילים האלה על הדף, ואני מתחיל לשייט בזמן אחורה כדי לצייר לכולכם את הציור של רוני, את הציור הכל כך יפה שקיבלנו במתנה לפני תשע-עשרה שנה ושבעה חודשים ... התחלנו את המסע הזה עם תינוקת יפהפייה מלאת הוד והדר שעיצבה את הדרך והובילה אותנו למחוזות שרק יכולנו לחלום עליהם, ואחר כך בדרכה שלה עיצבה את הרוח והדרך גם ליעל ואלון ...

"רוני הייתה חכמה, שנונה וטובת לב. אני איש של אנשים, ככה חונכתי, כך העבירו לי את המסר וכך גם העברתי לילדיי את המסר הזה. רוני בדרכה שלה לקחה את המסר הזה, שדרגה אותו ועיצבה אותו כפי שרק היא ידעה ושזרה אותו כשהיא תמיד מחייכת ונוטפת אהבה ונתינה ...

"רונקי, סליחה, סליחה, נכשלתי בביטחון, בלהחזיר אותך הביתה. רונקי יפה שלי, כשכולם ילכו נישאר אנחנו לבד, כשבחוץ כבר הרוח הקרירה שמזכירה את החורף שכמעט הגיע, ואז ניכנס כולנו לחדרך שכולו מריח אהובת ליבנו. סליחה יפה שלנו שלא שאלתי את רשותך, אבל התכרבלתי בשמיכה שלך כי הייתי חייב לנשום אותך, כי פחדתי שייגמר הריח הזה שלך ...

"רונקי שלי, עשינו והבאנו לכאן את כל האנשים הנפלאים האלה שעומדים כאן איתנו היום כדי להשמיע צעקה גדולה שעשיתי את כל מה שיכולתי לעשות כדי להשיב אותך הביתה בחיים, ולצער כולנו הרב זה לא קרה ... נפלת בקרב במלחמה על הגנת המולדת כגיבורה אמיתית עד נשמת אפך אחרונה והיית עם החברות האהובות עלייך. הייתן כולכן אמיצות וחזקות ותפקדתן תחת לחץ כשהזנקתן כוחות במלחמה על הבית ... הבנות הגיבורות מנחל עוז שהגנו על מדינת ישראל בצורה הכי הרואית ... כמה לימדתי אותך לא לפחד מהפחד, ואני כשלתי בתפקיד כאבא לשמור עלייך. סליחה רוני אני מצטער, אני אוהב אותך".

ספדה לה אימה: "רונקי שלי אהובה. הילדה שלי הבכורה, האהובה שלי, התינוקת שלי. כשנולדת היית התינוקת הכי יפה בעולם. העור שלך היה בהיר כמו השלג, שיער שחור כפחם ועיניים כחולות. קראנו לך שלגייה. הפכת אותי לאימא גאה וככל שגדלת והתבגרת הייתי גאה בך יותר ויותר. הפכת לאישה עצמאית, נחושה, חזקה, דעתנית, כזו שלא מפחדת ללכת עם האמת שלה, כזו שתגן על חלשים ממנה, לוחמת הצדק שלי. אבא סיפר שהיית המנכ"ל של הבית, ובאמת היית זו שניהלה את העניינים ...

"כשעמד על הפרק הגיוס שלך לצבא הציעו לך לעשות י"ג וי"ד בחיל האוויר. אנחנו מאוד רצינו שתלכי למסלול הזה, אבל את רצית לחוות שירות משמעותי, רצית בסיס סגור, רצית לחוות צבא ... סיימת את הטירונות והקורס והיית כל כך גאה בטקס הסיום, וכבר רכשת לך חברות והווי צבאי שהיה רק שלכן. ביקשת לשרת בצפון ובאיו"ש וקיבלת את גזרת עזה. ביקשת את חמ"ל זיקים או יפתח וקיבלת את נחל עוז ... אבא ואני אז אמרנו לך שקיבלת את נחל עוז כי לשם שולחים את התצפיתניות הכי טובות, הכי אחראיות והכי מקצועיות ...

"רוני שלי, הנחמה היחידה שלי זה שהספקתי להגיד לך באותו בוקר שאני אוהבת אותך. לקחת את המילים שלי ואת האהבה שלי איתך. ידעת שאת אהובה כל כך כי תמיד אמרנו את זה בבית ותמיד התחבקנו ותמיד נישקנו ותמיד הייתה לנו אהבה גדולה כל כך ...

"עכשיו אני צריכה להיפרד ממך ואני לא יודעת איך עושים את זה. אני לא מצליחה להבין איך זה יכול להיות שלא אראה אותך יותר לעולם. איך זה יכול להיות שאני לא אוכל לחבק אותך, לנשק אותך ולהתפנק איתך במיטה. ילדה אהובה שלי, רוני שלי, אני כל כך אוהבת אותך, כל כך אוהבת אותך. אני נפרדת ממך תינוקת שלי אהובה ואני נאלצת להיפרד ממך. אני לא יודעת איך לעשות את זה. סליחה שלא שמרנו עלייך רוני שלי. אני אוהבת אותך כל כך ואני אשא אותך תמיד בליבי, בגופי ובנשמתי. אני אוהבת אותך רוני שלי. לכי לדרכך ילדה אהובה שלי ויום אחד שוב ניפגש".

ספדה לה אחותה: "רוני שלי, אחותי הבכורה, אני עדיין לא מבינה איך אני עומדת כאן בבית העלמין ומספידה אותך. כל החודש הזה קיווינו לשמוע בשורה אחת טובה ויצא ההיפך. אף פעם לא דמיינתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותך. זוכרת שהיינו קטנות קראו לנו בובות, לי סינדרלה ולך שלגייה? היית לבנה עם שיער שחור הכי יפה בעולם. כל פעם שהיית חוזרת מהבסיס היית רושמת לי באמצע הלילה, 'רוצה לבוא איתי לקנות ארטיק?' תמיד היית אומרת לי 'יאללה עליי', רק כדי שאבוא. הדבר שהכי אהבנו לעשות ביחד היה הנסיעות באוטו עם השירים. לצעוק אותם שכולם ישמעו. אולי תחזרי ונעשה עוד סיבוב אחד. אני אשלם עלייך ...

"כל סופ"ש שהיית יוצאת מהבסיס בארוחת שישי הקבועה אצל סבתא היית מספרת לנו על האירועים שקרו לך. כמה היית גאה בתפקיד שלך ובמה שאת עושה. תמיד כשהייתי מספרת עלייך הייתי אומרת בגאווה 'אחותי תצפיתנית בנחל עוז, עזה' ... איך ממשיכים לחיות בלעדייך? מי יהיה לצידי כשאחגוג שמונה-עשרה או כשאתגייס וכל מה שאעשה בעתיד? ... לא אתן לאף אחד לשכוח מי היית, אחותי הבכורה, הגאווה הכי גדולה שלי ... אסיים ואגיד לך תודה על שבע-עשרה שנה שהיית לצידי בכל דבר, בטוב וברע. אני יודעת שעכשיו טוב לך יחד עם סבא איציק וסבא ג'קי. שמרי עלינו שם למעלה בגן עדן. אני אוהבת אותך מאוד ואמשיך לאהוב אותך לנצח".

ספד לה אחיה: "רוני שלי, אני לא מאמין שאיבדתי אותך. הלב שלי לא מסכים לעכל את זה שאני איבדתי אותך. אני מקריא את זה עם דמעות בידיעה שלא נתראה יותר. לא בא לי. אני רוצה חיבוק אחרון ממך. אני כל כך מתגעגע אלייך. בבקשה תחזרי אלינו. אני, אבא, אימא ויעל בוכים ומתגעגעים אלייך. אני לא מאמין שאני קורא עלייך קדיש. לא מאמין שנפרדנו. נוחי על משכבך בשלום, יהי זכרך ברוך. רוני שלי אני אוהב אותך, תמיד תהיי אצלי בלב".

לזכרה יצא השיר "מבט של אהבה". את השיר כתבה יעל נאור בן אשר, אשר לא הכירה את רוני אבל התרגשה מאוד מהסיפור שלה, והלחינה אותו היוצרת נעה פיינמן. השיר בביצועה ניתן להאזנה באתר "יוטיוב".

מתוך השיר: "רוני קטנה, עיניים מדברות / ואומרות את הכול, בשפת מבטים / וכמו לוחשות למי שמביט בך, את הסודות הכי כמוסים / ואומרות אם כעסת / או כשאת עצובה / וגם כש'עבר לך' לגמרי, ואת כבר מזמן נינוחה ושלווה // רוני, את העולם כולו, עיניים שדיברו / שרצו להתריע וביקשו להזהיר / שרצו לאותת, ששיוועו להעיר / 'רוני אל תלכי' אומר השיר / אבל הלכת והאור בי כבה / מזל שהצלחת להשאיר לי לתמיד / מבט אחד של אהבה".

רוני אהבה לשתות יין לבן. לזכרה הוציא יקב "רמת נגב" בשיתוף עם משפחתה את יין "שרדונה רוני". בתווית הבקבוק מצוירים כוכב הצפון ומעגל החיים – השרשרות שרוני ענדה על צווארה.

רשת "גרג" השיקה לזכרה מנה מיוחדת, "הכריך של רוני", על פי מתכונה האישי.

ביולי 2024 נחנך מצפה לזכר התצפיתניות של נחל עוז. המצפה ממוקם בין נחל עוז לבין יישובי העוטף, שדרות ונתיבות, ומשקיף על המוצב ועל יישובי העוטף.

שנה לאחר נפילתה נחנך בצור יצחק "פארק רוני". רוני שאהבה מאוד ילדים וילדים מאוד אהבו אותה, תמיד הייתה שמחה בחברתם. הפארק הוקם עבור ילדים, נשתלו בו עצי פרי רבים שמהם כל ילד יכול לקטוף ולאכול, נבנתה כיתת לימוד חוץ וכן הוצבו בו עמדות תצפיתניות, כדי שהמבקרים בפארק יוכלו ללמוד על תפקידן החשוב.

בסוף אוקטובר 2024 נערך לזכרן של רוני וחברותיה התצפיתניות פסטיבל "Tea Time", בהשתתפות שלמה ארצי, עילי בוטנר ורועי בר נתן.

לזכרה הוקם עמוד באינסטגרם, remember.ronieshel@.