בן עליזה ושמעון. נולד ביום ד' באב תשכ"ד (13.7.1964) בחיפה. ילד רביעי במשפחה, אח של חיים (מומי), גבי, שלום (נני) ודוד (מיקי).

שאול גדל והתחנך בחיפה. בילדותו היה שקט וביישן, תמיד נכון לעזור לסובביו. כשהתבגר נהיה דברן ו"שטותניק", כדברי בני המשפחה. הגברים במשפחה אהבו אוכל מתוק, וכשהאם הכינה עוגה בתוך כמה דקות הם סיימו לאכול את כולה. בשבתות יצאו הבנים להפלגות סיור עם אביהם, ששירת ביחידת השיטור הימי. מאז הים היה אהוב עליו.

בגיל ארבע-עשרה החליט ללמוד בבית ספר דתי ולכן עבר ללמוד בתנאי פנימייה בכפר הנוער הדתי "כפר חסידים". אהב את המקום אך כעבור שנה, כשהגיעה העת ללמוד בישיבה, החליט לשוב לבית הוריו ולמד במגמת מכונאות בבית ספר תיכון בנתניה.

עם גיוסו לצה"ל שובץ בחיל השריון. את רוב שירותו עשה ברצועת הביטחון בדרום לבנון ועבד קשה בתפעול טנקים. אהב את יחידתו ואת השירות הצבאי בכלל.

את רותי הכיר כשיצא לבלות במועדון. למוחרת התקשר אליה ולמרות אדישותה לא הרפה. באחד הימים הגיע אליה לעבודה, ומאז החל ביניהם קשר רומנטי רציני. כעבור כשנה נישאו, גרו בחיפה וכעבור זמן מה עברו לנשר – שם רכשו דירה אחרי ששאול החליט בספונטניות שהוא רוצה אותה על סמך התרשמותו מהמרפסת והגינה בלבד

אביו שכנע אותו להצטרף לשורות משטרת ישראל, ואכן ביום 16.8.1987 התגייס ושובץ לתפקיד שוטר סיור.

בשנת 1987 נולדה בתו הבכורה נטלי, וכעבור כחמש שנים נולדה הבת הצעירה אורטל. עם בנותיו נהג ברכות רבה ותפקד כאב מסור וכחבר. קרבתן הייתה חשובה לו. לעיתים יצא עימן לקניות ולבילויים, וביחד צפו במשחקי כדורגל ובתוכניות טלוויזיה. מאחר ששהה שעות רבות מחוץ לבית בשל עבודתו, מדי פעם בפעם לקח יום חופש מהעבודה כדי לבלות איתן זמן איכות. הוא רצה לחוות איתן חוויות מיוחדות, לקח אותן לשחק בשלג בחרמון, וגם ביום העצמאות היחיד שקיבל בו חופשה מהשירות לא ויתר על בילוי משותף. כששב מאוחר הביתה, הקפיד על טקס נשיקת "לילה טוב" לבנות. הרבה לפנק אותן, הרעיף עליהן חום, חיבוקים ונשיקות, פרגן, עודד ודאג לבטא את אהבתו אליהן ואת גאוותו בהן. כשנזקקו לו, מייד חש לפעול, תמך וייעץ.

כבן זוג ידע לבטא את אהבתו והערכתו לרעייתו רותי וחזר ואמר לה שעליהם לשמור זה על זה. כדבריה, "שאול היה לא רק בעל אלא גם חבר טוב". בתקופה שלמדה למבחן גדול לקח על עצמו את כל מטלות הבית כדי להבטיח את הצלחתה. היה דומיננטי מאוד בבית, במרוצת השנים למדו לשוחח ביניהם ממושכות וכך הגיעו יחד להחלטות.

במסגרת תפקידו במשטרה הפגין אומץ ותושייה, ובשנת 1994 עבר קורס קצינים. בהמשך שובץ לשרת בענף ההדרכה של בית הספר הארצי לשוטרים בקריית אתא כדי להדריך את הדור הבא. ביצע מגוון תפקידים בתחומי החקירות, הבילוש והמודיעין, היה קצין בילוש ביחידה המרכזית של מרחב חיפה, מפקד תחנת טירת כרמל, ראש משרד חקירות ביחידה המרכזית של מרחב החוף (ימ"ר חוף), קצין מודיעין ובילוש בתחנת "זבולון", מפקד ימ"ר חוף, ובתפקידו האחרון משנת 2012 שימש ראש ענף מודיעין של מחוז הצפון.

בכל ענף תחום שעסק בו עשה כמיטב יכולתו ללמוד ולהבין לעומק את רזי התחום, וקצינים התייעצו עימו בשל מומחיותו בתחום המודיעין. במסגרת תפקידיו עמד מאחורי פענוח של מקרי פשע חמורים, חלקם קשורים למשפחות פשע, לעסקאות סמים גדולות ולתיקי רצח ואונס. במקרים רבים חש מעורבות אישית וירד בעצמו אל השטח כדי לעקוב אחר החקירה. למרות עשייתו הענפה והחותם שהשאיר בכל מקום, בשל צניעותו לא הרבה לספר על כך ולא התפאר. הוא חש סיפוק וגאווה מתרומתו למדינה ולאזרחיה.

במסגרת תפקידו נאלץ להיות קשוח חלק מהזמן למרות אופיו החם, אבל הדבר לא מנע ממנו לגבות את עמיתיו בכל מחיר. בני אדם היו חשובים לו, ואהבתו לשוטרים ולמערכת הייתה יוצאת דופן. הוא הקשיב לכל מי שעבד עימו והביע עניין, עזר למי שנזקק בעניינים אישיים, ולכולם התייחס באופן שווה ומכבד. הייתה לו יכולת לגעת בכל אדם שנקרה בדרכו, ואפילו אחד העצורים שלו סיפר על היחס המכבד שזכה לו ועל ניסיונו של שאול להוביל אותו בדרך הישר.

במסגרת תפקידו כמפקד תחנת טירת כרמל פעל בשיתוף פעולה פורה עם "סיירת הורים" מקומית. לקראת סיום התפקיד כתבו לו המתנדבים: "הפעילות במחיצתך הייתה חוויה מאתגרת, מקצועית ומהנה ובכל פעם מחדש הותירה אותנו נפעמים ונרגשים מהאדם שבך, מאישיותך האצילית והמיוחדת. שאול, אתה אדם מדהים, עניו וצנוע, איש רב פעלים, מעורה בחיי הקהילה בעיר וקשוב לצרכיה. במשך השנה הצלחת לשנות דברים, להכניס נורמות חדשות בעיר ולהפוך אותה למקום בטוח ונעים לתושבים".

עמיתיו פרגנו לו והרעיפו עליו מחמאות ואהבה, והודות להערכתם אליו היו האירועים שנקשרו אליו, כגון קבלת דרגה או מעבר בין תפקידים, מיוחדים מאוד. למשל, בשנת 2010 שלחו אותו מפקדיו לפגישה חשאית עם מקור מודיעיני, כביכול, אך בפועל הפתיעו אותו והעניקו לו דרגת סגן-ניצב. חברו לעבודה סיפר: "הוא היה אחד הקצינים היותר קשובים לפקודיהם. אפשר היה לדבר איתו על הכול ובגובה העיניים".

עמיתיו ומפקדיו סיפרו ששימש דוגמה אישית ובלט במקצועיותו, בכישוריו, בנקיטת יוזמה לשינוי ולשיפור, בראייה רחבה ובחשיבה מערכתית. ערני ורציני, הפגין סמכותיות, יכולת ניהול ופיקוד, יכולת להפעיל ולהניע אנשים. פעל בדעתנות, ביכולת להעביר ביקורת בונה ולקבל ביקורת, ביצירת שיתופי פעולה, במסירות ובנאמנות, בהתמדה ובדבקות במשימה. ביצע את משימותיו באומץ, במוסריות, בערכיות, במשמעת עצמית ובשיקול דעת, לצד הקפדה על נועם הליכות, אדיבות וצניעות. אחד ממפקדיו כתב: "במהלך שירותו מורגש שינוי עצום לטובה באווירה החברתית והמקצועית, והדבר בא לידי ביטוי ברצינות הטיפול בתיקים ובתוצאות איכותיות".

לצורך הקידום במשטרה יצא ללימודים גבוהים באוניברסיטת חיפה. תחילה השלים תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל. לשם כך למד בחברותא עם שלושה חברים, ובדרך כלל היה זה שלימד אותם, שכן לאחר שקרא את החומר פעם אחת כבר זכר אותו. הוא סיים תואר שני במנהל עסקים ונשלח כנציג משטרה יחיד לקורס יוקרתי של אנשי מודיעין בכירים.

ייצוגיות הייתה חשובה לו משום שהאמין שהיא מעבירה מסר, ולכן הקפיד שמדי המשטרה שלו יהיו במיטבם. גם כשבתו נטלי התגייסה בעקבותיו לשח"ם (שירות חובה במשטרה), והמשיכה אחר כך כשוטרת, אמר לה ללבוש בגאווה את המדים, וכשהבת אורטל הייתה בטירונות לקראת שירות במשטרה נהג לצחצח את נעליה.

שאול ידע להעביר מסר ובייחוד הצליח בכך בהרצאות. צבר ידע רב בזכות הזיכרון הצילומי שלו. מדי בוקר קרא חדשות באינטרנט, התעניין במתרחש וידע לשוחח על כל נושא לעומק. פעם בו הרצון ללמוד ולהתפתח והשאיפה להצטיין. לבנותיו הנחיל את העיקרון שאם מתחילים דבר-מה, מסיימים אותו עד תומו ושואפים גבוה.

יושר, הגינות ומוסריות אפיינו אותו, ולא היו לו פשרות. את בנותיו חינך לערכים שקידש בעצמו: אהבת הזולת, הענקת כבוד לכל אדם באשר הוא, פרגון, ערבות הדדית, דבקות במטרה, אהבה ללא תנאים והערכת הדברים הקטנים שבחיים. אף שאהב אוכל טוב וקניות, דאג להעביר לבנותיו את המסר שצריך לעבוד קשה בשביל אלה.

בני המשפחה סיפרו ששאול אהב להשתטות, לצחוק ולשיר ובורך בקול ערב ומיוחד. אהב ערבי קריוקי, ולעיתים התקשה להיפרד מהמיקרופון. סגנון המוזיקה המועדף עליו היה יווני וים תיכוני. לקראת ימי ההולדת של רעייתו הקליט שירים באולפן הקלטות מקצועי, וגם באירועים במשטרה פצח בשירה. את רעייתו ובנותיו הצחיק "עד שכאבה הבטן", כדבריהן.

ימים אחדים לפני יום הולדתו החמישים ואחת חש ברע ובעקבות זאת אושפז במרכז הרפואי "כרמל" בחיפה. לאחר שעבר אירוע לבבי נאלץ הצוות הרפואי לקבוע את מותו.

סגן-ניצב שאול בן שמואל נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ה בתמוז תשע"ה (12.7.2015). בן חמישים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בנשר. הותיר אישה ושתי בנות, הורים ואחים.

על מצבתו חקקו בני משפחתו את פסוק קה מתהילים פרק קיט: "נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי" והוסיפו: "שלך לנצח, הנשים של חייך, רותי, נטלי ואורטל".

רעייתו סיפרה: "שאול אהב אותי ואת הבנות אהבה ללא גבולות. בינו לבין הבנות הייתה מערכת יחסים מיוחדת מאוד. אין הרבה מערכות יחסים משפחתיות כאלה עם כבוד, יחס ופינוקים ... יחסרו לי הצניעות שלו, האהבה שלו, היחס שלו לכל פרט ופרט והדאגה שלו".

בנותיו כתבו: "אבא הקפיד שתמיד נקום עם חיוך ונלך לישון עם חיוך. החיוך הוא ערך ברזל עבור אבא, הוא תמיד חייך וראה רק את הטוב. החיוך, הנשיקה והחיבוק האוהב – זה אבא שלנו. מלאך עם לב ענק שגדול ממנו. הערכים של אבא הועברו אלינו, ואנו ממשיכות את דרכו".

חברתו הטובה מרב ספדה: "זכיתי, זכיתי שהיית שם תמיד ... אתה הבנת את השקט שבין המילים. חבר שלי, היה פשוט כל כך להעריץ אותך. הייתה בך קרינה כה עזה של חיים, של חיוניות, חוכמה ונדיבות אין-סופית, וזה הזיכרון ממך, זיכרון שימשיך לרקוד לצליליו של הגעגוע".

שוטר שפרש לגמלאות הקדיש לזכרו את נאום הפרישה שלו. לדבריו, בלעדי שאול לא היה ממשיך לשרת במשטרה.

בדצמבר 2015 התקיים ערב לזכרו במרכז ללימודי משטרה בקריית אתא.

במחוז צפון נקרא מחלק צוות סיור מודיעין (צס"מ) על שמו, וביחידה המרכזית של מרחב החוף יש פינת הנצחה.

שאול מונצח באתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת השוטרים בבית שמש.