בנם של שלומית אסתר ודוד טוביה. נולד ביום כ"ה באלול תשס"ב (2.9.2002) ביצהר שבשומרון. אח ליגאל, אוריה, רעיה, הוד, מעיין ואלחי.

שובאל גדל ביישוב יצהר, התחנך במוסדות הלימוד ביישוב. בהגיעו לכיתה ח', עברו בני המשפחה להתגורר ביישוב הסמוך רחלים.

נער מתוק, מלא חן ושובה לב, שובב ואהוב מאוד על חבריו.

שובאל למד בישיבה החקלאית חלוצי דרור, והיה גאה מאוד בעבודה עברית. לאחר מכן עבר לישיבת ההסדר בצפת, שם למד שנתיים עד הגיוס.

התחביב העיקרי שלו היה מוזיקה, הוא ניחן בכישרון מוזיקלי וידע לנגן בכלים אתניים מזרחיים כמו עוד, סאז וסנטור.

כמו כן היה קשור מאוד להר הבית ולקבר יוסף, היו תקופות בהן היה פותח את השבוע בתפילה בהר הבית.

אהב מאוד את הארץ, את ההרים והוואדיות, את המעיינות והנחלים. הוא קנה אופנוע שטח והיה מחפש מקומות חדשים לא מוכרים, נהנה לצלם פרחים, שקיעות, שדות ומטעים ולשלוח באהבה לאמא שלו.

הוא חלם, תכנן והכשיר חלקה סמוך לרחלים, רצה לטעת שם מטע עם עצי פרי ולהכין פינות ישיבה למטיילים ולבני נוער.

שובאל היה קשור מאוד למשפחתו ולבית בו גדל. חלק קשר קרוב עם כל בני משפחתו, אחיותיו סיפרו על אח גדול ודואג, עוטף ומגונן.

בגיל התיכון החל להתקרב לרבי נחמן מברסלב, החל להגיד תיקון הכללי ונסע לאומן לראש השנה, כמו כן, אהב מאוד לטבול ולהיטהר במעיינות.

עם גיוסו לצה"ל, התנדב לשירות קרבי ושירת כלוחם ב"כפיר". היה מהחיילים המובילים, מלא מוטיבציה ושמחת חיים, מעודד ומשמח גם ברגעים קשים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

שובאל הוקפץ לגבול סוריה, שם היה בחפ"ק סמג"ד. בהמשך פעל בכל כוחו להצטרף לחטיבה מתמרנת ברצועת עזה. הוא היה אכפתי מאוד על מה שעובר על עם ישראל והיה לו חשוב להיות שותף פעיל במלחמה ובהשבת כבוד העם. לאחר מאמצים רבים נספח לחטיבת "כרמלי" לגדוד 22, שקיבל אותו בזרועות פתוחות ומיד בבואו הוא הרגיש תחושה של בית (כמובן אחרי שהחליפו לו את הנעליים האדומות בשחורות...).

הוא השתתף בפעילות צה"ל באזור ציר נצרים ברצועת עזה ובשכונות באזור. שובאל היה קלע חוד ולא היסס להוביל את הכוח ולפתוח בתים למרות הסיכון הרב, הוא השתוקק לחסל את הרוע ולשחרר את החטופים.

לאחר הסבב הראשון בעזה שובאל תכנן לעלות לחווה שנמצאת במיקום מאוד אסטרטגי ולהיות אחראי ביטחון, כשראה שהעניין נדחה הסתפח לחטיבה 5 לסבב נוסף בעזה.

בערב ראש השנה תשפ"ה, כששובאל היה בביקור באומן שבאוקראינה קיבל צו להתייצב לשירות מילואים לקראת כניסתו של צה"ל ללבנון כחלק מהתמרון הקרקעי בחזית הצפונית. הוא פעל נמרצות כדי לחזור לארץ ולהיכנס עם הגדוד שלו ללבנון באומרו "אין מצב שהגדוד שלי ילחם בלעדיי".

שובאל וחבריו לחמו לחימה מאומצת בדרום לבנון, פוגעים פגיעה קשה במחבלי החיזבאללה ובתשתית ההיקפית של הארגון לאורך הגבול במטרה לאפשר את חזרת תושבי הצפון לבתיהם.

ביום הושענא רבה, לאחר תפילה וחביטת ערבות עם ריקוד "הושיע את עמך" כנהוג יצאו לטיהור השטח. שובאל שהיה קלע חוד גילה משגר דו-קני המכוון לבתי ישראל, ולאחר מכן גילו מחסן ענק מלא באמצעי לחימה רבים המיועדים לגדוד חיזבאללה שהיה אמור לכבוש יישובים בארץ.

כשעה לפני כניסת חג שמחת תורה נשלחה הפלוגה של שובאל להתקדם לאיתור הבא, שובאל שהוביל את הכוח זיהה פיר, הסתובב וסימן למפקד לעצור, בכך זכה להציל חיים ברגעיו האחרונים. באותו רגע הופעל כנגד הלוחמים מטען רב עוצמה ומחבלים שהסתתרו בפיר השליכו לעברם רימונים. בהיתקלות נהרגו שובאל ושלושה לוחמים נוספים: רב-סמל בכיר מרדכי חיים אמויאל, רב-סמל מתקדם שמואל הררי וסמל ראשון שלמה אביעד ניימן.

סמל ראשון שובאל בן נתן נפל בקרב ביום כ"א בתשרי תשפ"ה (23.10.2024). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

אביו, הרב דודו בן נתן, ספד לו: "לא יכולת לסבול שאתה יושב כשאחרים נלחמים. עלית למעלה בלי פחד".

אמו שלומית ספדה: "בחרת בלב שלם במלחמה הזו, רצית להילחם ולהשיב תקומה וכבוד לאומה... בני אהובי בכורי, ילד של קסם ואור וחן ועדינות. נשתדל להוסיף מהאור שלך בעולם. נתגעגע לחיבוק שלך, למילים הטובות".

סבו, הרב גדעון בנימין, אמר: "היית צדיק, מיוחד. תמיד עם חיוך, עם רצון לעזור... רצית לעשות את המקסימום למען עם ישראל".

החווה ששובאל תכנן לעלות אליה הוקמה ונקראה על שמו - 'חוות שובאל'. חבריו הקימו חווה נוספת בצפון השומרון שנקראת על שמו ועל שם מפקדו בסדיר שנפל בקרב, סרן ישראל יודקין - 'חוות שובה ישראל'.

חבריו נטעו כרם ביהודה לזכרו, וכן עצים רבים במקומות שונים ביהודה ושומרון. אחיו וחבריו הגשימו את חלומו והמשיכו לפתח את המטע שלו ברחלים.

לעילוי נשמת שובאל הופצו אלפי עותקים של "התיקון הכללי" (עשרה מזמורי תהילים שתוקנו על ידי רבי נחמן מברסלב). כן נבנה ע"י חבריו 'בית שובאל', בית מדרש לתורה תפילה ואהבת חברים.

חמישה ילדים נקראו על שם שובאל, ומתקיימות עוד הרבה יוזמות מרגשות להנצחתו. הניגון המיוחד שלו, כתבו אוהביו, והקשר הקרוב עם חברים רבים ממשיך להדהד ולפעם בעולם.