בתם של אילנה ורחמים. נולדה ביום כ"ט באדר א' תשס"ג (3.3.2003) באשקלון. אחות קטנה למשה (מושיקו), ספיר ודולב.

שחף גדלה והתחנכה באשקלון, למדה בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון "אורט" למנהיגות מדעית טכנולוגית על שם הנרי רונסון. ילדה יפה, חייכנית, צנועה וביישנית שכולה לב, חמלה ונתינה אינסופית.

"שחף תמיד עוזרת, אחראית ומארגנת", סיפרה המחנכת שלה בתיכון, שרון. "תמיד הייתה עם נתינה. כל המשפחה כאלו, הם הראשונים להתנדב ולתרום וגם שחף הייתה אותו דבר".

כבת הזקונים, תמיד הייתה ה"תינוקת" של הבית והאור של המשפחה. מגיל צעיר קראה לעצמה "שחף הנסיכה", וכך גדלה - עטופה באהבה, דאגה ופינוקים כמו נסיכה.

ב-24.10.2021 התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל הגנת הגבולות. היא שובצה לתפקיד תצפיתנית וכשהגיעה לסוף ההכשרה, ביקשה להיות מוצבת בבסיס נחל עוז, גזרת עזה. "אם זה התפקיד שקיבלתי", אמרה, "אני אעשה אותו בצורה הכי טובה ובמקום הכי נחוץ".

השירות הפך עבורה לניצחון של ממש על החרדה מירי רקטות שליוותה אותה מילדותה באשקלון. מילדה שפחדה להתרחק מהממ"ד (מרחב מוגן דירתי) בגלל אזעקות, הפכה לחיילת שאחראית על גזרה מורכבת ומלאת אירועים, ומבצעת את תפקידה בקור רוח גם בזמן מבצעים. תחילת הדרך הייתה עבורה מאתגרת ולא פשוטה, אך היא הייתה גאה מאוד בתפקיד שביצעה והצטיינה בו, כמו בכל דבר שעשתה. מפקדותיה תיארו אותה כחיילת מעולה ו"סימנו" אותה לקצונה. היא פרחה בתפקיד, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית, וכונתה "האמא של החמ"ל", כי תמיד דאגה ועזרה לכולם.

באחד הימים, נתקלה בפוסט של מישהי שעמדה להתגייס לתפקיד תצפיתנית, וכתבה לה: "תפקיד מפוצץ בסטיגמות. אני משרתת בנחל עוז ולמי שמגיעה לעזה – זה ה-חמ"ל (חדר מלחמה). תפקיד מחשל ומאתגר אבל מוצאים גם את הדברים הטובים בו, החברות שהופכות לחברות לחיים, האנשים שאת מכירה לאורך כל השירות והמשמעות! לדעתי זה אחד התפקידים הכי משמעותיים שיש להציע לבנות".

החברות הרבות שרכשה בבסיס הפכו לחברות הנפש שלה, היא אהבה אותן בכל ליבה ומצאה בהן פרטנריות נפלאות לשיחות עמוקות, לחלומות לעתיד ולהמון רגעי שטות, חגיגה וצחוק.

באחד הימים, כיוון שהפריע לה שאין מזוזות בחדרי המגורים, החליטה יחד עם שותפתה לחדר לקחת יוזמה ולקבוע מזוזה בעצמן. הן עיצבו הזמנה לחברותיהן בבסיס וכתבו: "הנכן מוזמנות להשתתף בקביעת מזוזה, בשביל שיהיו חלומות טובים בחדר הזה... בואו בשמחה ועם מתנות! המארחות הכי נדירות, נועה פרייסלס ושחף הנסיכה".

שחף הייתה קרן שמש זורחת ומאירה, שתמיד חשבה על אחרים לפני שחשבה על עצמה, ולרגע לא הפסיקה להרעיף אהבה על סובביה. חברת אמת, בת ואחות למופת ודודה מושלמת לאחייניה, רני ורוי, שאיתם היה לה קשר קרוב ואוהב במיוחד.

סוף השבוע של שמחת תורה היה השבת האחרונה של שחף על מדים. בערב החג, יום שישי ה-6 באוקטובר, ערכה ארוחת שחרור בבסיס, ומספר ימים לאחר מכן, הייתה אמורה לצאת לחופשת שחרור.

כל החיילות חיכו לארוחה שלה כי ידעו שהיא תהיה מושקעת במיוחד, ואכן כך היה. שחף קנתה כלים וקישוטים במאות שקלים ואימה ואחותה הכינו תפריט שלא היה מבייש אולם אירועים – מנות ראשונות, עיקריות, תוספות וקינוחים, כולל מנות מיוחדות לחיילת רגישה לגלוטן, ששחף הקפידה להזכיר.

הכותרת שנתנה לארוחה הייתה: הדיסקו האחרון. היא התרגשה מאוד לקראתה וכתבה לאחותה באותו הערב: "זאת תהיה ארוחה שאף אחד לא ישכח". לקראת חצות, העלתה לאינסטגרם תיעוד של הארוחה וכתבה: "שבת אחרונה לנצח".

באותו ערב, הקריאה מכתב פרידה לחברותיה, בו כתבה, בין היתר: "אז נכון, אין לתפקיד שלנו שם כזה זוהר, או שזה התפקיד הכי נחשק בצה"ל... אבל מה שדומיננטי בשירות שלנו אלה הבנות. הבנות זה הכול – החברות, המשפחה, הבן זוג והפסיכולוג, ובצורה הכי טובה שיש. תעריכו את הבנות שאיתכן, תנסו להיות בטוב עם כולן, או לפחות עם רובן. תעשו אחת בשביל השנייה ולא בשביל לקבל, אלא באמת מהלב... אל תשכחו שבסופו של דבר גם תקופות קשות עוברות, ובסופו של דבר רק צומחים מהן".

לאחר המסיבה, התחילה את משמרת הלילה שלה, שנמשכה עד ארבע לפנות בוקר. עם סיום המשמרת, נשארה בכוננות למשך שעתיים נוספות, ולאחריהן התכוונה ללכת לישון.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ב-6:30 בבוקר, כשהחלה המתקפה. שחף שזה עתה סיימה כוננות הגיעה למיגונית, התקשרה לאימה וסיפרה לה שמחבלים תוקפים את הבסיס. מהר מאוד הבינה את חומרת המצב, ונתנה את הטלפון שלה לחברות שהיו לצידה, כדי שגם הן יספיקו להיפרד ממשפחותיהן.

בהמשך, שלחה הודעות פרידה לבני משפחתה ולחברותיה. "אני אוהבת אותך אבא הכי בעולם", כתבה לאביה, "אתה באמת היית הכי טוב שיש. באמת. תשמור על אימא ועל כולם אם אני לא אצא מזה". מאימה ביקשה שיישארו משפחה אוהבת ומלוכדת וכתבה: "תמסרי לאבא גם שאני אוהבת אתכם ומודה לכם על הכול, באמת. על כל החיים שאתם מעניקים לי, באמת. אני לא רוצה להלחיץ ובגלל זה גם לא ידעתי אם לשלוח אבל זה נהיה אמיתי, אז באמת תודה, אהבה שלי, על הכול, ותמסרו לרני ורוי שהם האהבות שלי בחיים האלה". זמן קצר לאחר מכן, נזרק רימון לעבר המיגונית. שחף נפצעה, ואז נורתה על ידי המחבלים.

במשך ארבעה ימים לא ידעה המשפחה מה עלה בגורלה. ההודעה על נפילתה הגיעה ביום רביעי, ה-11 באוקטובר, היום בו הייתה אמורה לצאת לחופשת השחרור שלה.

סמל שחף ניסני נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותירה אחריה הורים, שני אחים ואחות.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל-ראשון.

על מצבתה חקקה המשפחה את המילים: "ניפגש תראי בסוף" (על פי השיר "אחרי הנצח", מילים: איתן דרמון) והוסיפה: "תחיי בליבנו לעד, נוחי בשלום מלאך שומר".

"נסיכה קטנה שלנו", כתבה אילנה, אימה, "הגעגוע מפלח את הלב והשאיר לאבא ולי חור ענק, שמחת החיים שלנו כבר לא מה שהייתה. אני באמת באמת מנסה להיות חזקה בשביל כולם כמו שביקשת באסמסים האחרונים מאותו בוקר ארור! אבל זה קשה... מתגעגעת לחיבוק, לנשיקה, לצחוק המתגלגל שלך, למגע, לחיוך ולריח שלך. ל'בוקר טוב אימוש' ו'לילה טוב אימוש' ועכשיו אני כל כך מקנאה כשאני שומעת שקוראים למישהי 'אימוש', הרי זה שלי ושלך... שמש יפה שלי, נתגעגע ונאהב אותך כל חיינו".

מושיקו, אחיה הגדול, כתב: "שחף אחותי הקטנה והגיבורה, אי אפשר בכמה מילים לתאר איזה יצור טהור ומיוחד את... אני יודע שכל אחד שפגש אותך אפילו פעם אחת התאהב ולא ישכח אותך בחיים. מצטער גם בשביל אלה שלא הספיקו להכיר אותך. כל החודש הזה אני שומע עלייך סיפורים ישנים וחדשים מאנשים שאת אוהבת ואוהבים אותך, ורק מתמלא גאווה ושמח שכל החיים הקפת את עצמך באנשים טובים, עשית רק טוב, רדפת צדק כבר מגיל קטן ודאגת לכולם גם בשניות האחרונות שלך. בעשרים שנים קצרות מדי הפכת מאוגר קטן ללביאה אמיתית, ואני גאה בך על מי שאת וגם על מה שלא הספקת להיות".

"אני מסתכלת על המצבה, רואה את שמך חרוט עליה ולא מבינה, מה את קשורה לזה? מה את עושה פה?" כתבה אחותה, ספיר. "שמך תמיד היה כתוב על תעודות הצטיינות, תעודות הערכה, מכתבים לשבח, רק בדברים משמחים וטובים... אני כל כך גאה בך, זכיתי באחות חלומית, הטובה ביותר, אבל עשרים שנה לא מספיקות לי איתך, אני רוצה ממך עוד! דאגתי לך כל חייך כבת ולא רק כאחות. היית אמורה להיות כבר משוחררת מצה"ל. היית אמורה להתחיל רק עכשיו את החיים. תמיד היית אופטימית, חייכנית, מנחמת, מלאת חמלה ונתינה, רואה רק טוב בכל דבר, יפה מבחוץ, אבל יפה יותר מבפנים... אחותי היחידה, הקטנה. את תמשיכי לזרום בדמי, לפעום בליבי ולחיות בנשמתי".

"אחותי הקטנה, השמש של המשפחה", כתב אחיה, דולב. "את ילדה כל כך טהורה, טובה, יפה, זורחת, חייכנית, צנועה ולב אנושי אחד גדול... היית הדודה המושלמת לרני האחיין שלי המלך ולרוי משה שלי, ותמיד תישארי דודוש המלכה שלנו! אהבת חיי, גוזלית שלי, אני גאה להיות אח שלך. תודה על כל רגע ורגע שחווינו בחיים, את לימדת אותי מה זה אושר טהור, מה זו אופטימיות, מה זה אהבת חינם, כל זה ועוד לא הספקת לראות כלום בחיים. אבל כזו את, תמיד חושבת על כולם ואחר כך על עצמך".

"שחף, שחף הנסיכה. ככה היית כותבת בכל מקום", כתבה חברתה, רוני. "את פשוט החברה הכי טובה שיכולתי לבקש. היית פשוט בכל מקום שהייתי צריכה אותך, בכל שעה ביום, היית שם בשביל כל אחת כמו שרק את יודעת. אין לי מילים חוץ מדמעות. את אמיצה שחף שלי, את פשוט שחף. שחף שמצחיקה עד שכואבת הבטן. מי תזרים אותי להזמין אוכל שלוש פעמים בסגירה ואני פשוט אגיד לך כן כי איך אפשר להגיד לך לא? אני כואבת עד עמקי נשמתי שאני כבר לא אקבל הודעות ממך של 'הזמנתי את התיק הזה'. איך היינו משריטות אנשים שפעם ראשונה פגשנו, והאכלנו אותם פשוט בשטויות ונקרענו מצחוק... ואיך שאימא שלך התרגשה שזו הפעם האחרונה שהיא מסיעה אותך ואת הולכת להיות כל כך הרבה בבית אבל אז קרה הנורא מכול... אני אוהבת אותך שחף, את לא יודעת כמה... לנצח חברה שלי".

פעולות רבות נעשו להנצחתה של שחף, בהן:

בכניסה לבית הספר התיכון על שם הנרי רונסון שבו למדה, נתלה שלט עם ציטוט ממכתב הפרידה שכתבה לחברותיה לבסיס: "תעשו אחד בשביל השני ולא בשביל לקבל, אלא באמת מהלב".

להקת "הפיל הכחול" הוציאה את השיר "מלכת השמש" לזכרה. השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.

מלגה על שמה הוענקה לתלמידת תואר שני בפקולטה למנהל עסקים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

באתר "גיבורות ישראל" הוקם עמוד לזכרה, בו מתוארים דמותה וסיפורה.

עמוד הנצחה נוסף נפתח באינסטגרם, תחת השם remember_shahaf_nissani, ובו תמונות, סיפורים וסרטונים על חייה ועל סיפור נפילתה.