בנם הבכור של מיכל וקובי. נולד ביום כ"ג בחשוון תשנ"ח (23.11.1997) בגבעתיים. אח לעדי טל.

שחר גדל והתחנך בגבעתיים. למד בבית הספר היסודי "יגאל אלון" ולאחר מכן בתיכון "שמעון בן-צבי" בעיר.

כבר בצעירותו הפגין יכולת מנהיגות והובלה, השתייך לחבורה מגובשת של חברים וידע להניע את חבריו. שעות רבות הקדיש לפעילות בשבט "צופי גבעתיים" של תנועת הנוער "הצופים", ובחלוף השנים התקדם מחניך למדריך קבוצה ועד רשג"ד (ראש גדוד). חניכיו העריצו אותו וראו בו מודל לחיקוי.

ורד, ראשת שבט "צופי גבעתיים" שהכירה את שחר מילדותו, סיפרה: "ילד פתוח ומלא קסם, חביב עם חיוך תמידי ... הוא היה היהלום שבכתר של כולם. גם לאחר שהתגייס נהג להגיע לאירועים של התנועה, וכולם ציפו לראות אותו. הוא מאוד אהב את התנועה ואת החבר'ה".

מגיל צעיר החל לשחק כמה פעמים בשבוע בקבוצת הילדים של "מכבי תל אביב" בכדורגל. לאחר תקופה עזב את הקבוצה, התרכז באהדת קבוצת הכדורגל של מועדון זה ונודע כ"אוהד שרוף": הצטרף לארגון האוהדים "מכבי פנאטיקס", דגל גדול של "מכבי תל אביב" נתלה על קיר חדרו, ולעיתים קרובות נסע עם אביו ועם חבריו הקרובים לצפות במשחקים באצטדיון. כשהקבוצה ניצחה במשחק, חש אושר וחגג עם החברים.

שחר שמר על קשר קרוב עם הוריו, נהנה לשהות בחיק המשפחה ושאב ממנה ערכים וחדווה. אחותו ראתה בו אח מגן ואוהב. אביו סיפר שהוא מילא את הבית באור, חיוך, שמחה ואהבה.

רוחב לב, נתינה, אחריות ויושרה אפיינו אותו. כך למשל כשמצא ארנק ובו סכום כסף גדול, לא נח עד שמצא את הבעלים והגיע לפתח ביתו כדי להשיב את האבדה.

כאדם שאפתן ראה את החיים כסולם שבו אפשר לטפס ולהתקדם, וכדברי מכריו, "רצה לטרוף את החיים כל יום, כל שעה". מעולם לא התלונן ולא נקלע למריבות. חיוכו הרחב והכובש הדביק את סובביו באופטימיות שלו, שגרמה להם ליהנות מהרגע ולשכוח את דאגות המחר, בדומה לאחד המשפטים המוכרים שלו: "מחר אומרים מחר".

בכיתה י"ב התאמן בקבוצת כושר קרבי כדי להגיע מוכן ככל האפשר לשירות הצבאי. הוא שאף להיות לוחם ביחידה קרבית, ביתר שאת ביחידת "דובדבן", וקיווה לשרת שירות משמעותי מתוך אהבת הארץ והמולדת.

ביום 28.7.2016 התגייס לצה"ל, ולגאוותם הרבה של בני משפחתו וחבריו, עבר גיבוש סיירות ואותר ליחידת "דובדבן" בחטיבת הקומנדו "עוז" של חיל הרגלים. במהלך מסלול ההכשרה עבר קורס מ"כים (מפקדי כיתה) ונבחר לתפקיד משמעותי בצוות.

שחר אהב את העשייה ביחידה, הפגין מסירות, התייחס ברצינות רבה לתפקידו ולמד לעומק את הנדרש לצורך כך, בכלל זה בקיאות בשפה הערבית שאותה שינן בכל הזדמנות. מפקד היחידה כתב: "אתה מהמיוחד שבמיוחדים ... לוחם אמיתי בכל רמ"ח איבריך. נטלת חלק משמעותי בעשייה מבצעית רצופה ומאתגרת, ימים ולילות, חגים ושבתות ... היית בחוד החנית של צבא ההגנה לישראל בלחימה בטרור, שותף ללכידה של מחבלים רבים".

בין הפעולות שביצע עם צוותו נכללו מעצרים של מבוקשים פלסטינים במחנה הפליטים בג'נין. במסגרת מבצע נדרש לא פעם לנווט ברכב וברגל בחשכה, בסבך ובשטח בנוי, ולפרוץ אל בית המבוקש. שחר וידא את זהות המבוקש בתחקור קצר והודיע ברשת הקשר שהאדם בידיהם. את תפקידו ביצע בהצלחה והפגין מקצועיות וקור רוח.

שחר בלט בין חברי הצוות בכושר המנהיגות שלו. הוא דחף ועודד אותם להתקדם, והעלה את המורל. מאחר שידע לראות את הטוב בכל מצב, בתום לילה קשה בשטח ידע לדרבן אותם להמשיך במלוא האנרגיה: "יאללה חברה, אנחנו מתקרבים לסוף, עוד מעט בית!" חברו לצוות סיפר: "הייתה לך השפעה גדולה על כולנו ועל הגישה שלנו לחיים. כפי שאהבת תמיד לומר: 'ומה אם אני אמות מחר?' – לימדת אותנו את השיעור החשוב ביותר בחיים, לימדת אותנו לחיות את החיים כי אין לדעת מה יקרה מחר".

הקשר שלו עם חבריו לצוות היה קרוב וחזק, והוא הקרין כלפיהם אכפתיות וטוב לב – דאג לרווחתם, שימש להם אוזן קשבת ברגעים קשים, השרה אווירה נעימה וסייע לגיבושם כך שחשו כמו משפחה. "אדם שכולו אור", כדבריהם. לא אחת שיתף אותם באהדתו ל"מכבי תל אביב" ובסיפורים על משפחתו ועל חבריו מתנועת "הצופים". כן שיתף אותם בתוכניותיו לימים שאחרי השחרור מצה"ל – טיול בעולם ועבודה.

בחופשותיו האחרונות, ניסה לבלות כמה שיותר עם חברתו סטפני, כשהקשר שלהם היה בשיא פריחתו. אף שמפגשיו עימה לא היו תכופים בגלל השירות הצבאי, השניים קיוו שהתדירות תעלה והקשר יוסיף להתהדק.

לא אחת התכנסו בני משפחתו המורחבת בסופי השבוע כדי לשמוע על חוויותיו מהשירות והשתאו משנוכחו לדעת כמה כוחות נפש יש בו להתמודד עם הקשיים. אף שהגיע עייף ולעיתים חבול, חיוך גדול היה נסוך על פניו מתוך הסיפוק שחש.

ביום 20.3.2018, אחרי ששוחח עם סטפני לקראת השעה שמונה בערב ולפני יציאה לאימון, נפגע שחר מכדור שנורה בשוגג. הצוות הרפואי שפינה אותו נלחם על חייו, אך מאמצי ההחייאה בבית החולים "הדסה הר הצופים" בירושלים עלו בתוהו.

סמל שחר סטרוג נפל בעת מילוי תפקידו ביום ה' בניסן תשע"ח (20.3.2018). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול בתל אביב. הותיר הורים ואחות.

הועלה לדרגת סמל ראשון אחרי נפילתו.

על מצבתו חקקו אוהביו: "גם כשאתה קרוב אל השמים לא נפרדת ממך. אחותך, עדי" ו"'היום הכל בוער פחות, עברתי רק כדי לראות' וזהו!"

ספדה אימו: "חיים של אימא, גאוות עולם שלי, היית כל כך מאושר ולכן אני בכלל לא דאגתי. על הצג בטלפון כשהיית מתקשר היה כתוב 'שחר המלך'. שחר המלך לא יתקשר אליי יותר לעולם. בלעדיך אין לנו חיים. חרב עלינו עולמנו ... תמיד היית מאושר ושמח. אני לא יודעת מה אימא אמורה לומר כשהיא מספידה את הבן שלה. אני כל כך אוהבת אותך, פאר היצירה שלי. בחיים לא ניפרד".

אביו סיפר: "בשבילי שחר היה עולם ומלואו. כל מה שהוא אהב, אני אהבתי, מה שהוא רצה, אני רציתי. לקחתי אותו לכל מקום בארץ. בילינו ביחד ... רק להיות איתו וליהנות. היום אני מברך על כל שנייה שהייתי איתו. שחר היה מחובר אליי. הייתי מנג'ס לו כמו אבא פולני טוב".

עדי אחותו ספדה: "לא נראה לי הגיוני שככה השארת אותי לבד, קשה לי בלעדיך. מי כמוני יודעת כמה כולם אוהבים אותך. בצופים, בין החברים, במשפחה. כמה נהניתי להתגאות בך כאחות של שחר סטרוג. איזה כיף היה בשנה האחרונה שכל כך התחברנו בה. עם מי אני אתייעץ, מי יצחיק אותי? אני לא מוכנה לקבל את זה".

ספדה זוהר, שהייתה חברתו בתחילת שירותו: "לימדת אותי מה זה להיות מאוהבת. היית בא פעם בשלושה שבועות והקדשת לי תשעים אחוז מזמנך. איך אפשר יהיה ליהנות מהחיים בלעדיך? כתבתי לך לשמור על עצמך, ואמרת שלא אדאג. הענקת לי אהבת חינם ללא תנאים. היית הכול בשבילי".

חברו טל כתב: "חבר הכי טוב שלי, אני מתגעגע אליך. היית דוגמה לכולם, מנהיג אמיתי. בן אדם כל כך טוב, חברותי שתמיד יעשה הכול למען כולם. אוהב אותך, אחי. היית הגאווה שלנו. בכל מקום אמרנו: 'יש לנו חבר בדובדבן'. כולם אוהבים אותך, אתה אח שלנו תמיד".

כתב חבר הילדות ארז: "הספקנו לעשות כל דבר ביחד: מלטוס לחו״ל, להיות בכל חור בארץ אחרי הקבוצה האהובה, להיות מדריכים ביחד ואחרי זה רשג״דים. לצאת למסיבות, לטייל ולהיות אחד עם השני, יותר ממה שאנחנו עם המשפחה. כשאומרים 'מלח הארץ', מתכוונים אליך, שחר. החיוך שבחיים לא ירד מהפנים. לא משנה כמה אנחנו החברים היינו שבורים בצבא, תמיד דאגת לשלוח איזו תמונה מצחיקה או להתקשר לכולם ולדאוג שכולם במצב רוח טוב ... כל דבר עשית על הצד הטוב ביותר".

אביו קעקע על זרועו את תווי פניו של שחר ואחותו קעקעה את שמו, כדי לחוש קרוב אליו כל הזמן, כדבריהם. כן העביר האב הרצאות ביחידות צה"ל על מורשת בנו ועל הזהירות הנדרשת בשימוש בנשק.

קבוצת הכדורגל "מכבי תל אביב" שאותה אהד הקדישה לשחר כמה מחוות לאחר נפילתו – משחק לזכרו, הדפסת חולצות עם שמו ותליית שלטי ענק באצטדיון עם שמו ועם הכיתוב: "You will never walk alone [לעולם לא תצעד לבד], אוהבים ומתגעגעים, המשפחה".

את השיר "חלק ממני" כתבו והקדישו לו אביו, נתי שחר ותומר רז בלחן ובביצוע של תומר רז, והוא זמין לצפייה בקליפ באתר "יוטיוב": "האם אתה שומע / אם היית רק יודע / כמה אתה חסר כמה הלב מתגעגע / דלת שנפתחת וחיוך שמתחבא / מאחורי תמונה יפה שתיעלם כשאתעורר // קשה עכשיו ויהיה הרבה יותר / תמיד דאגתי שתהיה מוגן ואיך זה שאני / רוצה לדבר ולא יוצא / אני לוחש כאן מלמטה שאתה חלק ממני // יום אחד השמים שוב יהיו כחולים / והשמש ששקעה תשוב / ליום חדש והחושך שהגיע יישאר לו בפינה // אני לא מוצא נחמה אתה לא חוזר / ילד שלי כמה אתה יפה / כמה הראש אינו מבין / שמציאות נלקחת אל הווה כל כך אחר / לו ידעתי רק לרגע שהכול כך יגמר // אני רוצה שתחייכו גם אם קשה / אתה לוחש לי מלמעלה / שאתה חלק ממני // ערב שוב מגיע והחברים באים / הם רוצים למחוק את הכאב כאב שלפעמים / בא לבקר אתה זוכר איך שטרפת ת'חיים / והפצע שנפתח יהיה צלקת מבפנים".

שיר נוסף שכתב האב קובי, "שני מחוברים", בלחן של יאיר הרלינג, הועלה אף הוא לאתר "יוטיוב" בביצועו של אסי יחיאל, ובו בין היתר נכתב: "אספר לך שחר את מה שבלב / דברים טובים, רעים ואת הכאב / כאב שלא נתפס ולא עוזב / ועדיין לא מבין, למה ואיך".

משפחתו הוציאה לאור ספר זיכרון – "שחר סטרוג – אדם. לוחם. חבר", ובו דברים שכתבו עליו בני משפחה וחברים וכן מכתבי ניחומים למשפחה מאישי ציבור רבים.

בתנועת הנוער "עוז" הוקם שבט חדש לילדים עם צרכים מיוחדים שנקרא על שמו – "שבט שחר".

בשלוחת ״דור״ של שבט צופי גבעתיים, השבט בו שחר גדל הדריך ו״רישגד״, קיים גדוד חדש על שמו - ״גדוד שחר״. נערכו מספר פעולות בהן החניכים למדו והכירו את האדם שמאחורי השם שנבחר לגדוד שלהם.

בבית הספר היסודי שבו למד, ״יגאל אלון״ נערך מסלול בוגרים של שכבת ח׳, ריצת סיום שנתית הנקראת "מסלול שחר". לפני היציאה לריצה כל התלמידים והמורים מתאספים באולם עם המשפחה והחברים של שחר שמגיעים לספר עליו ולהסתכל יחד בתמונות ובהישגים שלו עצמו, כשהיה תלמיד בבית הספר.

בבית הספר התיכון שבו למד ״שמעון בן צבי״, בטקס הסיום של שכבת י״ב, כאשר מחלקים את פרס הסרט הזוכה של מגמת תקשורת שבה שחר למד, המורות נוהגות לספר עליו ולהזכיר את האדם, החבר והתלמיד שהיה. התלמידים שזוכים בפרס הסרט המנצח מקבלים תעודה על שמו.

בגן הציבורי "ילדי הגנים" בגבעתיים, שבו שיחק שחר בילדותו, נחנכה לזכרו בטקס מרגש פינת כושר ובה אנדרטה.

דפי הנצחה הוקדשו לזכרו של שחר באתר בית הספר התיכון "שמעון בן-צבי" שבו למד ובאתר עמותת "דובדבן". באתר "יוטיוב" הועלה סרטון לזכרו עם תמונות וקטעי וידאו מחייו.