בתם של קרן אור ומשה אליהו. נולדה ביום ל' בתשרי תשס"ה (15.10.2004) בכפר מעש. אחות ליונתן ובן.

שנות ילדותה הראשונות של שירת ים (ימי) עברו עליה במושב כפר מעש, בו נהנתה מחיי טבע. היא אהבה לשחק בשדות, לטפס על עצים, לבלות בבית העץ שבחצר הבית ולרכוב על סוסים. לאחר שנים מספר עברה משפחתה לעיר הסמוכה קריית אונו, ובה התחנכה. למדה בבית הספר היסודי על שם יעקב כהן ("הפסגה") ובחטיבת ביניים "שזר", והמשיכה לתיכון "בן צבי". הצטיינה בלימודים ובתקופת התיכון הדריכה בתנועת "הצופים".

שירת ים הייתה ילדה אופטימית ומלאת שמחת חיים עם צחוק מתגלגל וחיוך מבויש על פניה. בכל מקום שאליו הגיעה הפיצה אור ושמחה. כיבדה את הסובבים אותה ודאגה להם ותמיד הייתה נכונה להיות עבורם אוזן קשבת ולייעץ ללא כל שיפוטיות. האמינה שהאושר תלוי רק בה והמשפט שהנחה אותה בחיים היה "את לא לבד – יש לך אותך".

תחביבה העיקרי היה עיצוב בגדים ואופנה. היא למדה בכוחות עצמה לעצב ולתפור בגדים ואימצה סגנון לבוש צבעוני וייחודי. היא חלמה להמשיך ולפתח את כישוריה בתחום זה ולהיות מעצבת אופנה.

היא אהבה ספורט, בין היתר עסקה בצלילה ואף צנחה. גם אהבה לטייל בארץ ובחו"ל, לפני הצבא נסעה לבדה לטיול ביוון.

ביום 30.7.2023 התגייסה לצה"ל ושובצה לתפקיד בקרית איסוף יבשתית בחיל הגנת הגבולות. שירת ים הייתה גאה מאוד בתפקיד ורצתה מאוד לתרום לצבא ולמדינה, ואכן כבר בטירונות סומנה על ידי מפקדיה כמועמדת לפיקוד ולקצונה. את הקורס סיימה בהצטיינות וכהערכה זכתה לקבל את כומתת המפקדת שלה. בסיומו שובצה לגדוד 414, גדוד האיסוף של אוגדת עזה, ובראשית אוקטובר 2023 הוצבה במוצב נחל עוז.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

שירת ים הגיעה למוצב נחל עוז רק יומיים לפני פרוץ המלחמה, וביום שבת הייתה בבסיס. הקשר האחרון עם בני משפחתה היה סמוך לשבע בבוקר, בעת שהייתה במיגונית עם חברותיה.

טוראי שירת ים עמר נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותירה אחריה הורים ושני אחים.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי.

כתב אחיה יונתן: "ים הייתה אחותי הקטנה והשמש של הבית שלנו. היה לה חיוך כובש והיה לה חן לא מהעולם הזה, שכל מי שראה אותה התאהב בה ... היא הייתה ילדה מיוחדת שכולם אהבו אותה. כל מי שנפגש בחיוך שלה רצה להישאר קרוב אליה. השמש של כולם היא הייתה בשבילנו".

כתבה חברתה: "לא ניתן להסביר את הכאב והגעגוע שלא יעבור אף פעם, יש לי חור בלב בצורה שלה והוא לא יתמלא לעולם. שום דבר לא יוכל להשלים את החוסר שלה ... אין משהו שיצליח לנחם אבדה כזאת, אבל היא תמיד ניצלה כל יום כאילו הוא היום האחרון ... אני שמחה שהיא ניצלה כל רגע, היא תמיד נהגה לחגוג כל אירוע הכי קטן והפכה אותו להכי גדול שיש. ימי שלי עברה איתי המון דברים מכיתה א׳ שכל מי שמכיר אותי יודע שיש לי עוד אחות. לא האמנתי שיכולים לקחת לי אותה, האמנתי שיהיה נס לילדה עם לב זהב כמו שלה ... מגיע לים שיכירו אותה ואת הילדה הכה מיוחדת שהיא".

אביה כתב שיר לזכרה: "רעיון ללא בית / מלך ללא כיסא / אות ללא צורה / סיפור ללא ספר // רוח ללא פקודה / שמיים ללא אור / נחל ללא עוז // שמלה ללא כלה / צבע ללא מכחול / להבה ללא אש // עץ ללא תפוח / אדמה ללא פרחים / שדות ללא סוסים // שירה ללא מילים / מנגינה ללא תווים / כינור ללא מיתרים // דמעות ללא עיניים / דרך ללא רגליים / פרפר ללא כנפיים // משה ללא שירת ים / אהבה ללא חיים".

הזמר והיוצר עידן דבי כתב והלחין לזכרה שיר שנקרא ״בסוף הלב ינצח״. השיר ניתן להאזנה באתר "יוטיוב".

"סטודיו עלמה" לעיצוב שמלות העניק לאחת משמלותיו את השם "שמלת שירת עמר".

לזכרה הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם, "remember_shiratyam".

שירת ים מונצחת באתר ההנצחה של תנועת הצופים.