בנם הבכור של מאירה (מרדית אסטר) ומרדכי. נולד ביום א' בטבת תשס"ה (12.12.2004) ביישוב הקהילתי פוריה עילית הסמוך לטבריה. אח בכור לאיתן ואלינועם.

אביאל, שכונה בפי חבריו אבי, התחנך במערכת החינוך של עמק הירדן - בבית הספר היסודי "כנרת ע"ש נעמי שמר" ובתיכון אזורי "דרכא בית ירח", שבו למד במגמת מחשוב ובקרה.

מורתו סיפרה שהיה תלמיד צנוע וסקרן: "כשהעליתי בעיה בכיתה, היה ממתין ואז עונה ברוגע תשובה פשוטה ובדרך כלל מדויקת... אופטימי, צנוע ורגיש. תמיד שאף לעשות את המקסימום".

אביאל היה חבר שקט וביישן, אבל עם נוכחות עמוקה שלא ניתן היה להתעלם ממנה. הוא לא היה מהמרבים בדיבור, אבל כשדיבר, בעיקר על התחביבים שלו, הקשיבו לו כולם. "היה בו משהו שגרם לך לרצות להכיר אותו יותר, להבין את המחשבות השקטות שמאחורי הניצוץ בעיניים", אמרו חבריו. הוא היה מופנם, אבל לא סגור. ביישן, אך לא מרוחק. תמיד שם בשביל לעזור, בשביל להקשיב, בשביל לתמוך גם בלי לומר הרבה. אחד הדברים שהגדירו אותו יותר מכול, הדגישו סובביו, היה השאיפה המתמדת שלו למצוינות. הוא לא הסתפק בבינוניות, תמיד שאף ליותר, מעצמו ומהסובבים אותו.

לאביאל היתה אמונה עמוקה באלהים יחד עם תפיסת עולם ברורה ורציונלית. בכך שילב אכפתיות עמוקה עם מחשבה חדה ועקרונות בלתי-מתפשרים. הוא נודע בעיניו הטובות והרגישות, בחיוכו החמים, בשלווה שהקרין ובחוש ההומור השנון שלו.

אימו סיפרה: "על אף היותו חד מחשבה וידען עם ביטחון עצמי רב, התייחס לאחרים ברוגע, באדיבות ובכבוד. עם זאת, חוש הצדק המפותח שלו הביא אותו להתעקש ולעמוד על דעתו בעניינים שנתפסו אצלו כנכונים ואמיתיים, וכאשר חשב שמישהו טועה, לפעמים באה לידי ביטוי לשונו החדה.

הייתה לו תפיסה ממוקדת, אנליטית ועמוקה עם תשומת לב לפרטים הקטנים. הוא היה סקרן מאוד, צמא ללמידה, מוכשר טכנית ונהנה מפתרון יצירתי של בעיות".

בתור חובב מחשבים ומשחקי מחשב הוא בנה עם אביו מחשב משלו מאביזרים שהזמין ובילה שעות רבות במשחקים במחשב, יחד עם חבריו.

ביום 13.8.2023 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הנח"ל.

עוד משלב המיונים שבהם התמיין ליום סיירות ולקורס טיס היה ניכר שהוא מכוון הכי גבוה שיש. כשהתגייס לנח״ל היה ברור שינסה להתקבל לסיירת. כשהצליח, הוא התרגש כמו שלא התרגש מעולם. בכל ציון דרך צבאי - מסע הכומתה, קורס חבלה, קורס רחפנים, קבלת כוונת הפגיון החדשנית, הוא שיתף והתגאה, וראו את הניצוץ בעיניו.

חברו לשירות סיפר שבתחילת המסלול הצבאי הוא היה מאוד שקט, לעיתים אפילו דיבר על כמה שקשה לו להתחבר לחלק מהחבר'ה. אבל לקראת סוף המסלול "חוויתי אותו כמו שלא ראיתי אותו בחיים. נפתח, מדבר, משתף וצוחק עם כולם. עם חיוך הרבה יותר רחב על הפנים".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה המלחמה היה אביאל בהכשרה. מסיומה השתתף עם חבריו בלחימה בדרום.

בסיירת הנח"ל אביאל שירת בפלוגת הסיור (פלס״ר) ובצוות החוד - התפקיד הקדמי ביותר בחטיבה, בדיוק כמו שתמיד שאף. שם, בתוך האינטנסיביות המבצעית והאתגרים הפיזיים והנפשיים, הוא התבלט. לא בקול רם, אלא בנוכחות שקטה, במנהיגות מופנמת ובעשייה מחושבת שכולם העריכו.

מפקדו העריך אותו עד כדי כך שביקש אותו לצידו כ"יד ימינו" בהכנה לקרב ובקרב, מתוך ההבנה שנוכחותו האכפתית בצוות תשרה יציבות וביטחון עבור הלוחמים.

כסמל צוות, היה אחראי על הלו"ז ולדברי חבריו עשה את עבודתו ברמה הטובה ביותר, נתן את כל-כולו מתוך תחושת שליחות עצומה ואכפתיות שלא נגמרת. כתצפיתן חוד פעל בזריזות, במקצועיות ובאהבה עצומה לתפקידו. סיפרו חבריו לצוות: "תמיד ידעת לשלב בין הרצינות הנדרשת לבין האהבה שלך לצוות והצלחת להוביל אותנו קדימה גם ברגעים המורכבים ביותר... תמיד, בכל פעולה, היית בחוד של הצוות – מקדימה, ראשון להוביל. הצוות שלנו מצא בך את מי שתמיד מוכן לקחת את האחריות ולשמש דוגמה עבור כולנו".

הוא נהנה לאסוף התמחויות שונות, כולל בתחומי החבלה, התצפית, הניווט, הפעלת רחפנים וכוונת כידון. לעיתים קרובות עיין במאמרים טכניים, למד הוראות הפעלה של ציוד חדש או פשוט קרא כדי להרחיב את אופקיו. את הידע שצבר רתם אביאל לצורך הדאגה לרווחת הצוות, למשל, באמצעות אלתור תאורה מאביזרים חשמליים שמצא.

הכינויים שלו היו "הפרופסור של הצוות" כי היה מקור של ידע וחוכמה עבור הלוחמים, ו"שמקסי" - שבשפת ההווי הצבאי תיאר את אישיותו המיוחדת שופעת האור, השמחה והכוח שהעניק לסובביו.

גבוה ורזה, אך בעל כוח, נחישות וסיבולת רבה, הכירו אותו בתור חייל שלא נהג להתלונן, אפילו כשסחב תרמילים כבדים. הוא לא דיבר הרבה, אבל תמיד התנדב ראשון ואהב את המוטו: "לדבר פחות ולעשות יותר".

ב-13 בינואר 2025, במהלך פעילות מבצעית בבית חנון שבצפון רצועת עזה, נהרגו אביאל וארבעה מחבריו לצוות בסיירת הנח"ל.

סמל אביאל יוסף וויסמן נפל בקרב ביום י"ג בטבת תשפ"ה (13.1.2025). בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בפוריה עילית. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

ספד לו אביו: "אביאל, בני יקירי, בני הבכור, אני אוהב אותך. כבר מתגעגע לחיוך שלך - החיוך האינטליגנטי והרגוע, שבאותו הזמן איכשהו גם מתוק, גם קצת ציני, קצת ביישן. אדם יוצא דופן ומיוחד... עיינתי במכתבי הברכה שכתבתי לך במהלך השנים לכבוד ימי הולדת, בר המצווה וכו'. אני רואה שהקשבת, הפנמת והקדשת את עצמך להיות האדם, הגבר שייחלנו לך להיות. כמו שציינתי ביום הולדתך השמונה-עשרה: 'אני עד להתפתחות המרשימה שלך מנער לגבר צעיר, ואני נהנה מהאיש שאתה נהיה, ואני גאה בך. אני מזכיר לך את מהות שמך: אביאל – אלוהים הוא אביך - לפני כל דבר אחר, הזהות העמוקה שלך נטועה בבורא היקום. נולדת עם משמעות וייעוד... גדלת להיות אדם ששואף למצוינות, בטוח ביכולות שלו ומוכן לעזור'.

אביאל, ה' יצר אותך עם מלא מתנות. הוא גם שם בך 'אני מאמין' ברור וחד, יחד עם רצון עז לעשות את הדבר הנכון... וכך פעלת. הפריע לך חוסר צדק, היית ברור בעמדותיך ועשית לפי ציווי מצפונך. שמחת לשרת מכל הלב ולתרום בצורה משמעותית לחיים שלנו כאן בארץ הזאת. היית, השארת ונשארת ברכה".

ספד לו אחיו איתן: "אביאל היה - ועדיין - השראה עבורי. כל דבר שעשה רציתי לעשות, מה שעניין אותו עניין אותי ומה שאהב גם אני אהבתי. הוא היה אח אחראי שהוביל אותי ואת אחותי בהחלטות הקשורות לשלושתנו. תמיד חיכינו לשמוע מה דעתו ולאן ממשיכים... תמיד דחף אותי להצליח יותר ומעבר בדברים ששאפתי אליהם... אני אוהב אותך, אביאל. אני אתגעגע אליך, אח יקר".

ספדה לו אחותו אלינועם: "מעולם לא רציתי להישאר בשנת 2024 כמו שרציתי במהלך הימים האחרונים. הנחמה שלי עכשיו היא הידיעה שאביאל עשה את מה שהוא אהב עד הרגעים האחרונים שלו, ושבסופו של דבר, הוא ידע שאני אוהבת אותו. אני כל כך מודה לאנשים שסביבי שעודדו אותי להגיד לו את זה... אביאל, אני אוהבת אותך, תמיד אהבתי אותך ותמיד אוהב אותך".